קטפת כותנה

קטפת כותנה היא כלי עבודה חקלאי המבצע עבודה משולבת של קציר צמח הכותנה, הפרדת סיבי הכותנה מהצמח ודחיסת הכותנה המופרדת בצוברים המוכנים לשינוע למנפטה.

היסטוריה

הטיפול החקלאי בכותנה, ובעיקר שלב הקטיף וההפרדה של הכותנה מהצמח הבשל, נחשב מאז ומתמיד למייגע ועתיר עבודה ידנית ובלתי יעילה. הניסיון הראשון לפתח כלי עבודה מכני אשר יחליף את העבודה הידנית המייגעת הכרוכה בקטיף הכותנה, ובכך יגביר את היעילות הכלכלית והתפוקה, בוצע רק בשנת 1850. ניסיונות הפיתוח והמכניזציה של הענף נמשכו בקצב איטי, ככל הנראה כתוצאה מחוסר הכדאיות הכלכלית, שהושפע מן השימוש בכוח העבודה הזול שהועסק בענף במדינות דרום ארצות הברית.

רק בשנת 1889 בוצעו ניסיונות נוספים, ובשנת 1905 נרשם הפטנט הראשון על קטפת כותנה הנגררת באמצעות סוס.

מאמצי הפיתוח של אמצעי יצור מכניים בענף נמשכו בעצלתיים גם במשך עשרות השנים הבאות, והמכונות המודרניות הראשונות הוצגו רק בשנת 1943.

כניסת המיכון לענף באופן נרחב ברוב החוות לגידול כותנה, החל רק בשנות ה-50 של המאה העשרים, ובשלב זה ביצעו הקטפות טיפול בשורה אחת בלבד שהייתה שוות ערך לחיסכון בהעסקת כ-40 עובדים. בשנת 1980 הציגה חברת המיכון החקלאי ג'ון דיר את קטפת הכותנה הגדולה שלה שהייתה מסוגלת לקטוף 4 שורות במקביל. בשלב זה של ההתפתחות הטכנולוגית, גודל הקטפת היה רק שאלה של מחיר ונוחות תפעול, ובחוות הגדולות החלו להפעיל גם קטפות המסוגלות לטפל גם ב-6 שורות ויותר של צמחים במקביל.

סוגי קטפות

קיימים שני סוגים של קטפות כותנה מודרניות:

קטפת חשיפה: מבצעת חיתוך של הצמח כולו, הפרדה של הכותנה מהצמח, כולל הוצאתה מתוך כדורים סגורים. לאחר ההפרדה מנופה פסולת הצמח לשדה ואילו הכותנה נצברת בתוך מכל איסוף באחורי המכונה.
קטפת צירית: מבצעת תלישה של הכותנה מהצמח על ידי תנועה הפוכה של שני צירים המכוסים בעוקצים דוקרניים הסובבים בכיוונים מנוגדים, ולאחר מכן מושלכת הכותנה המופרדת למכל האיסוף באמצעות מאווררים.