קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן

העמוד הראשון של הקונצ'רטו, בהוצאת ברייטקופף והרטל

הקונצ'רטו לפסנתר מס' 1, במי מינור, אופ. 11 נכתב על ידי פרדריק שופן בשנת 1830, כאשר הוא היה רק בן עשרים. זה בוצע לראשונה ב-11 באוקטובר של אותה שנה, בוורשה, עם המלחין כסולן, במהלך קונצרט פרידה, לפני שעזב את פולין. היה זה הקונצ'רטו הראשון של שופן שיצא לאור, ולכן הוא קיבל את המספור "1", אף שלמעשה קונצ'רטו זה נכתב מיד לאחר הבכורה של קונצ'רטו שנכתב קודם לכן, ופורסם מאוחר יותר כקונצ'רטו לפסנתר מס' 2.

כתיבת היצירה

הקונצ'רטו מוקדש לפרידריך קַלקברנר . בזמן שכתב את היצירה, שופן כתב לטיטוס וויצ'כובסקי , ואמר: "הנה אתה ללא ספק מתבונן בנטייה שלי לעשות רע בניגוד לרצוני. כשמשהו מזדחל באופן לא רצוני לתוך הראש דרך העיניים שלי, אני אוהב לפנק אותו, אף על פי שזה עשוי להיות לגמרי שגוי".

חוות הדעת על הקונצ'רטו חלוקות. חלק מהמבקרים טוענים שהתמיכה התזמורתית כפי שנכתבה יבשה ולא מעניינת, בעיקר ידועה ביקורתו של המבקר ג'יימס הונקר , שכתב בספר שופן: האיש והמוזיקה שלו, כי זה היה "לא שופן במיטבו". מצד שני, רבים אחרים מרגישים כי ליווי התזמורת נכתב בקפידה כדי להשתלב עם הצליל של הפסנתר, ושהפשטות שלו נעשתה כניגוד מכוון להרמוניה המורכבת. רוברט שומאן בחן את שני הקונצ'רטי של שופן בשנת 1836 בשביל הנויה צייטשריפט פיר מוזיק, וכתב: "שופן מכניס את רוחו של בטהובן לתוך האולם".

הפסנתרנית מרתה ארחריץ' אמרה על הקונצ'רטו, "הווירטואוזיות צריכה להיות כלשון המעטה".

הופעת הבכורה, ב-12 באוקטובר 1830, הייתה "הצלחה.... בית מלא". היה שם "קהל של כ-700" על פי העיתון "קורייר ורשבסקי" . הקונצ'רטו בוצע על ידי שופן בעצמו על הפסנתר ועל ידי קרלו אבסיו סוליבה כמנצח. בסוף הביצוע היו "מחיאות כפיים רועמות". שבעה שבועות לאחר מכן, בעקבות התפרצויות פוליטיות בפולין , שופן ניגן את הקונצ'רטו שלו לראשונה בפריז ב"סל פלייל" . הקונצ'רטו התקבל היטב, שוב. פרנסואה-ז'וזף פֶטיס כתב במגזין La Revue musicale למחרת, כי "יש רוח במלודיות האלה, יש פנטזיה בפסז'ים האלה, ובכל מקום יש מקוריות".

מבנה

היצירה מכילה שלושה פרקים, במבנה הטיפוסי לקונצ'רטו לכלי סולו באותה תקופה:

1. אלגרו מאסטוזו (Allegro Maestoso)
2. לרגטו - רומאנס (Romanze – Larghetto) (מי מז'ור)
3. רונדו - ויוואצ'ה (Rondo – Vivace) (מי מז'ור)

הפרק הראשון מכיל שלושה נושאים, אשר מוצגים על ידי התזמורת. לאחר מכן הפסנתר נכנס, מנגן את הנושא הראשון (תיבה 139) ומיד אחריו את המנגינה של הנושא השני (תיבה 155), מלווה במוטיב המרכזי של הנושא הראשון כבס קונטרפונקט. הנושא השלישי, במי מז'ור, שהוצג בפתיחה על ידי התזמורת, מנוגן על ידי הפסנתר (תיבה 222). הפיתוח מתחיל בתיבה 385, כשהפסנתר פותח עם הנושא השני, והתזמורת מפתחת את הנושא הראשון. הרפריזה מתחילה בתיבה 486 כשהתזמורת מנגנת את נושא הפתיחה. בסוף הפרק אין קדנצה של הפסנתר. האקספוזיציה בפרק זה יוצאת דופן; האקספוזיציה, שמתחילה במי מינור, עוברת למי מז'ור (i-I), במקום לסול מז'ור כצפוי (i-III). קשר טונאלי זה (i-III) בין הנושאים השני והשלישי מתרחשת ברפריזה, שבה דווקא היה מצופה הקשר i-I כבפתיחה, ויוצר תחושה שונה.

בפרק השני, אף על פי שהוא לא כתוב במפורש בצורת הסונאטה, ניתן לייחס את הנושא השני של האקספוזיציה למודל הקלאסי של מודולציה לדומיננטה (I-V), וכאשר הוא חוזר, הוא עובר למדיאנטה (III). שופן כתב באותו מכתב לטיטוס: "זה לא נועד כדי ליצור אפקט חזק; זו דווקא הרגשה שלווה ונוגה, הנותנת את הרושם של מישהו מביט בעדינות לעבר נקודה הקוראת להיזכר באלף זיכרונות מאושרים. זה סוג של הזיה לאור הירח על ערב אביבי יפה".

הפרק השלישי נכתב עם הרבה דחיינות, הססנות וקושי, ומציג מאפיינים של ריקוד הקרקוביאק. לאחר שסיים את כתיבת הרונדו באוגוסט 1830, שופן ניגן אותו באופן פרטי, תחילה עם רביעיית מיתרים ואז עם אנסמבל תזמורתי קטן, ואמר בגאווה "רונדו – מרשים. אלגרו – חזק".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן בוויקישיתוף

• מילות השיר קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן באתר שירונט
• שופן: קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 אופ. 11, בפרויקט הספרייה הבינלאומית לתווי מוזיקה .

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23808040קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של שופן