קולקה

אימפריית האינקה והדרכים שחצו אותה.

מתחם של 27 קולקה מעל אוינטאיטמבו בפרו

קולקה (בקצ'ואה: Qullqa, בתעתיק לספרדית: Colca, מילולית "מחסן") היה מבנה אחסון שנמצא לאורך דרכים וליד הערים והמרכזים הפוליטיים של אימפריית האינקה. "במידה מופלאה חסרת תקדים בדברי הימים של הפרהיסטוריה העולמית" אחסנו בני האינקה מזון וסחורות אחרות שניתן היה לחלק לצבאותיהם, לפקידים, לפועלים המגויסים, ובעיתות צרה, לציבור. חוסר הוודאות של החקלאות בגבהים הרבים שהיוו את רוב אימפריית האינקה היה בין הגורמים שגרמו כנראה לבניית מספר רב של מבני קולקה.

רקע

תרבויות האנדים הפרה-קולומביאניות, שאימפריית האינקה הייתה האחרונה שבהן, התמודדו עם אתגרים לא פשוטים בהזנת מיליוני האנשים שהיו נתיניהם. ליבה של האימפריה וחלק גדול מהאדמה בשליטתה שניתן היה לעבד אותה היו בגובה שבין 3,000 מטר ליותר מ-4,000 מטר מעל גובה פני הים, ותחת סכנות של קיפאון, ברד ובצורת. לא ניתן היה לגדל יבולים טרופיים בעונות הגידול הקצרות, ולא ניתן היה לגדל בדרך כלל את מוצר היסוד העיקרי, תירס, מעל גובה של 3,200 מטר. האנשים בגבהים גבוהים יותר גידלו תפוחי אדמה, קינואה ועוד כמה גידולי שורשים ופסאודו-דגנים אחרים. מקור נוסף של מזון היה רעיית למות ואלפקות שבנוסף למקור לבשר, סיפקו צמר ושימשו כבהמות משא.

מתקני אחסון היו נחוצים גם מכיוון שלבני האינקה לא היו נהרות שאפשרו הובלה על סירות, כלי רכב על גלגלים או חיות משא גדולות, אם כי הלמות היו מסוגלות להעביר כמויות גדולות של סחורות גדולות. לאינקה גם לא הייתה מערכת מסחר מפותחת או מערכות כספיות כדי לאפשר מסחר. לפיכך, אוחסנו מזון ופריטים אחרים בסמוך למקום ייצורם והופצו על ידי המדינה בעת הצורך.

התשובה של בני האינקה לאתגרי הסביבה והטכנולוגיה שלהם הייתה מערכת ענקית ומאורגנת היטב של מבני קולקה לאיסוף ואחסנה של מזון ופריטים אחרים במהלך שנות קציר טובות לחלוקה בעת הצורך. כמויות גדולות של קולקה נבנו ליד כל מרכז ממשלתי גדול, חווה בבעלות המדינה, מקדשים ואחוזות מלכותיות. מבני קולקה נבנו בכל "טמבו", שהיו פונדקים הממוקמים בצעדה של יום, כ-22 קילומטרים זה מזה, לאורך רבים מ-40,000 הקילומטרים של הדרכים המלכותיות.

הקולקה שימשה בעיקר לאספקה לפקידי האינקה וצבאות האינקה בתנועה, שכן הם הסתמכו על מבני הקולקה למזון, בניגוד לשיטה של לחמוס מזון מהתושבים המקומיים – תוך פגיעה באוכלוסייה החקלאית - שהייתה האמצעי הנפוץ שבאמצעותו צבאות ברחבי העולם סיפקו את צורכיהם עד התקופה המודרנית. שימוש נוסף לחפצים המאוחסנים, בעיקר מזון, היה לחגיגות הטקסיות שהיו חלק חשוב מהיחסים בין השליטים לנתיניהם. מזון גם חולק לכלל האוכלוסייה במקרים של כישלונות ביבולים או מחסור במזון.

מצרכים שאוחסנו

קולקה (מחסן של האינקה) מאת פליפה גואמן פומה דה איילה

המוצרים המאוחסנים בקולקה השתנו מאזור לאזור באימפריית האינקה בהתאם לייצור באזור המקומי. באתר הארכאולוגי של ואנוקו פמפה בצפון-מרכז פרו, אזור ניהול ואחסון מרכזי של האינקה, 50 עד 80 אחוזים ממבני הקולקה שימשו לאחסון תפוחי אדמה מיובשים וגידולי פקעות אחרים. רק 5 עד 7 אחוזים ממבני הקולקה הוקדשו לאחסון תירס, כנראה משום שהגבהים והאקלים הקריר הגבילו את הייצור המקומי של תירס. פקעות נעטפו בקש ונקשרו בחבילות לאחסון. תירס קולף ואוחסן בכדים גדולים.

מוצרי חקלאות נוספים שאוחסנו במבני הקולקה כללו קינואה, שעועית, ירקות אחרים, בשר מיובש (צ'ארקי או ג'רקי) וזרעים. סחורות לא חקלאיות שנאגרו כללו טקסטיל וביגוד, צמר, כותנה ונוצות (ששימשו בלבוש), כלים וכלי נשק וכלי זהב וכסף ופריטי יוקרה אחרים. מלאי של פריטים שאוחסנו נרשם באמצעות שיטת הקיפו, חוטים עם קשרים שבהם השתמשו האינקה במקום שפה כתובה.

היקף המחויבות של האינקה לאחסון מתואר על ידי פדרו סאנצ'ס דה לה אוס , הכרוניקן הספרדי הראשון שביקר בבירת האינקה קוסקו שאמר כי בעיר "[יש] מחסנים מלאים בשמיכות, צמר, כלי נשק, מתכות ובגדים. ומכל מה שמגדלים ועושים בממלכה זו... ויש בית שבו מחזיקים יותר מ-100,000 ציפורים מיובשות, כי מנוצותיהן יוצרים פריטי לבוש. ... יש מגנים, קורות לתמיכת גגות בתים, סכינים וכלים אחרים; סנדלים ושריון לאנשי המלחמה בכמות כזו שאי אפשר לתאר".

כלכלת אימפריית האינקה הייתה מבוססת במידה רבה על חלוקה מחדש. "נראה שמדינת האינקה מימנה את עצמה בעיקר באמצעות פיקוד ניהולי ישיר על מערכות קרקע, עבודה ואחסון, ולא באמצעות מערכת שוק". על פי שיטת המיט'ה, האזרחים חויבו לתרום עבודה למדינה. האימפריה והייצור שנוצר כתוצאה מכך של מזון, טקסטיל וסחורות אחרות אוחסנו על ידי המדינה כדי להיות מופצים לפי הצורך.

למוצרים חקלאיים כמו תירס וקינואה היו חיי מדף של שנה או שנתיים ולמוצרים מטופלים כמו תפוחי אדמה מיובשים בהקפאה ובשר מיובש היה חיי מדף של 2–4 שנים. עם זאת, כרוניקנים ספרדים מוקדמים אמרו שחלק מהמוצרים נשמרו עד 10 שנים.

גודל, כמויות ומיקום

שרידי קולקה בעמק הנהר מנטארו.

מבני הקולקה נבנו בדרך כלל מאבן בקבוצות מחוברות על גבעות יבשות כדי לנצל את הניקוז והרוחות. גודלם ועיצובם השתנו מאזור לאזור, אך קולקות עגולות שימשו בדרך כלל לאחסון תירס וקולקות מלבניות שימשו לאחסון תפוחי אדמה מיובשים בהקפאה ("צ'וניו ") וגידולי פקעות אחרים. לקולקה הייתה מערכת אוורור המורכבת מתעלה מתחת לרצפה כדי לאפשר כניסת אוויר ופתח מתחת לגג כדי לאפשר לאוויר לצאת.

הקוטר הפנימי של קולקה קטנה ממוצעת היה 3.23 מטר; לקולקות גדולות היה קוטר של כ-3.5–4.0 מטרים. קולקות קטנות יותר אלו יכלו להכיל 3.7 מטרים מעוקבים תירס, וקולקה גדולה יותר הייתה יכולה להכיל כ-5.5 מטרים מעוקבים תירס.

רוב השרידים של מבני הקולקה ליד קוסקו נעלמו עקב התרחבות ופיתוח עירוני במשך מאות שנים. המספר הגדול ביותר שנותר של מבני הקולקה הוא בעמק נהר מנטארו בין הערים של ימינו ונקאיו וחאוחה בפרו. העמק הרחב הזה, באורך של כ-60 קילומטרים מכיל כ-650,000 דונם של אדמות הניתנות לעיבוד בגבהים שבין 3,200 מטר ל-4,250 מטר, הגובה הגבוה ביותר שהיה אפשרי לעסוק בחקלאות באזור זה.

עמק מנטארו היה אחד מאזורי הגבוהים הגדולים והפוריים ביותר של אימפריית האינקה. הארכאולוגים גילו בעמק 2,573 מבני קולקה. מחציתם הוצבו במרכז אזור ייצור תבואה זה, מחצית נוספת מפוזרת בין 48 מתחמים לאורך תוואי הנהר. בסך הכל, לקולקות של עמק מנטארו היה שטח אחסון של 170,000 מטרים רבועים, אולי מתקני האחסון הגדולים ביותר באימפריית האינקה ובאמריקה הפרה-קולומביאנית. להמחשת כמות החפצים המאוחסנים, סיפקו קולקות אלו וציידו צבא של 35,000 חיילים במהלך הכיבוש הספרדי של שנות ה-30 של המאה ה-16.

קוצ'במבה בבוליביה של ימינו, בגובה נמוך יחסית של 2,500 מטר פותחה כחווה ממלכתית על ידי האינקה לייצור תירס. על הגבעות שמדרום לאזור הגידול שמעל אגם קוטאפאצ'י היו 2,400 קולקות, כל אחד מעוצב בצורת חרוט, בגובה ובקוטר של כ-3 מטרים ומקובצים בקווים מקבילים בשטח של 610 דונם. חלק מהתירס שהופק בקוצ'במבה הועבר על ידי שיירת של למות למרכז האזורי של פאריה , 100 קילומטרים מערבית לקוצ'במבה, ומשם הלאה לקוסקו. בפאריה התגלו אלף קולקות.

בקמפו דה פוקרה (Campo de Pucara) בארגנטינה, 18 קילומטרים דרומית-מערבית לעיר סלטה, היו 1,717 קולקות בערך באותו גודל וככל הנראה באותו תפקיד כמו הקולקות בקוצ'במבה. בכל שאר המרכזים הפרובינציאליים של האימפריה היו מספר גדול של קולקות שנבנו שורה אחר שורה על גבעות סמוכות.

משמעויות אחרות

קולקה הוא גם השם בשפת הקצ'ואה לקבוצת הכוכבים פליאדות. אלת האינקה קולקה, שהתגלמה בפליאדות, הייתה הפטרון של אחסון ושימור הזרעים לעונה הבאה. מכל פנתאון הכוכבים שהאינקה סגדו לו, קולקה הייתה ה"אמא", הבכירה מכל הפטרונים השמימיים של דברים ארציים.

לקריאה נוספת

• Denise Y. Arnold, Christine A. Hastorf (2008). Heads of State: Icons, Power, and Politics in The Ancient and Modern Andes. Left Coast Press. מסת"ב 9781598741711.
• Terence N. D'Altroy (1992). Provincial Power in The Inca Empire. Smithsonian Institution Press. מסת"ב 9781560981152.
• Terence N. D'Altroy (2003). The Incas. Wiley-Blackwell. מסת"ב 1-4051-1676-5.
• Teofilo Laime Ajacopa (2007), Diccionario Bilingue Iskay Simipi Yuyayk'ancha, La Paz. (Quechua-Spanish Dictionary)
• Terry V. LeVine, Ed. (1992), Inca Storage Systems, University of Oklahoma Press, מסת"ב 0-8061-2440-7.
• Timothy Parsons (2010). The Rule of Empires: Those Who Built Them, Those Who Endured Them, and Why They Always Fall. Oxford University Press. מסת"ב 9780199746194

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32658912קולקה