קבוצת הכוחות המרכזית
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ברית המועצות |
| שיוך |
 הצבא האדום |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1945–הווה (כ־80 שנה) |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראה בתוך הערך |
קבוצת הכוחות המרכזית (ברוסית: Центральная группа войск) היה שמן של שתי יחידות מהכוחות המזוינים של ברית המועצות: אחת, אשר הוצבה ככוח כיבוש באוסטריה והונגריה לאחר מלחמת העולם השנייה והשנייה, בצ'כוסלובקיה לאחר דיכוי האביב של פראג.
קבוצת הכוחות המרכזית הראשונה (1945- 1955)
קבוצת כוחות המרכזית הוקמה ב־29 במאי 1945 לפי פקודת סטאבקה, על בסיס יחידות של החזית האוקראינית הראשונה. מרשל איוואן קונייב מונה למפקד של הקבוצה. מפקדת הכוחות התמקמה בעיר באדן. היחידות מוקמו בשטחי אוסטריה, הונגריה וצ'כוסלובקיה. ביום הקמתה כללה הקבוצה 7 ארמיות: ארמיית המשמר המשוריינת השלישית, ארמיית המשמר המשוריינת הרביעית, ארמיית המשמר הרביעית, ארמיית המשמר החמישית, ארמיית המשמר השביעית, ארמיית המשמר התשיעית, ארמיית האוויר השנייה ו-5 קורפוסים (גייסות) עצמאיים (שהיו כפופים ישירות למפקדת קבוצת הכוחות). בדצמבר 1945 עזבו יחידות של קבוצת הכוחות המרכזית את צ'כוסלובקיה ונשארו רק באוסטריה ובהונגריה. בשנת 1946 החל תהליך הדרגתי של הוצאת כוחות הצבא האדום מאוסטריה והונגריה. בשנת 1955 כללה הקבוצה כ-40 אלף חיילים (25 אלף באוסטריה ו-15 אלף בהונגריה). הקבוצה כלל 5 דיוויזיות (3 ממוכנות, 1 חיל רגלים, 1 של נ"מ) ואת ארמיית האוויר מס' 59. במאי 1955 חתמו ברית המועצות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת אמנת המדינה האוסטרית, שבמסגרתה הם התחייבו להשיג את כוחותיהם מאוסטריה ולסיים את הכיבוש. כתוצאה מההסכם פורקה קבוצת הכוחות המרכזית. יחידותיה עזבו את אוסטריה. 2 דיוויזיות ממוכנות ודיוויזיה אווירית אחת נשארו בהונגריה. הן אוחדו ליחידה שנקראה "הגיס המיוחד".
מפקדים
- 1945–1946 – איוואן קונייב
- 1946–1949 – ולדימיר קורסוב
- 1949–1953 – ולדימיר סבירידוב
- 1953–1954 – סרגיי ביריוזוב
- 1954–1955 – אלכסיי ז'דוב
קבוצת הכוחות המרכזית השנייה (1968- 1991)
קבוצת הכוחות המרכזית הוקמה מחדש באוקטובר 1968, לאחר פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה. היא כללה 6 דיוויזיות (2 משוריינות, 3 חרמ"ש ואחת אווירית), 3 חטיבות טילי קרקע-קרקע, חטיבת טילי נ"מ, חטיבת תותחי שדה ויחידות הנדסה, קשר, הספקה, תחזוקה. בסך הכל: כ-100 אלף חיילים, כ-40 אלף אזרחים עובדי צבא ובני משפחותיהם של קצינים ונגדים. הקבוצה החזיקה ב:כ-1400 טנקים, 2600 נגמ"שים, 1500 תותחים, 100 מטוסים ו־170 מסוקים. מפקדת הקבוצה התמקמה בעיר מילוביצה (ליד פראג), בבסיס ששימש בעבר את ורמאכט.
לאחר מהפכת הקטיפה בשנת 1989 החלו דיונים בין ברית המועצות לבין הממשלה החדשה של צ'כוסלובקיה לגבי עתידן ששל הכוחות הסובייטים במדינה. המשא ומתן הסתיים ב־26 בפברואר 1990 בהסכם הפינוי של כל הכוחות הסובייטים מצ'כוסלובקיה. תהליך הפינוי החל כמעט מיד לאחר חתימת ההסכם והסתיים ב־21 ביוני 1991.
מפקדים
- 1968–1972 – אלכסנדר מאיורוב
- 1972–1976 – איוואן טנישצ'ב
- 1976–1979 – דמיטרי סוחורוקוב
- 1979–1980 – דמיטרי יאזוב
- 1980–1984 – גריגורי בוריסוב
- 1984–1987 – ויקטור ירמקוב
- 1987–1991 – אדוארד וורוביוב
קישורים חיצוניים
- אתר אודות קבוצת הכוחות המרכזית (ברוסית)
קבוצת הכוחות המרכזית, ברשת החברתית פייסבוק
קבוצת הכוחות המרכזית40558364Q2368371