צמר סלעים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צמר סלעים הוא כינוי לסיבים מינרליים מלאכותיים (בדומה לפיברגלס), העשוי מבזלת ומסלעים אחרים, שמטרתו לבודד מחום ומרעש. החומר מיוצר על ידי הזרמת אוויר על פני סלע מותך, או סיבוב הסלע המותך במהירות גבוהה, בדומה לייצור צמר-גפן מתוק.
צמר מינרלי הומצא לראשונה בשנת 1840, בוויילס, על ידי אדוארד פָּארי. הוא הוכנס לייצור מסחרי בשנת 1871, בגרמניה.
צמר סלעים הוא חומר פריך, הנוטה להתפורר ולגרום לגירויים בעור, בדרכי הנשימה ובעיניים. סוגים מסוימים שלו הוכחו כמסרטנים, אף כי הסוג הנפוץ, המשמש לבידוד ביתי אינו נמצא ברשימה זו.[1]
צורות
- לוחות משמשים לבידוד תרמי ואקוסטי, כחוסמי אש או כמבודדי קול. שמים אותם בקירות גבס לפי התקן למטרות אקוסטיות ולגגות כדי למנוע איבוד או חדירה של חום, כמו כן באולפני הקלטות משתמשים בהן למטרות אקוסטיות.
- מזרנים משמשים לכיסוי צינורות חמים עד כ-750 מעלות צלזיוס, ולבידוד אקוסטי של גנרטורים וכדומה.
- תרמילים משמשים כשרוולי בידוד לצינורות בחום גבוה מ-250 מעלות.
בנוסף לשימושו כחומר בניה, משמש צמר הסלעים כמדיום לגידול צמחים בהידרופוניקה.
קישורים חיצוניים
- בידוד תרמי ואקוסטי בדירות מגורים, מתוך אתר "בנה ביתך"
הערות שוליים
- ^ IARC Monographs on the Evaluation of Carcinogenic Risks to Humans, Volume 81 (2002), Man-made Vitreous Fibres (שימו לב כי אף כי לא כל החומרים הנ"ל הוכחו כמסרטנים, אין זה אומר כי אינם מסוכנים לבריאות)
