נזירים ציסטרציאנים

נזירים ציסטרסיאניים (לטינית: Cistercenses; נקראו גם "נזירים לבנים") היו מסדר נזירים קתולי שפעל באירופה מימי הביניים. שרידיו נשתמרו גם בימינו, וגם בישראל פועל מנזר הטראפיסטים בלטרון. חייהם התאפיינו בעבודת כפיים מאומצת בעיקר בחקלאות, וכן בעיסוקים במתכות. הם היו בין הראשונים שהביאו לאירופה את טכנולוגיית התנורים הרמים להפקת ברזל.

היסטוריה

בשנת 1098 חש הנזיר רובר אי שביעות רצון מדרכו של מנזר קלוני. הוא החליט לעבור מהמנזר בבורגון לסיטו (Cîteaux) אשר בבורגונדי ליד דיז'ון ביחד עם 20 נזירים. יחד עם הדוכס אוטו מבורגונדי הם בנו מנזר, שנקרא המנזר החדש (Novum Monasterium). החיים במנזר התנהלו לפי תקנון הנזורה של בנדיקטוס. שנה לאחר מכן נקרא רובר על ידי האפיפיור לשוב למולם, ואת מקומו ירש אלבריק ה"קדוש" עד 1109. אחריו כראש המסדר כיהן סטיבן הרדינג האנגלי עד 1134. לאחר שהמייסד עזב היה נראה שהמסדר החדש ידעך.

נקודת המפנה הגיעה ב-1112 עם הצטרפותם של נזירים חדשים, שהיו מוכנים לפעול רבות בשירות המסדר. ראש המצטרפים היה ברנרד מקלרבו ואיתו 30 נזירים. מאז הצטרפותם המסדר השפיע השפעה מכרעת על כל הכנסייה הקתולית. במותו של סטיבן היו במסדר כבר 30 מנזרים, ועת מותו של ברנרד ב-1154 כבר 280. ברנרד זכה לראות אחד מחניכיו נבחר לאפיפיור בשם אאוגניוס השלישי.

לאחר שמספר המנזרים הגיע לארבעה בשנת 1119: קררבו (מ-1113), לפרטה (מ-1115), פונטיניי (מ-1114) ומורימון (מ-1115) האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פרסם את Charta libertatis (תקנון המסדר), לפיו נקבע שבראש המסדר יעמוד אב מנזר, שיהיה אמור במשך השנה לבקר בארבעת המנזרים של המסדר ומושבו יהיה בסיטו, כמו כן פעם בשנה תערך ועידה שנתית של אבות המנזרים בסיטו. בוועידה חייבים להשתתף ראשי המנזרים הקרובים, והרחוקים לעיתים נדירות יותר.

במאה ה-12 התחילה דעיכה מסוימת של המסדר מסיבת מחלוקות פנימיות. ב-1615 במסדר הוקמו שתי סיעות: האחת דרשה קיום כל המצוות ללא סטיה לפי בנדיקטוס והשנייה תמכה ברפורמות מסוימות. בשנת 1662 ארמאנד-ז'אן לה בוטלייה דה רנסי בצרפת, אב המנזר נוטר־דאם דה לה טראפ שבנורמנדי הקים את סיעת הנזירים הטרפיסטים, שדרשו יתר הקפדה על תקנון המסדר. בעקבות פועלם של הטרפיסטים מנזרים רבים, כולל המנזר בסיטו עברו לשיטה הטרפיסטית. המסדר הציסטריאני בעצמו היה בשיא הפריחה בתקופה זו בכל הארצות הקתוליות: צרפת (פלינטינים וטראפיסטים), ספרד (קלטרבה, אלקנטרהמונטזה, אלפמה), איטליה ואוסטריה, והיה למסדר העשיר ביותר בכנסייה.

ב-1790 בעקבות המהפכה הצרפתית הצרפתים סגרו את רוב המנזרים. הקיסר יוזף השני סגר מנזרים רבים באוסטריה ב-1781. בכל זאת הצליח המסדר לשמור על כוחו גם במאות ה-19 וה-20, למרות חילון המדיניות ונטישה המונית של הדת. כיום רוב המסדרים נמצאים באירופה בצרפת, גרמניה, אוסטריה, וספרד, ויש גם מנזרים בארצות הברית. באוסטרליה וניו זילנד יש בכל אחת מנזר אחד.

חיי הנזירים

בתוך המנזרים, הנזירים לובשים חלוק לבן ובחוץ חלוק אפור ולכן ידועים גם בשם "הנזירים האפורים".

הנזירים הקפידו על חיים לפי יישום ישיר של דברי בנדיקטוס מנורסיה במחלוקתו עם פטר הזקן. הנזירים היו חייבים לעסוק בעבודות חקלאיות שונות. הודות להם הומצאו חידושים רבים, שתרמו למדע בן זמנם.

כל נזיר שרוצה להצטרף למנזר צריך לשהות בו חמש או שש שנים לתקופת ניסיון. לאחר שעמדו בניסיון נדרשת מהמועמדים "המרה" - נאמנות לחיי נזיר, הכוללת שמירה על אווירת שתיקה. כל הנזירים והנזירות הציסטרסיאניים ידועים כממעטים בדיבור, מה שהוביל את הציבור לרעיון שהם נודרים נדר שתיקה. זה לא נכון ברוב המקרים, ואף על פי שלשתיקה יש משמעות רבה בתקנון המנזרים, הם לא מנועים מדיבור, אלא רק מקפידים לא לדבר שלא לצורך. יש שלוש סיבות לדיבור:

תקשורת לצורך העבודה, או לצורך דו-שיח עם חברי קהילה
חילופי מסרים רוחניים עם אבות רוחניים, או עם אחד של חברי קהילה ספציפיים על היבטים שונים של חייו האישיים של אדם
שיחה ספונטנית באירועים מיוחדים.

אלו צורות תקשורת, המשולבות במשמעת שמטרתה שמירה על אווירה כללית של שתיקה, שהיא חלק מ"תפילה מתמדת".

נזירים ציסטרסיאניים ממנזרים רבים מייצרים מוצרי מזון, כמו גבינה, לחם ומצרכי מזון אחרים. מנזרים רבים בבלגיה והולנד, כגון מנזר אורבל, מנזר וסטוולטן ומנזר וסטמייל מפיקים בירה לנזירים ולמכירה לציבור הרחב. בירות הטרפיסטים מכילות סוכרים ושמרים ובניגוד לבירות הרגילות, משתפרות אם מאחסנים אותן לתקופה ממושכת ליישון. בירות אלה נהפכו למפורסמות ונחשבות על ידי מבקרי בירה רבים למשובחות בעולם.

בארצות הברית, מנזרים רבים של נזירים ציסטרסיאניים מפרנסים את עצמם באמצעות חקלאות, ייעור והשכרת אדמות חקלאיות. מנזר נזירים ציסטרסיאניים גבירתנו של הגדה האביבית (Our Lady of Spring Bank), בספרטה, ויסקונסין, תומך בעצמו על ידי קבוצה בשם "נזירי הלייזר", המייצרת דיו למדפסות, קפה גורמה ואוכל כלבים. הנזירים באיווה מייצרים ארונות לעצמם וגם למכירה. נזירי המנזר "גבירתנו מדאלאס" מנהלים בית ספר קתולי לבנים באירווינג, טקסס.