צוללת חשמלית

הכינוי צוללת חשמלית הוא מושג אשר נולד בשלהי מלחמת העולם השנייה, שבו כינו את שני דגמי הצוללות הגרמניות, שנבנו כדי לענות לתפיסה המבצעית החדשה שהתגבשה לאור התפתחויות טכנולוגיות. המדובר בצוללות קונבנציונאליות (מה שקרוי צוללות דיזל-חשמל), כאשר הצד החשמלי שלהן התרחב בצורה מאד משמעותית, כפי שיוסבר בהמשך.

היסטוריה

רקע

כדי להבין את ההתפתחויות בעולם הצוללות, יש להבין את האמצעים שעמדו לרשות הכוחות השונים של בנות הברית, שהרי כבכל מלחמה, ההתמודדות היא בין שני כוחות כאשר כל צד מנסה לפתח אמצעי לחימה שיתנו לו עליונות על הצד השני.

מאידך גיסא, כל צד ניסה לנצל באופן מרבי את האמצעים המוגבלים שעמדו לרשותו ולהתמקד רק בצרכים המיידיים שלו. כלומר, לא ניסו לפתח אמצעים חדשים, אלא אם כן היה צורך בהם כדי להראות עליונות על האויב.

המצב בתחילת מלחמת העולם השנייה

בתחילת המלחמה, לא היה מכ"ם מושט, ולא היה מכ"ם מוטס. האמצעי היחידי שנותר לאוניות ומטוסי הסיור של כוחות הברית לגלות צוללות גרמניות שתקפו ללא הרף - היה גילוי בעין. אבל אמצעי זה היה מאד מוגבל כיוון שהוא לא היה יעיל במצבי ים קשה ובוודאי שלא היה יעיל בלילות. נוסף לכך, לא שותפו במערכה בצד כוחות הברית אף נושאת מטוסים. כתוצאה מזה תצפית אווירית יכלה להתבצע רק באזורים שהיו בטווח המטוסים משדות תעופה.

בהתאם למצב הזה נבנו הצוללות הגרמניות. הצללית שלהם הייתה נמוכה, ובים שקט הם אף הנמיכו אותה יותר על ידי שיוט ב"חצי ציפה", הן היו בנויות לפעול כשהן משייטות על פני המים ורק במצבים קיצוניים הם פעלו ממצב צלילה. היכולת שלהם לצלול נוצלה בדרך כלל רק כדי להעלם מהשטח כאשר אוניות הליווי של השיירות היו מגלות אותן ופותחות במרדף. מהירותן העל-מימית הייתה גבוהה יחסית, הן היו מצוידות בתותח נגד כלי שיט ובתותחים אנטי-אוויריים, הן היו מצוידות במכל צלילה מהירה כדי לאפשר להן להעלם מהשטח במהירות, ולרובן היה גם צינור משגר טורפדו (צמ"ט) מופנה לאחור, כדי לשגר אל אונית ליווי אם היא מתגלה ונמצאת במצב של מרדף.

גם בתכנון מהירויות השיוט נתנה העדפה ברורה לשיוט על מימי על פני שיוט בצלילה. מהירות על מימית טיפוסית הייתה 17 (ואף יותר) קשרים ימיים, בעוד שהמהירות בצלילה הייתה 7.5 קשרים בלבד.

שנת 1942

בשנת 1942 הופיעו המכ"מים הראשונים, קודם המוטסים ומייד אחריהם המכ"מים המושטים. בסיסי הבית של הצוללות שעסקו בתקיפת שיירות, וניסו לקיים מצור על בריטניה, קיצרו את המרחק שבין בסיסיהן ואזורי הזירה על ידי העברת הבסיסים בגרמניה לאזור ברטאן במערב צרפת. כאשר התחילו להופיע מטוסים בעלי מכ"מים מוטסים, הם הפתיעו פעמים רבות צוללות אשר העריכו שהן יכולות לנוע באין מפריע בשעות החשיכה. לצוללות לא היה כל ציוד לגלות שידורי מכ"ם ולא היה להן מושג, במשך כחצי שנה, איך מגלים אותן המטוסים.

הצוללות ספגו אבידות רבות (88 צוללות טבעו במשך שנת 1942), והתשובה הגרמנית לכך הייתה להגביר את קצב ייצור הצוללות. בתחילת שנת 1942 היו לגרמנים 269 צוללות פעילות ובסוף השנה, למרות האבידות הרבות, צי הצוללות הגרמניות מנה 397 צוללות.

שנת 1943

בשנת 1943 הופיעו נושאות המטוסים האמריקאיות ובזאת התאפשר כיסוי מלא, פחות או יותר, של כל הזירות באוקיינוס האטלנטי, של מטוסי סיור מצוידים במכ"מים. מרגע זה לא עזרה הגברת קצב הייצור של צוללות גרמניות והמערכה למעשה הוכרעה (בלי שהגרמנים היו מודעים לכך).

שנים 1944 ו- 1945

בשנים 1944 ו- 1945 הייתה ירידה דרמטית בביצועי הצוללות. בשנת 1944 הם איבדו 264 צוללות ובשנת 1945 הם איבדו 399 צוללות.

כבר בסוף שנת 1943 היה ברור למטה הצי שיש לשנות את הגישה ולבנות צוללות שמרבית זמנן הן תשהנה בצלילה. הפרויקטים של בניית צוללות בתפישה שונה עברו את כל התהליכים המקובלים, דהיינו אפיון מבצעי, הכנת מפרט, תכנון מפורט ובניה.

הקושי העיקרי של הגרמנים היה מחסור באמצעים, בבתי מלאכה, ובמספנות (כי אלה היו עיקר המטרות להפצצות של מטוסי כוחות הברית).

בסך הכל נבנו 119 צוללות מדגם XXI אבל רק אחת הספיקה להגיע למצב מוגדר כצוללת מבצעית, ו-61 צוללות קטנות מדגם XXIII אבל רק 6 הגיעו למצב מוגדר כצוללת מבצעית.

תכנון

התכנון כלל את כל הדרוש לשפר בצורה דרסטית את ביצועי הצוללות בצלילה כדי שהן תשהנה את מרבית זמנן בצלילה, וזה כולל גם תקיפת מטרות במצב צלילה.

השיפורים העיקריים היו:

• הוספת שנורקל
• הוספה מסיבית של מצברים
• הגדלת המנוע(ים) החשמלי(ים) להנעת הצוללת
• ביטול התותח
• ביטול כלי הנשק האנטיאוויריים
• ביטול מכל הצלילה המהירה
• תכנון הידרודינמי לסיפון, לגשר ולסנפיר (הסנפיר הוא הגוף שבנוי בהמשך לגשר ונועד לתת צורה הידרודינמית לכל האזור בו נמצאים התרנים השונים כמו פריסקופים, שנורקל, אנטנת רדיו ועוד)
• תכנון גוף הלחץ לפי הניסיון המצטבר בצוללת ולטר

הצוללת מדגם XXI

צוללת חשמלית דגם XXI

על הצוללת הזאת נאמר על ידי רבים במערב, שמזלינו הוא שבניית הצוללת הזאת התעכבה כל כך, כי אם היא הייתה פעילה מוקדם יותר על ידי הנאצים, פני המלחמה באוקיינוס האטלנטי היו עלולים חלילה להסתיים אחרת.

היא הייתה בעלת הדחק על מימי של 1,621 טונות והדחק בצלילה של 1,819 טונות.

הצוללת נבנתה לפעול בזירות השונות באוקיינוס. היה לה טווח פעולה גדול (15,500 מילים במהירות על מימית של 10 קשרים), ומבחינה טכנולוגית היא הייתה מעודכנת לפיתוחים האחרונים שהיו קיימים. היא הופעלה על ידי צוות בן 60 צוללנים.

מהירותה המרבית העל מימית הייתה 15.6 קשרים, ומהירותה המרבית בצלילה הייתה 17.2 קשרים. היא הייתה צוללת הרבה יותר שקטה מקודמותיה.

היו בה 6 צינורות משגרי טורפדו (צמ"טים) בחרטום, והיא יכלה לשאת 23 טורפדו, או 12 מוקשים.

עומק צלילה מרבי 280 מטרים.

הצוללת מדגם XXIII

צוללת חשמלית מדגם XXIII

הצוללת נועדה לפעול בזירות קטנות, שבהן היה קושי לצוללות הגדולות לפעול.

היא הייתה בעלת הדחק על מימי של 234 טונות והדחק בצלילה של 258 טונות.

היו בה שני צינורות משגרי טורפדו (צמ"טים) בחרטום, ושני טורפדו (ללא טעינה חוזרת).

מהירותה המרבית העל מימית הייתה 9.7 קשרים, ומהירותה המרבית בצלילה הייתה 12.5 קשרים.

טווח פעולה 15,500 מילים במהירות על מימית של 8 קשרים.

היא הופעלה על ידי צוות בן 14 צוללנים.

עומק צלילה מרבי 180 מטרים.

ראו גם

• המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)
• צוללת

לקריאה נוספת

• בודו הרצוג, צוללות גרמניות בפעולה 1939-1945, בהוצאת Podzum-Verlag (אנגלית וגרמנית)
• יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, בהוצאת עמותת דולפין
• אדמירל קרל דניץ, מלחמת הצוללות, תרגם עזריאל טל, בהוצאת זמורה ביתן מודן-הוצאה לאור

קישורים חיצוניים

• האתר של הצי הגרמני

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

צוללת חשמלית23553375