צ'ונגג'ן, קיסר סין
|
צ'ונְגְגֶ'ן (במנדרינית: 崇禎; 27 בינואר 1611 – 25 באפריל 1644) היה קיסר סין האחרון משושלת מינג, שהוכר כנבחר לקיסרות מפי מנדט השמיים והאחרון לשלוט מבייג'ינג. תקופת שלטונו, בין השנים 1627–1644 סומנה לירושת המשברים שנוצרו מדורות הקיסרים שקדמו לו. כלכלה מתפרקת, אי פיתוח של הצבא, היחלשות המגננות של המדינה, שחיתות שלטונית ופשיטות נוודים ממנצ'וריה הביאו לנפילת השושלת במהלך תקופת שלטונו. במסגרת מלחמת מינג–צ'ינג טענו המנצ'ורים, שליטי שושלת צ'ינג לנכונותם למנדט השמיים. בו בזמן, שושלת מינג אותגרה בידי מרידות פנימיים. הקיסר צ'ונְגְגֶ'ן נהרג במהלך ביזה של הבירה בייג'ינג בידי צבא המורדים, זמן קצר לפני כיבושה בידי המנצ'ורים. הוא היה הקיסר האחרון של כל סין שהיה במוצאו בן האן.
ביוגרפיה
ג'וּ יוּאוּ-גְּ'ייֵן כפי שנודע בשמו הפרטי, היה מבניו של טַאיצַ'אנְגּ ונולד בשנת 1611, בתקופת שלטונו של סבו, וָאן-לִי, קיסר סין. אביו לא העריך אותו ולא הורה על נתינת חינוך ברמה גבוהה לג'וּ יוּאוּ-גְּ'ייֵן, בעיקר מכיוון שלא היה בנו הבכור ומכאן שלא היה יורש העצר המיועד. מאבק משפחתי פנימי הביא להוצאתה להורג של אמו של יוּאוּ-גְּ'ייֵן בעודו בן 4. בשנת 1620 נפטר הקיסר וָאן-לִי ובנו, טַאיצַ'אנְגּ, ירש אותו לפחות מחודש עד שנפטר מחולי. מצב זה הותיר את אחיו הבכור של יוּאוּ-גְּ'ייֵן בתור הקיסר טְייֵנְצִ'י, ומכיוון שלטְייֵנְצִ'י לא היו ילדים, יוּאוּ-גְּ'ייֵן הפך ליורש העצר.
הקיסר צ'ונְגְגֶ'ן עלה על כס המלוכה בגיל 16 במות אחיו, הקיסר טְייֵנְצִ'י, אשר שלט בין השנים 1620–1627, וניסה להחיות את ממשלת מינג המידרדר. הוא גירש את וויי ז'ונג-שיאן, הסריס החזק ביותר שהיה בעל רוב הסמכויות לאורך שלטון אחיו, והוא בנוסף על כך הורה על הוצאתם להורג של כמה מהפקידים שנודעו במעורבותם בשחיתות שלטונית. הוא לא יכול היה, עם זאת, לבטל את הסכסוך המפלגתי בתוך הביורוקרטיה והצבא. הגנרלים הקיסריים בצבא היו מעוניינים לעיתים קרובות יותר לריב זה עם זה על הסחר שלהם מאשר למחוץ מרידות או לעצור את פלישות שבטי המנצ'ו תחת הואנג טאיג'י בגבול הצפון מזרחי של האימפריה. השחיתות שסחפה את חצר הקיסרות של שליטים קודמים רוקנה את כל אוצרות האימפריה עד לכדי מצד שצ'ונְגְגֶ'ן לא הצליח לספק את המשכורת לצבאותיו, וכוחות רבים מתוך צבא מינג ערקו לעיתים קרובות לכוחות האויב. בייאושו דרש צ'ונְגְגֶ'ן יותר מיסים והורה על גיוסם מידי האוכלוסייה שכבר דוכאה יתר על המידה. חלק נרחב מן העם לא הצליחו לשאת בנטל הנוסף הזה, ועל כן בתגובה רבים הצטרפו למיליציות המורדים במספר הולך וגדל.
לבסוף, בשנת 1644 בגדו בקיסר חלק מהגנרלים הסריסים בצבא מינג, חלק עברו לצבא המנצ'ורים וחלק הקימו כוחות מורדים שונים, בנוסף לכך, לִי דְזְה-צֶ'נְגּ, אחד ממנהיגי המורדים, כבש את עיר הבירה בייג'ינג והחל לבזוז אותה. כשכוחותיו של לי התקרבו לעיר, הקיסר הכה בפעמון, וסימן לשריו להופיע לוועידה. כשאיש לא הגיע, הקיסר תלה עצמו והתאבד. לאחר מותו של הקיסר פשט צבאו של לִי דְזְה-צֶ'נְגּ, שהורכב בעיקר מגנבים, על הארמון הקיסרי וגנב את האוצרות של העיר האסורה. זמן קצר מאוחר יותר, עם הפלת צבא המורדים של לִי דְזְה-צֶ'נְגּ בידי המנצקורים, הוכתר שונזי, קיסר סין המנצ'ורי בבירה בייג'ינג ולצ'ונְגְגֶ'ן ניתנה קבורה מכובדת בקברי שושלת מינג. במותו החלה יריבות על הירושה בתוך אצולת שושלת מינג, דבר שהחליש את השושלת עוד יותר במאבקה נגד הנצ'ורים, שכעת נודעו בתור שושלת צ'ינג, דבר שהיה גורם מרכזי בנפילתם הסופית של תומכי שושלת מינג ובעלייתה של שושלת צ'ינג. צ'ונְגְגֶ'ן נקבר באתר הקבורה סְה-לִינְג בקברי שושלת מינג, 44 קילומטרים מבייג'ינג.
מורשת
הקיסר צ'ונְגְגֶ'ן, למרות ניסיונותיו לחזק מחדש את האימפריה לנוכח הסכנה הגוברת לכסאו, נחשב להיות קיסר חלש אופי ולא מנוסה. לאורך שלטונו הוא היה נתון להשפעה רבה מצד הסריסים בחצר הקיסרית והם אלו שבגדו בו מאוחר יותר. ניסיונותיו של אחיו לחזק קשרים עם האימפריה הפורטוגזית למען מסחר בנשק פורטוגזי במהלך המלחמה נגד המנצ'ורים לא התקדמו לאורך שלטונו של צ'ונְגְגֶ'ן ולמעשה היחסים אף החריפו בין שתי המעצמות כאשר עלתה המחלוקת על הטקסים הסיניים, אשר לא הגיעה לפתרון לאורך תקופת שלטונו של הקיסר צ'ונְגְגֶ'ן.
משפחתו
מנישואיו עם הקיסרית שְׂיַאו גְּ'יֵה-לְיֵה נולדו לקיסר צ'ונְגְגֶ'ן ארבעה ילדים חוקיים:
- ג'וּ צְהלַאנְג, הקיסר דַּאו המיועד (悼皇帝 朱慈烺; 26 בפברואר 1629–1644)
- ג'וּ צְהשׂוּ'אַן, נסיך חְװַאי-יִין (懷隱王 朱慈烜; ?–15 בינואר 1630)
- הנסיכה קוּניִי (坤儀公主; 1630–1632)
- ג'וּ צְהגְּ'יונְגּ, נסיך דִּינְגּאַי (定哀王 朱慈炯; 1632–?)
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
30699303צ'ונגג'ן, קיסר סין