צ'ארלס תומאס ניוטון
 |
צ'ארלס תומאס ניוטון (באנגלית: Charles Thomas Newton; 16 בספטמבר 1816 - 28 בנובמבר 1894) היה ארכאולוג בריטי.
ביוגרפיה
הוא נולד ב-1816, בנו השני של ניוטון דיקינסון האנד ניוטון, הכומר של קלונגנפורד, שרופשייר, ולאחר מכן של ברדוורדין, הרפורדשייר.
הוא התחנך בבית הספר שרוסברי ובכריסט צ'רץ', אוקספורד שם סיים את לימודיו ב-B.A ב-1837 ו-M.A. ב-1840.[1]
כבר בימיו לתואר ראשון ניוטון ניכרה אצלו נטייתו למחקר המדעי של הארכאולוגיה הקלאסית. ב-1840, בניגוד לרצון משפחתו, הוא נכנס למוזיאון הבריטי כעוזר במחלקה לעתיקות. הקריירה במוזיאון, כפי שהייתה אז, לא הייתה אטרקטיבית לגבר צעיר. אבל המחלקה לארכאולוגיה הציעה לניוטון מגוון רחב יותר של מחקר השוואתי בנושאים שלו.
מאפריל 1853 עד ינואר 1854 הוא היה קונסול ברודוס, עם החובה המוגדרת, בין היתר, לפקח על האינטרסים של המוזיאון הבריטי בלבנט. בשנים 1854 ו-1855, בכספים שנתרמו על ידי הלורד סטרטפורד דה רדקליף, הוא ביצע חפירות בקלימנוס, והעשיר את המוזיאון הבריטי בסדרה חשובה של כתובות, ובשנה שלאחר מכן התאפשר לו לבצע את התוכנית היקרה שלו. זיהוי האתר, ושיחזור השרידים הראשיים, של המאוזוליאום בהליקרנסוס.
בשנים 1856–1857, הוא השיג את הממצא הארכאולוגי החשוב של חייו על ידי גילוי שרידי המאוזוליאום של הליקרנסוס, אחד משבעת פלאי העולם העתיק. הוא נעזר רבות במרדוק סמית'. התוצאות תוארו על ידי ניוטון ב"היסטוריה של גילויים בהליקרנסוס" (1862–1863), שנכתב בשיתוף עם ר.פ. פולאן, וב"מסעות ותגליות בלבנט" (1865). יצירות אלה כללו פרטים על תגליות חשובות אחרות בלבנט. [2] בשנת 1860, הוא מונה לקונסול ברומא, אך בשנה שלאחר מכן חזר לתפקידו כאוצר עתיקות יווניות ורומיות במוזיאון הבריטי.
האוצרות של ניוטון במוזיאון התאפיינה בעושר מצטבר של רכישות חשובות, אשר ניתנו במידה רבה בהשפעתו האישית או ביוזמתו. כך, בעשר השנים 74–1864 בלבד, התאפשר לו לרכוש לא פחות מחמישה אוספים חשובים של עתיקות קלאסיות במענקים מיוחדים של למעלה מ-100,000 ליש"ט. בינתיים, עבודתו בלבנט, שהביאה למוזיאון את התוצאות הישירות של המחקר, נמשכה על ידי יורשיו וחבריו: ביליוטי ברודוס, סמית' ופורצ'ר בגירנה, לאנג בקפריסין, דניס בסיציליה, בקירנאיקה וסביב סמירנה, פולאן בפריין, ג'ון טורטל ווד באפסוס עבדו כולם פחות או יותר ישירות תחת ניוטון מטעם המוזיאון.
ב-27 באפריל 1861 נשא לאישה את הציירת אן מרי ניוטון, בתו של ג'וזף סברן, בעצמו צייר וידידו של ג'ון קיטס, שירש את ניוטון ברומא; היא נפטרה בשנת 1866 בביתם.
בשנת 1855, הוצע לו על ידי לורד פאלמרסטון תפקיד של פרופסור ליוונית באוקספורד, שהתפנה לאחר מותו של דין גייספורד, במטרה ברורה ליצור בית ספר ללימודים קלאסים באוקספורד. ניוטון סירב לתפקיד עקב השכר הזעום. אולם בשנת 1880, הוקמה הקתדרה לארכאולוגיה קלאסית של ייטס ביוניברסיטי קולג', לונדון, ועל פי הסדר מיוחד התאפשר לניוטון להקים אותו במקביל למינויו במוזיאון.
ב-1885 הוא התפטר מהמינויים במוזיאון ובאקדמיה.
במהלך השנים, הוא היה העורך של אוסף הכתובות היווניות העתיקות במוזיאון הבריטי ומחבר של פרסומים רשמיים רבים אחרים של המוזיאון. גם כתב ספר על שיטות חקר האמנות העתיקה, 1850. ספר על היסטוריה של תגליות בהליקרנסוס, 1862-3. מסעות ותגליות בלבנט, 1865; מאמרים על אמנות וארכאולוגיה, 1880; ושל מאמרים רבים בכתבי עת, ביניהם ניתן לציין במיוחד ספר זיכרונות על המאוזוליאום במוזיאון הקלאסי בשנת 1847.
על עבודותיו ומחקריו הוא קיבל פרסים ואותות רבים בבריטניה, צרפת, ברלין וברומא של אגודות ואוניברסיטאות.
ב-28 בנובמבר 1894 הוא מת במרגייט.
קישורים חיצוניים
- צ'ארלס תומאס ניוטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
