פרשת מריו קוסטחה נגד גוגל
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית הדין לצדק של האיחוד האירופי |
| תאריך טענות | 2013 |
| תאריך החלטה | מאי 2014 |
| מראה מקום | ספרד |
| החלטה | |
| הגנה על הזכות לפרטיות והזכות להישכח | |
פרשת מריו קוסטחה נגד גוגל היא תביעה משפטית שהגיש עורך דין ספרדי נגד גוגל בהקשר לדרישתו להסתיר מידע אישי עליו באינטרנט. התביעה, שנדונה בבית הדין לצדק של האיחוד האירופי, הביאה להחלטה תקדימית בנוגע לזכותו של אדם פרטי לשלוט במידע שגוגל מציגה עליו ולזכותו של אדם להישכח דיגיטלית.
רקע
בתקופה של טרום עידן האינטרנט הייתה נכונות של שלטונות החוק למחוק רישומים פליליים בגלל התיישנות על מנת לאפשר לעבריינים לפתוח דף חדש. עם התפתחותו של האינטרנט איבדו רשויות החוק את השליטה במידע האישי של אנשים (היסטוריה פלילית וכללית) והוא הפך זמין לכל דבר שהפר במקרים רבים את הזכות לפרטיות של אנשים פרטיים וגרם לחשיפת פרטים אישיים בניגוד לרצונם של אותם אנשים.
התביעה של מריו קוסטחה
פשיטת הרגל
ב-1998 נקלע עורך הדין הספרדי מריו קוסטחה גונזאלס (Mario Costeja González) לחובות ובית המשפט כפה עליו להעמיד את רכושו למכירה כדי להחזיר את חובותיו. כדי להגדיל את תפוצת הידיעה על המכירה ולהביא עוד קונים הורה משרד העבודה הספרדי לפרסם את פרטי המכירה גם בעיתון ספרדי.
לאחר מספר שנים התאושש קוסטחה מהמשבר הכלכלי אליו נקלע ופרע את כל חובותיו אולם לטענתו המידע שאולץ לפרסם בעיתון ב-1998 הועלה לאינטרנט דבר שגרם לכך שבעיותיו הכלכליות בעבר צפו ועלו בחיפוש אחר שמו בגוגל ובלמו את יכולתו לפתח את העסק שלו ולהגדיל את היקף לקוחותיו.
בקשת הסרת הנתונים
ב-2009 תבע קוסטחה מהעיתון, בו התפרסמו פרטי מכירת הרכוש, למחוק את המידע שפורסם 11 שנים מוקדם יותר עקב הנזק שהוא גרם לקוסטחה. העיתון דחה את הפניה בטענה שהוא פעל לפי הנחיות משרד העבודה.
בתחילת 2010 פנה קוסטחה לסניף חברת גוגל בספרד בבקשה להסיר ממנוע החיפוש את ההפניות לעיתון הספרדי. לאחר שהפנייה הועברה מספרד למטה המרכזי של גוגל בקליפורניה עתר קוסטחה ל"סוכנות הספרדית להגנת מידע" (אנ') בתביעה שיורו לעיתון למחוק את המידע ההיסטורי ולגוגל למחוק את הקישורים למידע. הסוכנות דחתה את בקשת קוסטחה להורדת המידע מהעיתון אך הותירה על כנה את בקשתו מגוגל למחוק את הקישורים.
גוגל, בתגובה, ביקשו את הגנת בית המשפט העליון של ספרד מהטיעונים הבאים:
- גוגל ספרד אינה אחראית על מנוע החיפוש לו אחראית גוגל העולמית אך זו אינה נתונה למרות הנחיותיו של האיחוד האירופי (אנ').
- מנוע החיפוש של גוגל אינו מעבד פרטים אישיים, כמו כן לא ניתן להתייחס אליו כמנוע עיבוד נתונים לפי ההגדרות של האיחוד האירופאי.
- אין לקוסטחה הזכות להעלים חומר שפורסם כדין.
בית המשפט העליון החליט להקפיא את הטיפול בפרשה עד לקבלת תשובות של בית הדין לצדק של האיחוד האירופי בנוגע ל:
- התחולה הטריטוריאלית של הוראות האיחוד האירופי.
- המעמד החוקתי של מנוע חיפוש והאם ניתן להתייחס אליו כיחידה לעיבוד מידע אישי?
- האם הוראות האיחוד האירופאי אכן קובעות את הזכות להישכח?
הדיון בבית הדין לצדק של האיחוד האירופי
ב-2013 התכנס בית הדין לצדק של האיחוד האירופי לדון בשאלות שהעלה בית המשפט העליון בספרד. הדיונים נמשכו כשנה וחצי. בשלב הראשון נשמעו דעותיהם של נציגיהם המשפטיים של אוסטריה, יוון, איטליה, ספרד ופולין.
עמדת היועץ המשפטי של בית הדין האירופי לצדק הייתה כלהלן:[1][2][3]
- הוראות האיחוד האירופי שנקבעו ב-1995 ישנות ואינן נותנות מענה הולם למנועי חיפוש דוגמת גוגל.
- התנהלותן של חברות גוגל ספרד וגוגל העולמית אינה מוחרגות מהנחיות האיחוד האירופי.
- לפי ההגדרה של האיחוד האירופי מנוע החיפוש של גוגל אינו מכונת עיבוד נתונים כיוון שגוגל אינה עושה בקרה על תוכן החומר והעיבוד מתבצע באופן אקראי[4].
- חופש המידע וחופש הביטוי קודמים לזכות להישכח.
במאי 2014 נתן בית הדין לצדק של האיחוד האירופי את החלטתו[5][6][7]
- בית הדין קבע שיש לגוגל אחריות על תוכן הנתונים שהיא מעבדת.[8][9]
- בית הדין דחה את ניסיונה של גוגל להבחין בין גוגל ספרד לבין הנהלת החברה בקליפורניה וקבע כי די בקידום ומכירה של שטחי פרסום על ידי גוגל ספרד כדי להוות עיבוד במשמעות ההוראה לכן יש להתייחס לשתיים כיחידה כלכלית אחת.
- בנוגע לבקשת קוסטחה למחוק נתונים קבע בית הדין שבאיזון בין הזכויות והאינטרסים הנוגדים של קוסטחה ושל גוגל גוברת זכותו של קוסטחה לבקש מחיקה של הנתונים. בית המשפט גם הבהיר שאם גוגל לא תמלא אחר ההוראה רשאי קוסטחה לפנות לרשות מפקחת או לרשות השיפוטית כדי שתורה לגוגל לנקוט בפעולות הנדרשות.
- בית הדין קבע שעל אף ההתנגדות של גוגל (ספרד וקליפורניה) ומספר מדינות, עיבוד של נתונים שאינם הולמים, אינם רלוונטיים או מוגזמים נוגד את הנחיות האיחוד האירופי ולכן יש למחוק נתונים אלו ואת הקישורים אליהם מרשימת התוצאות של מנוע החיפוש.
- בית הדין ציין שהפסיקה מאזנת בין הזכות לפרטיות ולהגנת מידע אישי לבין האינטרס הלגיטימי של הציבור לגשת למידע כזה על ידי כך שהפסיקה אינה מחייבת להסיר את המידע באופן מיידי לפי בקשה וכן שהיא מבחינה בין אישי ציבור לבין אנשים פרטיים.
תוצאות ומשמעויות
פסק הדין נחשב לתמיכה מהותית בהזכות להישכח והגביר את הוויכוח ברחבי העולם בנוגע לאיזון בין השמירה על הפרטיות לבין זכות הציבור לדעת.
בעקבות פסק הדין הפיצה גוגל לתושבי האיחוד האירופי טופס לבקש הסרת קישורים מתוצאות החיפוש שלה אם (על פי הגדרת בית המשפט) הנתונים המקושרים "לא מספקים, לא רלוונטיים (או לא רלוונטיים עוד), או מוגזמים ביחס למטרות שלשמן הם עובדו". ביום הראשון להנגשת הטופס (31 במאי 2014) הגישו 12,000 משתמשים בקשות לגוגל להסיר קישורים מסוימים עליהם מתוצאות החיפוש שלה.
בהמשך 2014, ולאחר הפסיקה, דרש ארגון Consumer Watchdog (אנ') שהשירות שהציעה גוגל לתושבי האיחוד האירופי יורחב גם לארצות הברית ובגישה תלונה בנדון ל"ועדת הסחר הפדרלית" (אנ').
פסק הדין השתקף ברגולציה הכללית להגנה על מידע באיחוד האירופי (GDPR) מ-2016.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Shoor, Emily Adams (2014). "Narrowing the Right to Be Forgotten: Why the European Union Needs to Amend the Proposed Data Protection Regulation". Brooklyn Journal of International Law. 39 (1): 487–519. SSRN 2410240.
- Wolf, Brittany (Winter 2014). "Free Speech versus Human Dignity: Comparative Perspectives on Internet Privacy" (PDF). Tulane Journal of International and Comparative Law. 23 (1): 251–282.
- "Google privacy law 'means total rethink of basic freedoms'". The Independent. 31 במאי 2014.
{{cite news}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- ד"ר טל מימרן, הזכות להישכח, באתר "תכלית - המכון למדיניות ישראלית"
ביני אשכנזי, "המצב שאדם סוחב לנצח את השובל הדיגיטלי שהותיר הוא בלתי סביר", בעיתון מקור ראשון, 29 בנובמבר 2021- אמיר טייג, החוק הישראלי להגנה על הפרטיות ברשת הוא "ענתיקה בכל היבט אפשרי", באתר TheMarker, 19 במאי 2014
- בית משפט באירופה: גוגל חייבת להעניק את הזכות להישכח, באתר הארץ, 13 במאי 2014
- עומר כביר, אירופה נמחקת מגוגל, באתר כלכליסט, 15 במאי 2014
- ג'פרי טובין, The Solace of Oblivion, באתר ניו יורק טיימס, 22 בספטמבר 2014
- The Right to Be Forgotten, באתר 1essexcourt.wordpress.com, 15 במאי 2014
הערות שוליים
- ^ Advocate General Jääskinen considers that search engine service providers are notresponsible, on the basis of the Data Protection Directive, for personal data appearing on web pages they process, באתר curia.europa.eu, 25 ביוני 2013
- ^ חוו"ד של היועץ המשפטי של בית הדין האירופי לצדק, באתר curia.europa.eu, 25 ביוני 2013
- ^ CJEU Upholds Right to Erasure in Google Search Case, באתר huntonprivacyblog.com, 21 במאי 2014
- ^ וזאת בהתבסס על הגדרת האיחוד האירופי שמכונת עיבוד נתונים מודעת לקיומה של קטגוריה מוגדרת מסוימת של מידע (כמו נתונים אישיים) ושהיא מעבדת נתונים אלה מתוך כוונה כלשהי להתייחס אליהם כעיבוד נתונים אישיים
- ^ החלטת בית המשפט, באתר curia.europa.eu, 13 במאי 2014
- ^ EU court backs 'right to be forgotten' in Google case, באתר BBC, 13 במאי 2014
- ^ ג'וליה פאוולס, What we can salvage from 'right to be forgotten' ruling, באתר wired.co.uk (אורכב), 15 במאי 2014
- ^ An internet search engine operator is responsible for the processing that it carries out of personal data which appear on web pages published by third parties, באתר curia.europa.eu, 13 במאי 2014
- ^ דייוויד סטריטפילד, European Court Lets Users Erase Records on Web, באתר ניו יורק טיימס, 13 במאי 2014
39611362פרשת מריו קוסטחה נגד גוגל