אסון הכבל
 | |
| מסוק יסעור בהדגמת חילוץ של יחידת 669 | |
| תאריך | 10 באוגוסט 1992 |
|---|---|
| מיקום | דרומית לערד |
| גורם | הפעלה לקויה של מנוף החילוץ וכשלי בטיחות |
| הרוגים | שני לוחמי חילוץ מיחידה 669, אסף רוזנברג וגיל צוריאנו |
| המעורבים באסון | |
| כלי טיס | CH-53 סי סטאליון - מסוק יסעור |
| מספר בחיל האוויר הישראלי | 066 |
| שייכות | חיל האוויר הישראלי |
| מפעיל | חיל האוויר הישראלי - יחידה 669 |
אסון הכבל הוא תאונת אימונים שהתרחשה בליל 10 באוגוסט 1992: בזמן אימון חילוץ מוסק של יחידה 669 ליד ערד נקרע הכבל שקשר את שני לוחמי היחידה, אסף רוזנברג וגיל צוריאנו, בזמן שהועלו למסוק יסעור. השניים נפלו מגובה 15 מטרים ונהרגו.
האימון נועד לתרגל עליית לוחמים וירידתם, כמחלץ ומחולץ, במנוף הצלה של מסוק יסעור, בזמן שהמסוק מרחף מעל שטח האימון. בעת שגיל ואסף היו מול פתח המסוק, נקרע לפתע כבל המנוף ושניהם נפלו מגובה של כ-15 מטר. גיל נמצא ללא סימני הכרה. אסף התלונן על כאבים בגבו ודקות ספורות לאחר מכן איבד את הכרתו. קברניט המסוק, רס"ן רפי פרץ, הזעיק מיד מסוק חילוץ רפואי ונחת בסמוך למקום האסון. הבקר הקרקעי שהיה במקום הנפילה החל מיד בטיפול רפואי בלוחמים, ואליו הצטרף הבקר האווירי שהיה במסוק. שני הבקרים, שהיו חובשים מוסמכים, עשו כל שביכולתם מבחינה רפואית להציל את גיל ואסף, עד שהגיע המסוק עם הצוותים הרפואיים. לאחר ניסיונות מספר של החייאה וייצוב שנעשו בשטח על ידי הצוותים הרפואיים, הוטסו גיל ואסף לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נקבע מותם.[1]
מפקד חיל האוויר, האלוף הרצל בודינגר, מינה ועדת-חקירה פנימית בראשותו של אל"ם שמעון בן נר, וזו קבעה שהאסון קרה עקב כשל טכני. בעקבות המלצותיה של הוועדה קבע האלוף בודינגר 31 מטלות ליישום בחיל האוויר. במקביל מונתה ועדה נוספת לחקירת התאונה בראשותו של תא"ל (מיל.) גיורא זורע. הוועדה מנתה שש סיבות אפשריות שייתכן וגרמו לכשל, מבלי לקבוע איזו מהן בעלת הקשר הסיבתי הדומיננטי ומהי מידת תרומתה לאירוע, אם בכלל. פרקליטות חיל האוויר החליטה שאין יסוד להעמיד לדין או לנקוט בהליך משמעתי כלשהו נגד מי מהמעורבים באירוע בשל העדר תשתית ראייתית לכך, והחלטה זו אושרה על ידי הפרקליט הצבאי הראשי.
מאבק ממושך של ההורים השכולים שהסתיים בעתירה לבג"ץ, הוביל להקמת ועדת חקירה לפי חוק השיפוט הצבאי בראשותו של השופט אליהו וינוגרד, בה היה חבר גם תא"ל (מיל.) נחמיה דגן. מסקנות הוועדה, שהוגשו ביוני 1997, קבעו שהפעלה לקויה של מנוף החילוץ בידי המכונאי המוטס וכשלי בטיחות נוספים הם שהובילו לתאונה, והמליצה להעמיד לדין את מפקד הטייסת, את מפקד היחידה ואת המכונאי המוטס. לאחר שלא יושמו החלטות הוועדה עתרו ההורים לבג"ץ בשנית, ובעקבות כך הועמדו לדין הקצינים האמורים, חמש שנים לאחר האירוע. הוועדה המליצה למפקד חיל האוויר להעיר לפרץ על הימנעותו משיגור הנווט אל הנפגעים.[2]
בעקבות ההודעה על מינויו של טייס המסוק, רפי פרץ, לרב הצבאי הראשי בתחילת 2010, עתרו הורי הנספים לבג"ץ, בדרישה לבטל את המינוי. העתירה לא מנעה את כניסתו של פרץ לתפקיד, והיא נדחתה במרץ 2011.[1]
המסוק שהיה מעורב באירוע, יסעור 066, התרסק ב-31 במרץ 1996 בתאונה במדבר יהודה מערבית לים המלח, כ-5 ק"מ ממצפה שלם. בהתרסקות נהרגו 7 חיילים ובהם שני הטייסים והמכונאי המוטס. 2 חיילים נוספים נפצעו.[3]
קישורים חיצוניים
- שחר גולדמן, חורים ברשת, באתר העין השביעית, 1 במרץ 1999
- יהושע בריינר, אם שכולה: "ידיו של פרץ מגואלות בדם", באתר וואלה!, 27 בינואר 2010
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בג"ץ 3194/10 לאה צוריאנו ומאיה נוסבאום נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2011
- ^ יהושע בריינר, ועדת החקירה קבעה כבר ב-97': פרץ כשל, באתר וואלה!, 4 בפברואר 2010
- ^ - תאונת מסוק יסעור מס' 066 "עקב חורף", אתר "מרקיע שחקים"
