פרשת האחים סולדאד
חלק מהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח הפנתרים השחורים | |||
---|---|---|---|
תאריכי המאבק | 13 בינואר 1970 – 27 במרץ 1972 (שנתיים ו־10 שבועות) | ||
מקום |
כלא סולדאד (אנ'), קליפורניה, ארצות הברית בית הסוהר סן קוונטין | ||
קואורדינטות | 36°28′09″N 121°23′00″W / 36.469167°N 121.383333°W | ||
עילה |
הרג 3 אסירים רצח סוהר | ||
מטרה | שיפור תנאי אסירים | ||
שיטת המאבק | אלימה | ||
דמויות בולטות | |||
|
האחים סולדאד היה כינוי לשלושה אסירים אפרו-אמריקאים מכלא סולדאד (אנ') שבקליפורניה והפרשה הקשורה אליהם החלה ב-1970 לאחר ששלושתם הואשמו ברצח סוהר בכלא כנקמה על רצח אסירים. הפרשה נמשכה עד 1972 כשבמהלך תקופה זו נהרג אחד מהשלושה והשניים האחרים זוכו במשפט. הפרשה הביאה לתנועת מחאה ברחבי ארצות הברית בטענה שהשלטונות התנכלו לשלושת האסירים מאחר שהיו פעילים חברתיים וחברים בתנועת הפנתרים השחורים. מחאה זו הייתה חלק מהתעוררות כללית של אפרו-אמריקאים בארצות הברית והיא הפנתה את תשומת הלב של הציבור והתקשורת לאחוז הגבוה של האפרו-אמריקאים בבתי הכלא בארצות הברית, לתנאי המאסר הקשים איתם התמודדו וליחס הגזעני מהם סבלו משלטונות בתי הכלא.
רקע
בשנות ה-50 וה-60 התגבר כוחה של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בהובלתו של מרטין לותר קינג. תנועה זו שדגלה בפעילות לא אלימה להשגת מטרותיה הביאה להישגים רבים למען השוויון בין הגזעים ולחקיקת חוקים בנושא אולם התנגדות חזקה ואלימה של גופים לבנים שמרנים הביאה לתגובות נגד אלימות מצד פעילים אפרו-אמריקאים. פעילים אלו, וביניהם חברי תנועת הפנתרים השחורים דגלו בשימוש בנשק חם להשגת מטרותיהם.
אחד התחומים בהם בלט אי השוויון היה בתי הסוהר שם היוו האפרו-אמריקאים אחוז גבוה מהאסירים וזו בשעה שרבים מצוות הסוהרים היה לבן והראה ביטויי גזענות כלפי האסירים. אי שוויון זה גרם במקרים רבים למהומות ומרידות שיזמו האסירים כחלק מהקריאה לתיקון המצב.
שרשרת האירועים הקשורים לאחים סולדאד
המאסר בבית הכלא סולדאד
ב-1969 נקלטו שלושה אסירים אפרו-אמריקאים בכלא סולדאד (אנ'). היו אלו ג'ורג' גקסון (אנ') חבר הפנתרים השחורים, פליטה דרומגו (Fleeta Drumgo) וג'ון קלושט (John Clutchette). השלושה נכלאו באגף O שנחשב לאגף בעל תנאי המאסר הקשים ביותר. בספר שכתב ג'ורג' ג'קסון תיאר את חווית המאסר באגף O:
באגף O החזקים ביותר לא מחזיקים מעמד יותר משבועיים. השהות שם הורסת את הנפש, מחשבותיו של אדם הופכות מבולבלות לחלוטין. הרעש המטורף הבוקע מגרונות האסירים, צלילים של אנשים מתוסכלים, רעש הסורגים, הצלילים המתכתיים מהקירות, מגשי הפלדה, מיטות הברזל המוברגות לקיר, הצלילים החלולים מהכיורים והשירותים העשויים מברזל יצוק. הריחות, הפסולת האנושית שנזרקה עלינו, גופות מלוכלכות, האוכל הרקוב. אסירים שחורים עוזבים את המקום על עגלת מתים או בזחילה
— מתוך ספרו של ג'ורג' גקסון (אנ') 1970
.
בנוסף ציין ג'קסון בספרו את היחס העוין של הסוהרים כלפי האסירים.
המהומה בחצר הכלא
ב-13 בינואר 1970 הוצאו שני אסירים לבנים ו-14 אסירים אפרו-אמריקאים מהאגף השמור של הכלא לחצר הכלא להתרעננות. על אף שהופרדו החלה תוך זמן קצר תיגרה בין האסירים הלבנים והאפרו-אמריקאים והשומר במגדל, הקצין אופי ג. מילר (Opie G. Miller), שהוכשר גם כצלף, פתח באש על האסירים האפרו-אמריקאים ללא התרעה מוקדמת והרג 3 מהם (וו. ל. נולאן (W. L. Nolen), קליבלנד אדוארדז (Cleveland Edwards) ואלווין מילר (Alvin Miller)).
בעקבות המקרה פתחו 13 אסירים אפרו-אמריקאים בשביתת רעב בדרישה לחקירה אמיתית של המקרה. אך ב-16 בינואר 1970 ניקה חבר מושבעים במחוז מונטריי בקליפורניה את מילר לאחר שקבע שהירי היה מוצדק וזאת למרות שהאסירים ששהו בחצר הכלא לא נקראו להעיד.
רצח הסוהר ג'ון מילר
30 דקות לאחר שנודע לאסירים על פסיקת חבר המושבעים נמצאה גופתו של הסוהר ג'ון ו. מילס (John V. Mills) בקומת הקרקע לאחר שהוכה והושלך מהקומה השלישית בקרבת חדרו של ג'ורג' גקסון. על גופתו של מילס נמצא פתק בו נכתב "אחד נפל, עוד שניים" (One down, two to go) ולכן יוחס הרצח לנקמה על מות שלושת האסירים בינואר אותה שנה. צוות חקירה של בית הכלא בדק את המקרה והגיש את מסקנותיו לבית המשפט של מחוז מונטריי וב-14 בפברואר 1970 קבע חבר מושבעים נרחב שג'ורג' ג'קסון, פליטה דרומגו וג'ון קלושט אשמים ברצח מדרגה ראשונה[1].
המחאה הציבורית
בעקבות פסק הדין פעלה עורכת דינו של ג'קסון, פיי סטנדר (אנ'), להקמת ועדה ציבורית בשם "הועדה להגנת האחים סולדאד" (SBDC - Soledad Brothers Defense Committee) והחלה מחאה ציבורית בהנהגתה של הפעילה החברתית אנג'לה דייוויס. למחאה הצטרפו ידוענים מהאגף השמאלי של הפוליטיקה האמריקאית וביניהם מרלון ברנדו, ג'יין פונדה, נועם חומסקי, לורנס פרלינגטי, אלן גינסברג, טום היידן, לינוס פאולינג, פיט סיגר, בנג'מין ספוק ואחרים. המחאה נתמכה על ידי פוליטיקאים דמוקרטים שקראו לחקירה עצמאית של הפרשה. כדי לתמוך במצדדי החקירה הוציאו התומכים לאור את ספרו של ג'קסון "האחים סולדאד: מכתביו של ג'ורג' ג'קסון מהכלא" (Soledad Brother: The Prison Letters of George Jackson).
אירועי בית המשפט בסן רפאל
ב-7 באוגוסט 1970 התכנס בית משפט בסן רפאל (אנ'), קליפורניה לדון במשפטו של האסיר ג'יימס מקליין. במהלך המשפט פרץ לאולם המשפט ג'ונתן ג'קסון (אחיו של ג'ורג' גקסון) כשהוא חמוש ולקח בני ערובה שניים מצוות בית המשפט (כולל השופט) ושלוש נשים מצוות המושבעים. ג'ונתן שיחרר את מקליין ודרש את שיחרורם של האחים סולדאד (ואחיו בתוכם).
במהלך יציאתם של ג'ונתן ומקליין מבית המשפט פתחה המשטרה באש והרגה את שניהם כששני בני אדם נוספים נהרגו וביניהם בן ערובה. בדיקת האקדח בו השתמש ג'ונתן הראה שהוא בבעלותה של אנג'לה דייוויס שהובילה את המחאה בפרשת האחים סולדאד. המשטרה הוציאה צו מעצר כנגד דייוויס וזו נאלצה לברוח ולרדת למחתרת[2].
אירועי כלא סן קוונטין
לאחר המאסר בכלא סולדאד הועברו שלשות האחים סולדאד לכלא סן קוונטין. ב-21 באוגוסט 1971, לאחר שהשיג אקדח[3], החל ג'ורג' ג'קסון מרד בכלא. ג'קסון הצליח לשחרר אסירים באחת הקומות ובמהומה שנוצרה נורו למוות שלושה סוהרים וכן שני אסירים. ג'קסון עצמו ניסה לברוח לחצר אך נורה למוות בידי צלף.
אירועי כלא אטיקה
גם בבית הכלא אטיקה החלה בשנות ה-70 תסיסה של אסירים אפרו-אמריקאים כנגד תנאי הכליאה שלהם. ביולי 1971 הגישו האסירים שורה של תביעות להנהלת הכלא שהביאה רק להקשחת עמדותיה של ההנהלה ולצמצום זכויות האסירים. ב-21 באוגוסט הגיעה לכלא השמועה על מותו של ג'ורג' ג'קסון בכלא סן קוונטין ולמחרת פתחו 700 אסירים בשביתת רעב לזכרו. בהמשך התדרדר המרי למהומות כלליות שהביאו למותם של 33 אסירים ו-10 סוהרים.
משפטם של האחים סולדאד
לאורך כל התקופה הסוערת התנהל משפטם של שלושת האחים סולדאד תוך עיכובים רבים. לאחר מותו של ג'קסון נמשך המשפט של השניים הנותרים (פליטה דרומגו (Fleeta Drumgo) וג'ון קלושט (John Clutchette)) וב-27 במרץ 1972 זוכו השניים מאשמת רצח הסוהר לאחר שהשופט קבע שהמדינה לא הצליחה להוכיח לחלוטין את אשמתם.
הוקרה
ב-1998 הוקמה בארצות הברית להקה בשם "האחים סולדאד" (אנ') שנקראה על שם שלושת האסירים של כלא סולדאד וניגנה בסגנון גראז' רוק. הלהקה התפרקה ב-2006[4].
לקריאה נוספת
- Soledad Brother: The Prison Letters of George Jackson (1970). מסת"ב 1-55652-230-4[5]
- Min S Yee. The Melancholy History of Soledad Prison; In Which a Utopian Scheme Turns Bedlam (1973). מסת"ב 0-06-129800-X
קישורים חיצוניים
- משה דור, אנג'לה דייוויס והאחים של סולדאד, מעריב, 4 בדצמבר 1970
- מ. דרומי, אנג'לה דייוויס והאחים של סולדאד, מעריב, 9 ביוני 1972, המשך
- האחים סולדאד, באתר rebelarchives.humspace.ucla.edu
- האחים סולדאד, באתר freedomarchives.org
- אנג'לה דייוויס, מאמר על האחים סולדאד, באתר jstor.org
- מכתביו של ג'ורג' ג'קסון, באתר historyisaweapon.com
- ג'ורג' ג'קסון, באתר aaregistry.org
- סיפורם של האחים סולדאד ואנג'לה דייוויס, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ המשמעות של פסיקה זו עבור נאשמים אפרו-אמריקאים הייתה בדרך כלל גזר דין מוות
- ^ בסופו של דבר זוכתה דייוויס מעורבות בפרשת החטיפה והאירועים שנקשרו לפרשה זו
- ^ קיימות מספר גרסאות איך השיג ג'קסון אקדח. גרסה אחת טענה שעורך דינו העביר לו את האקדח וגרסה שניה טענה שהסוהרים נתנו לו אקדח כעילה להרוג אותו
- ^ להקת האחים סולדאד, באתר furious.com
- ^ ספרו של ג'קסון, באתר אמזון
35738424פרשת האחים סולדאד