פרנק מרשל (שחמטאי)
.jpg) | |
| לידה | 10 באוגוסט 1877 |
|---|---|
| פטירה | 9 בנובמבר 1944 (בגיל 67) |
| מדינה | ארצות הברית |
פרנק ג'יימס מרשל (באנגלית: Frank James Marshall; 10 באוגוסט 1877 - 9 בנובמבר 1944), שחמטאי אמריקני, אחד מחמשת רבי האמנים המקוריים ומתמודד על אליפות העולם בשחמט (מול עמנואל לסקר ב-1907); אלוף ארצות הברית בשנים 1909-1936. מרשל תרם רבות לתיאורית הפתיחה של המשחק דוגמת גמביט מרשל, אשר נחשב עד היום כאמצעי תגובה ראוי לפתיחה הספרדית בכל רמות המשחק.
אליפות ארצות הברית
מרשל נולד בניו יורק וחי בשנות נעוריו במונטריאול שבקנדה. בגיל 10 החל לשחק שחמט וב-1890 כבר היה אחד מהשחקנים החזקים במונטריאול. באליפות ארצות הברית זכה לראשונה ב-1904 אולם סירב לקבל את התואר משום שהאלוף המכהן, הרי נלסון פילסבורי, לא התחרה בטורניר. הוא חזר על סירובו גם לאחר מותו של פילסברי ב-1906 וקיבל לבסוף את התואר ב-1909 רק לאחר שזכה מחדש באליפות.
ב-1936, לאחר שהחזיק בתואר אלוף ארצות הברית במשך 29 שנים, ויתר מרשל על התואר לטובת הזוכה בתחרות שנערכה לשם כך, שמואל רשבסקי. התחרות אורגנה על ידי איגוד השחמט האמריקאי ומועדון השחמט על שם מרשל תרם את גביע הניצחון.
התמודדות על תואר אלוף העולם
בשנת -1904 השתתף עמנואל לסקר בתחרות שבה זכה רק במקום השני, כאשר מרשל הקדים אותו. בעקבות תוצאה זו נערך דו-קרב בין השניים בשנת 1907 ולסקר הביס את מרשל 11.5-3.5.
איתור כישרונו של קפבלנקה
ב-1909 הובס במפתיע בדו-קרב מול קובני צעיר בשם חוזה ראול קפבלנקה. תוצאת הדו-קרב הייתה 8 הפסדים למרשל, ניצחון בודד ו-14 תוצאות תיקו. מרשל היטיב לזהות את הכישרון של יריבו, והתעקש על מתן היתר לקפבלנקה להשתתף בטורניר החזק והאקסקלוסיבי שנערך בסן סבסטיאן, 1911. בתחרות זו השתתפו רק אמנים מהדרג הראשון שכבר זכו בעבר בתחרות משמעותית. קפבלנקה נכלל חרף מחאות אמנים אחרים. כל הספקות לגבי הצדקת השתתפותו של קפבלנקה התפוגגו כאשר זכה קפבלנקה בטורניר לפני כל הצמרת העולמית. כעשור לאחר מכן, היה זה קפבלנקה שניצח את לסקר וירש את תוארו העולמי.
ב-1914 היה מרשל אחד מחמישה השחקנים שקיבלו את התואר רב-אמן מהצאר ניקולאי השני בסנקט פטרבורג. יתר ארבעת האחרים שזכו לכבוד הרם היו לסקר, קפבלנקה, אלכסנדר אלכין וזיגברט טאראש. כשנה לאחר מכן ייסד את מועדון השחמט הנושא את שמו, שפועל בניו יורק מאז.
הופעה באולימפיאדות השחמט
בשנות השלושים הוביל מרשל את נבחרת ארצות הברית לארבע זכיות באולימפיאדת השחמט. באחד הסיבובים חזר מרשל והופתע לגלות שיתר שלושת חברי הקבוצה הסכימו מול יריביהם לשלוש תוצאות תיקו. לאחר שסיים את משחקו קרא לכל אחד מחברי הקבוצה לשיחה אישית, בה הסביר להם בנוקשות כי תיקו לא מביא לניצחון במשחק או במפגש הקבוצתי. המסר נקלט היטב בין חברי הקבוצה. בתקופה בה שיחקו "קבוצותיו של מרשל" לא השתתפה נבחרת ברית-המועצות ששלטה באולימפיאדות מאוחר יותר. לאחר שנות ה-30 לא חזרה נבחרת ארצות הברית על הישגיה הגדולים.
| שנה | לוח | קבוצה | מד כושר | נקודות | תוצאות | % | מקום |
| 1930 | ארצות הברית | 12.5 מ-17 | 10+ 5= 2- | 73.5 | 6 קבוצתי, 4 אישי | ||
| 1931 | 2 | ארצות הברית | 10 מ-16 | 7+ 6= 3- | 62.5 | 1 קבוצתי | |
| 1933 | 2 | ארצות הברית | 7 מ-10 | 4+ 6= 0- | 70 | 1 קבוצתי, 1 אישי | |
| 1935 | 2 | ארצות הברית | 7.5 מ-12 | 6+ 3= 3- | 62.5 | 1 קבוצתי | |
| 1937 | 4 | ארצות הברית | 6.5 מ-10 | 3+ 7= 0- | 65 | 1 קבוצתי |
יכולת טקטית
מרשל היה ידוע כשחקן בעל יכולת טקטית גבוהה, ועל שמו הביטוי "הונאת מרשל" כאשר טריק הופך עמדה אבודה לניצחון. פחות ידוע היום, אבל מאוד הוערך בעבר, היה כישרונו בשלב הסיום של המשחק. מספר הסתעפויות בפתיחה קרויות על שמו ובאופן יוצא דופן, גם 60 שנה אחרי מותו שתיים מהן עדיין בעלות חשיבות תאורטית.
|
עמדת המוצא של התקפת מרשל.
הידועה בהן נקראת "גמביט מרשל" (1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רב5 א6 4. רא4 פו6 5. 0-0 רה7 6. צה1 ב5 7. רב3 0-0 8. ג3 ד5), אחת מהתשובות היותר התקפיות שיכול השחור לעשות בהן שימוש בפתיחה הספרדית. מרשל הציג הקרבת רגלי זו כחידוש במשחקו מול קפבלנקה ב-1918 - אך הפסיד, לאחר שקפבלנקה הצליח לסכל את הכנתו הביתית תוך כדי המשחק, בהפגנה מרשימה של הגנה וירטואוזית. אך ערכו של הגמביט הוכח פעמים רבות גם ברמות הגבוהות ביותר: פטר לקו ניצח עמו בשחור את ולדימיר קראמניק במשחק השישי בדו-קרב ביניהם על אליפות העולם ב-2004. הרעיון של מרשל הפך לפופולרי, כאשר שחור מקבל סיכויי התקפה טובים ומגיע לתוצאה של כמעט 50%, תוצאה מצוינת לשחור. שחקנים מהשורה הראשונה מכבדים התקפה זו כל כך, שרבים בוחרים להימנע ממנה על ידי מסע "אנטי-מרשל" כגון 8. א4.
|
עמדת המוצא של הגמביט בהגנה הסלבית, לאחר 4. ה4
גמביט אחר שקרוי על שם מרשל קיים בהגנה הסלבית. 1. ד4 ד5 2. ג4 ג6 3. פג3 ה6 4. ה4 ועכשיו ההסתעפות העיקרית היא 4..ד:ה4 5. פ:ה4 רב4+ 6. רד2 (פג3 מציל את הרגלי אך לא נחשב למסוכן לשחור) 6...מה:ד4 7. ר:ב4 מה:ה4+ 8. רה2 עם משחק חריף.
דו-קרבות
תחרויות בהן השתתף
משחקים לדוגמה
|
העמדה לפני ההקרבה מה-ז3!!
במשחק מפורסם מול סטפן לויצקי, מתחרות ברסלב 1912, מרשל הכריע את המשחק בהקרבה מרשימה של המלכה, תוך מתן שלוש אפשרויות הכאה של המלכה.[1] מסופר כי הצופים במשחק זרקו על לוח השחמט מטבעות זהב מרוב התלהבות.
ניצחונו של מרשל (בשחור) על קפבלנקה הוא אחד מהפסדיו הבודדים של קפבלנקה בשחקו בצבע הלבן. התוצאה הכללית של מרשל מול קפבלנקה היא גרועה - שני ניצחונות, 20 הפסדים ו-28 תוצאות תיקו. להלן הניצחון של מרשל מתחרות בהבנה, 1913.[2] לעיתים נדירות הפסיד קפבלנקה בשלב הסיום.
ספריו של מרשל
מרשל כתב שני ספרים ידועים: "חמישים שנות השחמט שלי" מספר מסת"ב 1-84382-053-6, ויחד עם אנדי סולטיס "אלוף ארצות הברית בשחמט: ביוגרפיה עם 220 משחקים" משנת 1994. מספר מסת"ב 0-89950-887-1.
קישורים חיצוניים
- הנס קמוך, רבי אמנים שהכרתי, באתר צ'סקפה (באנגלית)
- מסעים מבריקים ממשחקיו של מרשל, באתר wtharvey.com (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.d4 e6 2.e4 d5 3.Nc3 c5 4.Nf3 Nc6 5.exd5 exd5 6.Be2 Nf6 7.O-O Be7 8.Bg5 O-O 9.dxc5 Be6 10.Nd4 Bxc5 11.Nxe6 fxe6 12.Bg4 Qd6 13.Bh3 Rae8 14.Qd2 Bb4 15.Bxf6 Rxf6 16.Rad1 Qc5 17.Qe2 Bxc3 18.bxc3 Qxc3 19.Rxd5 Nd4 20.Qh5 Ref8 21.Re5 Rh6 22.Qg5 Rxh3 23.Rc5 Qg3!! 0-1
- ^ 1. e4 e5 2. Nf3 Nf6 3. Nxe5 d6 4. Nf3 Nxe4 5. d4 d5 6. Bd3 Bg4 7. O-O Nc6 8. c3 Be7 9. Nbd2 Nxd2 10. Bxd2 O-O 11. h3 Bh5 12. Re1 Qd7 13. Bb5 Bd6 14. Ne5 Bxe5 15. Qxh5 Bf6 16. Bf4 Rae8 17. Re3 Rxe3 18. fxe3 a6 19. Ba4 b5 20. Bc2 g6 21. Qf3 Bg7 22. Bb3 Ne7 23. e4 dxe4 24. Qxe4 c6 25. Re1 Nd5 26. Bxd5 cxd5 27. Qe7 Qc8 28. Bd6 h6 29. Rf1 f6 30. Re1 Rd8 31. Bc5 Kh7 32. Qf7 Qf5 33. Be7 Qd7 34. Kf1 Rf8 35. Qe6 Qxe6 36. Rxe6 Re8 37. Re2 Kg8 38. b3 Kf7 39. Bc5 Rxe2 40. Kxe2 f5 41. Kd3 Ke6 42. c4 bxc4+ 43. bxc4 g5 44. g4 f4 45. Bb4 Bf6 46. Bf8 dxc4+ 47. Kxc4 f3 48. d5+ Ke5 49. Kd3 Kf4 50. Bd6+ Be5 51. Bc5 Kg3 52. Ke4 Bf4 53. d6 f2 0-1
