פרנקופנים

הפרנקופנים (קרואטית Frankapani; הונגרית Frangepán; טורקית Frangipani) היו משפחת אצילים קרואטית ידועה ורבת השפעה בסוף המאה ה-14 ועד אמצע המאה ה-17.

שמם של הפרנקופנים נזכר לראשונה בשנת 1133 כשליטיו של האי קרק ושל חלק מהחופים הסמוכים לו בצפונה של קרואטיה של ימינו. הם פרסמו ב-1287 את ספר החוקים של וינודול (Vinodol), הנחשב לאחד העתיקים באירופה. למרות שהשטחים שהיו בשליטתם היו נתונים להתקפות ולפלישות מצד צבאות שונים, צברה המשפחה כוח והשפעה, ושלטה על שטחים נרחבים שהגיעו במאה ה-17 עד לקרלובץ במזרח. הפרנקופנים באו בבריתות נישואין עם בני בית זרינסקי (Zrinski), ושתי המשפחות נחשבו לחשובות בקרואטיה, גם בעיני בתי האצולה והמלוכה מחוץ למדינה.

לאחר קנוניית בית זרינסקי והפרקופנים (Urota zrinsko-frankopanska) במהלכה מרדו שתי המשפחות בלאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בין השנים 1664-1670, הוצא מנהיג המשפחה באותה עת, פראן קרסטו פרנקופן (Fran Krsto Frankapan), להורג ב-1671 בווינה. בכך נגדע הענף המשפחתי העיקרי של המשפחה, והנותרים גורשו ממקומות מגוריהם ורכושם הוחרם או נהרס.

חלק מטירות הפרנקופנים ניצבות עד היום ברחבי האי קרק ומחוז פרימוריה-גורה בקרואטיה.