פרנסיסקו דה אורייאנה
פרנסיסקו דה אורלנה (בספרדית: Francisco de Orellana; נפטר בנובמבר 1546) היה קונקיסטאדור ומגלה ארצות ספרדי. הוא השלים את הניווט הידוע הראשון לכל אורכו של נהר האמזונאס, אשר בתחילה נקרא "ריו דה אורלנה". הוא גם הקים את העיר גואיאקיל באקוודור. אורלנה נפטר במהלך משלחת שנייה באמזונאס.
רקע כללי
אורלנה, יליד טרוחיו (ישנם תאריכי לידה שונים, שנעים בין 1490 ל-1511). אורלנה היה ידיד קרוב, ואולי בקרבת משפחה עם פרנסיסקו פיסארו, הכובש יליד טרוחיו של פרו. הוא נסע לעולם החדש (כנראה בשנת 1527). אורלנה שירת בניקרגואה עד שהתגייס לצבא פיסארו בפרו בשנת 1533, שם תמך בפיסארו בעימותו עם דייגו דה אלמגרו (1538). לאחר הניצחון על אנשיו של דה אלמגרו, הוא מונה למושל לה קולטה והקים מחדש את העיירה גויאוויל, שהוקמה בעבר על ידי פיסארו ויושבה מחדש.
חקירה ראשונה של נהר האמזונס
בשנת 1540 הגיע גונזאלו פיסארו לקיטו כמושל שהתמנה על ידי פרנסיסקו פיסארו. הוא יצא למשלחת לאתר את "ארץ הקינמון", שלדעתם אמורה להיות במזרח.[1] אורלנה היה אחד הסגנים של גונזאלו פיסארו במהלך משלחתו ב־1541 ממזרח לקיטו, אל פנים דרום אמריקה.[2] בקיטו אסף גונזאלו פיסארו כוח של 220 ספרדים ו-4,000 ילידים, ואילו אורלנה, בתור השני בפיקוד, נשלח חזרה לגויאוויל כדי להביא עוד חיילים וסוסים. פיסארו עזב את קיטו בפברואר 1541 רגע לפני שהגיע אורלנה עם 23 אנשיו וסוסיו. אורלנה מיהר אחרי הכוח הראשי, ובסופו של דבר יצר איתם קשר במרץ. עם זאת, כאשר המשלחת עזבה את ההרים, 3000 ילידים ו-140 ספרדים מתו.
בהגיעו לנהר קוקה (יובל של נאפו), נבנו סירות גדולות, כדי להעביר את החולים והאספקה. גונזאלו פיסארו הורה לו לחקור את נהר קוקה ולחזור לאחר שימצא את קצה הנהר. כאשר הגיעו למפגש עם נהר נאפו, אנשיו איימו במרד אם הם לא ימשיכו. ב־26 בדצמבר 1541 הוא הסכים להיבחר לראש המשלחת החדשה ולכבוש אדמות חדשות על שמו של המלך. אורלנה (עם גספר דה קרוואג'ל הדומיניקני) ו-50 אנשים יצאו במורד הזרם כדי למצוא אוכל. הם לא הצליחו לחזור נגד הזרם.
אורלנה חיכה לפיסארו, ובסוף החזיר שלושה אנשים עם מסר והחל בבניית סירה שנייה, "הויקטוריה". פיסארו חזר בינתיים לקיטו בדרך צפונית יותר, עם 80 אנשים חיים.
לאחר שעזב את הכפר בנפו המשיך אורלנה במורד הזרם לאמזונס. 49 האנשים החלו לבנות ספינה גדולה יותר לניווט בנהר. הם הגיעו ב־3 ביוני 1542 לבסוף לנהר האמזונס.
בקו אורך של כ-69 מעלות מערב, אורלנה ואנשיו היו מעורבים בהתכתשות עם ילידי מאצ'יפארו ונרדפו במורד הזרם. כשהם ממשיכים במורד הנהר הם עברו ברציפות עד קו אורך 57°. שם הם נכנסו לשטח הפירה-טפויה.
אומרים שהשם 'אמזון' נובע מקרב שפרנסיסקו דה אורלנה לחם עם שבט תפויאס. נשות השבט נלחמו לצד הגברים, כמנהג השבט. אורלנה נתן את השם אמזונאס מהמיתולוגיה היוונית. המאבק עם הנשים הלוחמות הדרום אמריקאיות[3] התקיים כנראה ב־24 ביוני 1542 בזמן שאורלנה התקרב לנהר טרומבטוס, במפגש עם נהר מדיירה.
.svg)
בערך בקו אורך 54 מעלות הם עצרו במשך 18 יום כדי לתקן את הסירות, ולבסוף הגיעו לים הפתוח ב־26 באוגוסט 1542, ובדקו אם הסירות כשירות לשייט בים. תוך כדי שייט לעבר גיאנה הסירה "ויקטוריה", שנשאה את אורלנה וקרוואג'ל, עברה דרומה סביב האי טרינידד ועצרה במפרץ פריה במשך שבעה ימים, והגיעה לבסוף לקובגואה ב־11 בספטמבר 1542. הסירה הראשונה, "סן פדרו" הפליגה צפונית לטרינידד והגיע לקובגואה ב־9 בספטמבר.
הפלגה שנייה
אורלנה החליט לחזור לספרד כדי להשיג מהכתר הספרדי את השלטון על האדמות שגילה, ואותן כינה "אנדלוסיה החדשה". לאחר ניווט קשה הוא הגיע תחילה לחופי פורטוגל. המלך קיבל אותו בצורה ידידותית והציע לו הצעה לחזור לאמזונס תחת דגל פורטוגזי. החקירה של אורלנה יצרה סוגיה בינלאומית. על פי חוזה טורדסילאס, רוב נהר האמזונס צריך להיות שייך לספרד, אך פורטוגל תהיה השולטת בשפך הנהר. אורלנה סירב להצעה הפורטוגלית. אחרי תשעה חודשי משא ומתן, מינה אותו צ'ארלס הראשון כמושל מדינת אנדלוסיה החדשה ב־18 בפברואר 1544.
האמנה קבעה כי עליו לחקור וליישב את ארצות אמזונס עם פחות מ-300 איש ו-100 סוסים, ולהקים שתי ערים, אחת בשפך ועוד אחד באגן הנהר.[4]
לאחר ששבה את חצר המלך הספרדי בסיפורים והגזמות על מסעו באמזונס, ולאחר תשעה חודשי התלבטות, השיג קבוצה שתצא איתו לכבוש את האזורים שגילה. המשלחת הזאת תאפשר לו לחקור וליישב את "נובה אנדלוסיה", עם לא פחות מ-200 חיילים, 100 פרשים וציוד לבניית שתי אוניות שתשוטנה בנהר.
בינתיים נוצרו בעיות שונות, חלקן קשורות במחסור בכספים למימון המשלחת, ולאחריהן בעיות באיוש הצוותים. לא היו לו מספיק אנשי צוות וחיילים ספרדיים. אף על פי שלא אשרו לו לצאת, הוא חמק עם ארבע אוניות ב-11 במאי והפליג לכיוון העולם החדש.
הוא הפליג תחילה לאיים הקנריים, שם בילה שלושה חודשים בניסיון לצייד את ספינותיו מחדש, ואז חודשיים נוספים באיי כף ורדה. אז אבדה ספינה אחת, 98 אנשים מתו ממחלה ו-50 נטשו. ספינה נוספת אבדה באמצע האוקיינוס האטלנטי, כשהיא נושאת עמה 77 אנשי צוות, 11 סוסים וסירה לשוט באמזונס. אורלנה הגיע לחוף הברזילאי מעט לפני חג המולד 1545 והמשיך לדלתת האמזונס.
הוא בנה את כלי השיט לנהר, אך 57 אנשים מתו מרעב והכלי השייט נותר על החוף. האנשים שניצלו מצאו מקלט בקרב ילידים ידידותיים באי בדלתא, ואילו אורלנה וכמה אנשים נוספים יצאו לחפש אוכל ולאתר את הזרוע העיקרית של האמזונס. כשחזרו למחנה הספינה, הם מצאו שהוא שומם. האנשים שם בנו סירה נוספת ויצאו לאתר את אורלנה. הסירה השנייה ויתרה בסופו של דבר על החיפוש ועשתה את דרכה לאורך החוף לאי מרגריטה שליד חוף ונצואלה.
אורלנה וצוות הסירה שלו יצאו שוב לאיתור הערוץ הראשי, ואז הותקפו על ידי הילידים. 17 נהרגו על ידי חצים מורעלים, ואילו אורלנה עצמו מת ממחלה וצער, בנובמבר 1546.
חשיבות המסע הראשון
הילידים שלטו באזור קרוב לנהר האמזונס. כאשר אורלנה ירד במורד הנהר בחיפוש אחר זהב, בירידה מהרי האנדים בשנת 1541, הנהר נקרא עדיין ריו גרנדה, או ריו דה קנלה (קינמון), מכיוון שבעבר חשבו שהוא מקור לעצי הקינמון. בהשראת האגדה היוונית של האמזונות כינו את הנהר האמזונס.[5]
באחד המסעות המוצלחים בצורה לא סבירה, אורלנה הצליח להפליג לאורך האמזונס, והגיע לשפך הנהר ב־24 באוגוסט 1542. הוא ומשלחתו הפליגו לאורך החוף האטלנטי עד שהגיעו לאי קובגואה, בסמוך לחוף הים של ונצואלה.[6]
ההערכה היא כי התרבויות שהיו לאורך הנהר ובהן פגש אורלנה, נהרסו מאוחר יותר על ידי התפשטות מחלות מאירופה, כמו אבעבועות שחורות.[7] כחמישה מיליון תושבים עשויים היו להתגורר באזור האמזונס בשנת 1500, כשהם מחולקים בין יישובים חופיים צפופים, לבין תושבי היבשה.[8] עד שנת 1900 האוכלוסייה הצטמצמה למיליון נפש ועד תחילת שנות השמונים היא הייתה פחות מ-200,000.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Dalby, A., "Christopher Columbus, Gonzalo Pizarro, and the search for cinnamon" in Gastronomica (Spring 2001)
- ^ Smith, A. (1994). Explorers of the Amazon. Chicago: University of Chicago Press
- ^ Mann, Charles (2011). 1491: New Revelations of the Americas Before Columbus (Second ed.). Vintage. p. 324.
- ^ Frank Jacobs (June 19, 2012). "Amazonia or Bust!". The New York Times. Retrieved June 20, 2012.
- ^ Warêgne, Jean-Marie (2014); "Francisco de Orellana découvreur de l'Amazone"; Paris:L'Harmattan
- ^ Levy, Buddy (2011). "River of Darkness: Francisco Orellana's Legendary Voyage of Death and Discovery Down the Amazon." New York: Bantam Books
- ^ Unnatural Histories - Amazon". BBC Four
- ^ Simon Romero (January 14, 2012). "Once Hidden by Forest, Carvings in Land Attest to Amazon's Lost World". The New York Times.
- ^ Chris C. Park (2003). Tropical Rainforests. Routledge. p. 108.
26220371פרנסיסקו דה אורייאנה