פרנאן ברודל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פרנן ברודל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. פרנאן ברודל (צרפתית: Fernand Braudel;‏ 24 באוגוסט 1902 - 27 בנובמבר 1985) היה היסטוריון צרפתי שחולל מהפכה במחקר המאה העשרים בשל שיטתו שריכזה דיסציפלינות חוץ-היסטוריות, כמו כלכלה, אנתרופולוגיה וגאוגרפיה והתייחסה אל ההיסטוריה כגלובלית. ברודל הוא בן הדור השני של אסכולת האנאל בהיסטוריוגרפיה, אשר נשענה על ניתוח היסטורי הלקוח ממדעי החברה, והוא הבולט מבין הוגיה.

ביוגרפיה

פרנאן ברודל נולד בגונדרקור-לה-שאטו (Gondrecourt-le-Château) במחוז מז (Meuse) במהלכה של חופשת הקיץ של הוריו. בילדותו גדל אצל סבתו מצד אביו. הוא סיים את חוק לימודיו במוסד האליטיסטי "מכון פריז למחקרים פוליטיים". הוא אף למד לטינית ומעט יוונית עתיקה ואהב היסטוריה וכתב שירה. שאיפתו הייתה להיות לרופא, אך אביו הביע את התנגדותו לרעיון.

בשנת 1923 יצא לאלג'יריה, קולוניה צרפתית דאז, על מנת ללמד היסטוריה. עם שובו לצרפת ב-1932 הועסק כמורה בבית ספר תיכון ופגש את לוסיאן פבר, מייסד משותף של ירחון האנאל רב ההשפעה, אשר חותמו על עבודתו היה רב.

ב-1939 התגייס ברודל לצבא, אולם נפל בשבי הגרמנים ונכלא כשבוי מלחמה ב-1940 במחנה ליד ליבק (Lübeck) שבגרמניה, שם דלה מידע מתוך זיכרונו והרכיב את מפעל חייו הגדול La Mediterranee et le Monde Mediterraneen de Philippe II (הים התיכון והעולם הים תיכוני בתקופת פליפה השני). הספר היה לעבודת הדוקטורט שלו ופורסם ב-1949.

חלק מהמוטיבציה אשר הניעה את ברודל לכתיבת הספר הייתה שכ"אדם מהצפון", כדבריו, עלה בידו לאהוב את המזרח התיכון. לאחר המלחמה עבד בצוותא עם פבר בקולג' חדש, שהתפצל מאוניברסיטת הסורבון ושהיה מוקדש להיסטוריה חברתית וכלכלית.

ב-1962 חיבר ברודל את "ההיסטוריה של הציוויליזציות", שהיווה את הבסיס לקורס ההיסטוריה שלו. ברם, ביטולו של הנראטיב המסורתי היה צעד קיצוני מדי עבור שר החינוך הצרפתי, אשר דחה אותה.

פרט ל"ים התיכון", עבודתו המפורסמת השנייה בחשיבותה היא Civilisation Materielle, Economie et Capitalisme, XV-XVIII ("ציוויליזציה חומרית וקפיטליזם 1400-1800"), אשר יצא ממכבש הדפוס לראשונה בשנת 1979. זוהי היסטוריה רחבת היקף של העולם המודרני הקדם-תעשייתי, המציגה בפרוטרוט את התאוריה הכלכלית של הקליאומטריה, שעניינה הדרך בה הניעו האנשים את גלגלי הכלכלה.

ברודל כתב גם ביוגרפיות של פיליפ השני ושל קארל החמישי.

ברודל נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים המודרניים, שהדגישו את תפקידו של קנה המידה הגדול וגורמים כלכליים-חברתיים, בעשייתה ובסיפורה של ההיסטוריה. הוא גם יכול להיחשב כמבשרה של תאוריית המערכות העולמיות. והוא הנציג הבולט ביותר של האסכולה הסטרוקטורליסטית.

מספר אוניברסיטאות קראו על שמו מוסדות לימוד: באוניברסיטת SUNY Binghamton בניו יורק קיים "מרכז על שם פרנן ברודל", ובסאו פאולו שבברזיל שוכן "מכון פרנן ברודל לכלכלה עולמית".

תורתו הכלכלית של ברודל

תורתו הכלכלית של ברודל גובשה בחיבורו "ציוויליזציה חומרית וקפיטליזם 1400-1800" ומובאת כתקציר הרצאות בספר "הדינמיקה של הקפיטליזם". תורתו עוסקת בקשר שבין המרחב לפעילות כלכלית ומציעה הסבר להיווצרות הקפיטליזם ולקשר בין כלכלה קפיטליסטית לכוח מדיני.

המבנה המרחבי של המערכת הכלכלית

ברודל מחלק את המערכת הכלכלית למספר אזורים המקיפים את לב המערכת (המוקד, הציר). בלב המערכת ניצבת תמיד עיר מרכזית אשר בה מתרחשת הפעילות המרוכזת ביותר של הכלכלה הכוללת את מרכז הקפיטליזם של מערכת כלכלה-עולם אחת (ערים אלו מכונות כיום "ערי עולם"). ונציה, אנטוורפן, גנואה, אמסטרדם, לונדון וניו יורק היו ערים שכאלה בתקופות שונות בהיסטוריה המערבית. בכלכלות-עולם אחרות (לא מערביות) היו הערים דלהי, איסטנבול, ומוסקבה לב המערכת.

מסביב ללב נמצאים האזורים הקשורים בו דוגמת המחוזות ההולנדים או האיים הבריטיים. את האזורים הקשורים במרכז מקיפים אזורי הביניים שהגובלים בספר בו השפעת המרכז כבר מאוד חלשה ולא ברורה.

כלכלת-עולם מכילה תת-כלכלות ותת-מרכזים. תל אביב היא הלב של הכלכלה הישראלית אך היא באזורי הביניים של הכלכלה המערבית. לכל אזור במערכת הכלכלית דפוס ארגוני אופייני לו, אם כי כל האזורים מכילים את כל שלוש צורות הארגון.

המבנה הארגוני-חברתי של המערכת הכלכלית

ברודל מתאר שלוש סביבות (ספירות) כלכליות העולות ממחקריו אודות אזור הים התיכון ומקיפות את המרכז הכלכלי: הספירה החקלאית-אוטרקית המתקיימת בעיקר בהרים, הספירה של השוק המתקיימת בעיקר בעיירות ובערים והספירה הקפיטליסטית המתקיימת בעיקר בערים. הספירה החקלאית אוטרקית מושפעת בעיקר מתהליכים מבניים ארוכי שנים בעוד השתיים האחרונות מתהליכים מחזוריים קצרים יותר.

המבנה הארגוני-חברתי-מרחבי

הספירה החקלאית-אוטרקית

זוהי החברה החקלאית אשר התקיימה מראשית ההיסטוריה. היא מאופיינת בקהילות קטנות ומסתגרות, היעדר קשרים רחוקים ושינויים איטיים ומתקיימת בעיקר באזורי ההרים ופנים הארץ. הייצור בה הוא כמעט כולו לצריכה עצמית של מוצרים בסיסיים (מזון, ביגוד, בתים, חפצי אומנות וכו') ושל מוצרים טכנולוגיים (כלי חקלאות, נולים לאריגה כלי בניין וכו'). החליפין המעטים נעשים לשם ייעול הייצור אשר מופנה בסופו של דבר לצריכה עצמית. ערכם של המוצרים הוא ערך השימוש בהם. חשוב לציין כי לא מדובר בספירה חברתית קדומה או פרימיטיבית, אלא בכזו שהדפוסים הכלכליים בה מכוונים לצריכה עצמית בקהילות קטנות. בהחלט יכולה להתקיים ספירה אוטרקית בעלת טכנולוגיה מתקדמת כמו באזורי הכפר באירופה או בישראל. הספירה האוטרקית מתקיימת בכל המרחבים של המערכת הכלכלית אולם היא הצורה העיקרית במרחבי הביניים.

הספירה של החליפין

הספירה של החליפין מתגלמת בשוק (הפיזי) כפי שהופיע ומופיע בהיסטוריה. בספירה זו מחליפים את תוצרים הספירה האוטרקית ואף יוצרים מוצרים המיועדים כולם להחלפה. זו הספירה המעודדת התמחות וחלוקת תפקידים, היא היוצרת את כלכלת השירותים. הספירה של החליפין ממוקמת בעיקר בעיירות ובערים באזורי השפלה. כמו כן היא נוכחת בכפרים באמצעות השווקים הנודדים או המתכנסים חלופות. בספירה הזו בני האדם מתמחים בתחום אחד ובאמצעות החלפת התוצרת (באמצעות המגנון הכסף או הברטר) משיגים את שאר צורכי קיומם. הנפח עובר לעסוק רק בנפחות. זוהי הספירה של התמקצעות, גילדות, הכשרה כללית למקצוע, התפתחות שירותים וניהול. ערכם של המוצרים בספירת החליפין הוא ערך השימוש שלהם. בספירה זו יש מספר גדול של שחקנים אשר ביניהם שקיפות רבה, כולם רואים את כולם וכוחם של כולם דומה. הספירה של החליפין יוצרת את הצריכה. הצריכה היא המעבר של מוצרים מהסביבה הכפרית לעירונית ובתוך הסביבה העירונית עצמה. ספירת החליפין מתאפיינת בהיותה מושפעת מתהליכים מחזוריים, בניגוד לספירה האוטרקית.

הספירה הקפיטליסטית

ברודל מתאר ספירה נוספת המתקיימת לצד שתי הקודמות, הקפיטליסטית. לפי ברודל הספירה הקפיטליסטית איננה תופעה מודרנית. היא החלה להתקיים בכיסים קטנים בתקופות שונות בהיסטוריה וצברה תאוצה במערב וביפן במאות האחרונות. במאה העשרים הספירה הקפיטליסטית התרחבה באופן משמעותי עקב יכולתה לשלוט ולהשתלב באופן חלק לתוך המוסדות החברתיים. בכל המקומות בהן הופיעה הספירה הקפיטליסטית היא הופיעה בקרב השכבה הגבוהה ביותר של החברה, תופעה זו קשורה לתאוריה של מעמד הפנאי שהוצגה על ידי תורסטן ובלן. תפיסה זו עומדת בניגוד לתפיסות הרואות בקפיטליזם תופעה של העת מודרנית - תפיסות קפיטליסטיות רווחות ותפיסות מרקסיסטיות.

ברודל מתמקד בהבדלים בין ספירת החליפין לספירה הקפיטליסטית. הקפיטליזם נשען על ספירת החליפין והשווקים ומהווה התפתחות שלהם לכיוון מסוים. בכלליות ניתן לומר כי ההבדל המרכזי בין ספירה החליפין לספירה הקפיטליסטית נעוץ במענה לשלוש שאלות: מהו הגורם המכוון את המסחר? מהי מידת ה'משוכללות' של המסחר? מה בעצם מוכרים?

הגורם המכוון את המסחר בספירת החליפין הוא צורכי הייצור, הלוקחים חלק בשוק עושים זאת על בסיס כישורי הייצור שלהם ומנסים למלא את כישורי הייצור הנחוצים להם. הגורם המכוון את המסחר הקפיטליסטי הוא הרווח - היכולת להגדיל את מלאי ההון שברשותו.

המשוכללות של המסחר בספירה החליפין גבוהה: אין מידע מוסתר, ישנו מספר גדול של מוכרים וקונים והשוק מאוד מבוזר. בשוק החליפין מוכרים מוצרים ושירותים. בשוק הקפיטליסטי מוכרים את הבעלות על תהליכי ייצור, על ארגונים של מספר תהליכי ייצור ומסחר וזכויות יתר לשליטה במסחר - לכן ערך הסחורות בספירה הקפיטליסטית הוא ערך הרווח הניתן להפיק מהם ולא ערך השימוש שלהם. המסחר בספירה הקפיטליסטית בנוי מקרטלים ומונופולים בתחומים שונים, הוא משתמש במערכת ענפה של מתווכי סחורות, הוא מתבסס על הסתרת מידע ומניעת תחרות.

בספירת החליפין השוק שקוף ופתוח לכולם, אין מידע נסתר, בקפיטליזם מושג רווח כתוצאה משליטה במידע שאינו גלוי. כל היוצרים והצרכנים משתתפים בשוק החליפין, בקפיטליזם משתתפים רק אלו שיש בידם הון המאפשר להם לפעול בהיקפים גדולים ולבצע מינופים והשקעות. בשוק החליפין כמעט ואין מתווכים, הקפיטליזם המוקדם הוא כולו מסחר של מתווכים, בייחוד על פני מרחקים גאוגרפיים (לקנות בזול פה ולמכור ביוקר שם). בשוק החליפין נסחרים מוצרים ושירותים בודדים, בקפיטליזם חלקים שונים של תהליך הייצור והמסחר מכונסים תחת בעלות אחת, החל מהייצור, ההובלה ועד למכירה לצרכנים.

שוק החליפין הוא מבוזר, הקפיטליזם נוטה לריכוזיות. בקפיטליזם נולדים המוסדות הפיננסיים המאפשרים השקעה ומופיע מושג החוזה העתידי. הקפיטליסט קונה את תוצרתו העתידית של החקלאי תמורת מזומן היום, סחורות נמכרות לפני שהגיעו ליעדם (ואף לפני שיצאו לדרכם) למעשה נמכרת הבעלות על הרווחים מהמסחר בסחורה ולא מהסחורה עצמה.

גילומו הבולט ביותר של הקפיטליזם לפי ברודל הוא השוק הפרטי (Privet Market) או שוק הנגד. שוק הנגד הוא ההפך משוק החליפין למרות שגם הוא תהליך של החלפת סחורות ושירותים. שוק הנגד הוא למעשה המסחר המתבצע 'מחוץ' לשוק הפיזי והידוע - בעסקאות הנסגרות באמצעות מתווכים, לכן הוא אינו נגיש ושקוף לשאר השחקים בשוק. הפועלים בו הם סוחרים ולא יצרנים, המיסוי בתחום זה הוא גבוה אך ניתן להזדכות עליו בהחזר מס עתידי, לרוב הוא כרוך בפעילויות פיננסיות המכוונות לעתיד כגון קנייה ומכירה של תוצרת עתידית. לרוב תחום המסחר הוא מונופולי או דורש סכומי מזומנים גדולים כדי להתחיל לפעול בו ולכן הוא ריכוזי מאוד.

דוגמה לשוק הנגד הוא המצב בו סוחר קונה כמויות של בדים בצפון אירופה ומוביל אותן לאיטליה ושם הוא מוכר אותם. כך הוא מתווך בין שני שווקים אשר אינם יכולים לראות את המחירים האחד של השני, משתמש במינוף פיננסי כדי לממן את ההובלה על בסיס הרווחים הצפויים לו. הסוחר אינו עוסק עוד באריגים אלא במסחר אשר מטרתו רווח. אם ירד הרווח בשוק האריגים, או שהרווח הצפוי משליחתם לספרד יהיה גבוה יותר, ישנה הסוחר את עסקיו. דוגמה אשר השתמרה לאורך ההיסטוריה של שוק נגד בולט היה המסחר וההובלה של פלפל. התחום היה סגור ברוב החברות בפני כולם למעט שכבת אליטה מצומצמת אשר סחרה בפלפל בין מרכזי הכלכלה העולמית השונים.

כלכלה-עולם

שילובם של שלוש הספירות לתוך מערכת גאוגרפית יוצר את מערכת כלכלה-עולם. זוהי מערכת בעלת גבולות גאוגרפיים עמומים הנמצאים באזורי הספר שבינה לבין מערכות כלכלה עולם אחרות. מרכזה של המערכת הוא אזור עירוני בו נמצא מרכז הפעילות הקפיטליסטית. בעיר המוקד מרוכזים השירותים הפיננסיים המאפשרים את הקפיטליזם כגון בורסות ובנקים מרכזיים. בעיר המוקד מתקיימות גם הספירות האחרות אולם הדומיננטיות היא של הקפיטליזם. המוקד מוקף באזורים עירוניים בהם הספירה המרכזית היא של החליפין אך מתקיימות גם הספירות האחרות. זהו התווך של ערי השדה והעיירות בהן מתקיימים השווקים המקומיים. באזורי הביניים של המערכת, הנמצאים בין ערי השדה לספר מצוי בסיס הספירה האוטרקית, מתקיימים מעט שווקים וכמעט אין פעילות קפיטליסטית. גבולות הכלכלה-עולם מצויים באזורי הספר, בהם אין כמעט מסחר אלא קהילות אוטרקיות מבודדות.

בישראל, לדוגמה, ניתן לראות את גוש דן כמוקד הכלכלי, את ערי הפריפריה כאזורי החליפין, את הנגב הצפוני, הגליל והגדה המערבית כאזורי המערכת האוטרקית ואת הנגב המרכזי כאזור הספר. כמובן שישראל איננה מערכת כלכלה-עולם בפני עצמה אלא היא חלק מהכלכלה-עולם המערבית שמרכזה בניו יורק.

ערים באו זו אחר זו כמרכזים של המעגלים הללו: ונציה מהמאה השלוש עשרה עד המאה החמש עשרה (1250 עד 1510), אנטוורפן במהלכה של המאה ה-16 (1510 עד 1569), אמסטרדם מהמאה השש עשרה עד המאה השמונה עשרה (1570 עד 1733), לונדון ואנגליה מהמאה השמונה עשר עד המאה התשע עשרה (1733 עד 1896). במשך ההיסטוריה התקיימו כמה כלכלות-עולם לאורך השנים: אירופה, העולם המוסלמי, אפריקה השחורה, הודו, יאווה, סיו, יפן. כיום הגלובליזציה הולכת ומאחדת את מערכות הכלכלה-עולם אך עדיין ניתן להצביע על שרידי החלוקה הישנה.

מבנה הכלכלה-עולם חופף למבנים פוליטיים-תרבותיים. ברודל מציין כי המרכז שלוט באזורים שמסביבו אשר שולטים באזורים המרוחקים וכו'. לכלכלה-עולם משטר פוליטי/רעיוני אשר תמיד מרכז את החירויות במוקד. ככל שמתקרבים למרכז עולה החירות האישית הפוליטית תרבותית של בני האדם ובשולי המערכת הן דלות.

התגבשות הקפיטליזם

הקפיטליזם יכול לצמוח ולהפוך לשיטה מארגנת בתנאים הפוליטיים-חברתיים המתאימים. שתי הכלכלות-עולם בהן הוא עלה למעמד בכורה ללא זעזועים רבים היו אירופה ויפן. בשתיהן קם הקפיטליזם על שרידי פיאודליזם מתנוון. אולם במקומות אחרים נתקל הקפיטליזם בקשיים מוסדיים. המעמד המוביל בחברות שכאלה, אשר עדיין מבוסס, מונע מהקפיטליסטים לצבור כוחם באמצעות הון על ידי פגיעה פוליטית בקפיטליזם ובייחוד על ידי שבירת זכויות הקניין וזכות ההורשה. שתי מערכות זכויות אלו הן הדרך של הקפיטליזם לבסס את עצמו באמצעות יצירת משפחות הון. באימפריה הסינית המעמד המוביל היה הפקידות שניהלה את האימפריה, תיאורתית יכול היה כל מי שעבר את המבחנים להיכנס למערכת הפקידות ורבים עשו זאת, בנוסף לאחר המוות בוטלו זכויותיו של הפקיד. בעולם המוסלמי לא היה ניתן לצבור קרקעות והן חולקו-החכרו על ידי השליט למקורבים ועל מנת לבסס תומכים פוליטיים, עם מות החוכר שבה הנחלה לשליט. ביהדות מצויים ציווים כנגד ריבית וכנגד צבירת קרקעות וחלוקתן מחדש בשנת היובל.

מחקריו

  • "La Mediterranee et le Monde Mediterraneen a lépoque de Philippe II 3 vols."
  • "La Part du milieu vol.1"
  • "Destines collectifs et mouvements d'ensemble vol.2"
  • "Les evenments la politique et les hommes vol.3"
  • "Ecrits sur l'Histoire, 1969"
  • "The Mediterranean in the Ancient World"
  • "Civilisation Materielle, economie et capitalisme, xv-xvii siecle 1979"
  • "Les structures du quotdien vol.1"
  • "Les jeux de l'echange vol.2"
  • "Le temps du monde vol.3"
  • "Civilization and Capitalism, 15th-18th Centuries, 3 vols. 1979"
  • "On History, 1980"
  • "La Dynamique de Capitalisme, 1985"
  • "Out of Italy, 1450-1650, 1991"
  • "A History of Civilizations, 1985"
  • "Les memoires de la Mediterranee, 1998"
  • "Persona Testimony Journal of Modern History, vol 44, no.4 (December 1972)"

הופיעו בעברית

לקריאה נוספת

  • עוזי אלידע, "פרנאן ברודל והחזון הטוטלי-גלובלי", זמנים, אביב 1986 21, עמ' 71-81. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • עוזי אלידע, "הים התיכון והמודל ההיסטוריוגרפי הטוטלי-גלובלי של פרנן ברודל", בתוך, פרנן ברודל, הים התיכון- מרחב והיסטוריה, ירושלים, כרמל, 2001, עמ' 153-179.
  • עוזי אלידע, "ברודל והדינמיקה של הקפיטליזם", בתוך, פרנן ברודל, הדינמיקה של הקפיטליזם, ת"א, רסלינג, 2005, עמ' 7-23.
  • שלמה זנד, ההיסטוריון, הזמן והדמיון. מאסכולת ה"אנאל" ועד הרוצח הפוסט-ציוני. תל אביב, עם עובד, תשס"ה 2004.
  • שלמה זנד, "במה הועילה ובמה הזיקה אסכולת ה"אנאל" להיסטוריה". זמנים 82, קיץ 2003, עמ' 42-30. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • מיכאל הרסגור, "ביקור חוזר בים של ברודל", זמנים 35-34, עמ' 25-18. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • Pierre Daix, "Braudel", (Paris: Flammarion Publishing, 1995)
  • Giuliana Gemelli, "Fernand Braudel" (Paris: Odile Jacob, 1995)
  • Hufton, Olwen, "Fernand Braudel", "Past and Present", No. 112.(Paris: August.,1986), pp. 208–213

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנאן ברודל בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0