פרכוס פסיכוגני לא-אפילפטי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים (באנגלית: Psychogenic non-epileptic seizures) (PNES) ידועים גם כהפרעת התקפים לא-אפילפטית non-epileptic attack disorders) (NEAD הם אירועים הדומים באופן שטחי לפרכוסים אפילפטיים אבל בלי הפעילות החשמלית המוגברת האופייניות המתקשרת עם אפילפסיה.
מחקרים שנעשו לאחרונה מראים שיש לפרכוסים אלה בסיס נוירולוגי מוצק. בעזרת טכנולוגיות של דימות מוחי נצפו שינויים בפעילות המוח שנראה שהם ייחודיים לחולים הסובלים ממחלה היסטרית. הממצאים סותרים את הטענות שפרכוסים פסיכוגניים הם מחלה מדומה ומציעים במקומן תפקוד לקוי בטווח הגבוה של המוח האנושי השולט במושגי התנועה והרצון לנוע.
מעריכים שכ- 20% מחולי הפרכוסים המגיעים למרפאות אפילפסיה יש להם PNES[1]
אבחון
אבחון PNES מתחיל בפסילה של אפילפסיה כסיבת הפרכוסים יחד עם עוד סיבות אורגניות אחרות ל פרכוסים לא-אפילפטיים כמו למשל התעלפות, מיגרנה, ורטיגו ושבץ מוחי. עם זאת, בין 5 ל-20% מן החולים שיש להם PNES יש להם גם אפילפסיה.[2] ניתן לטעות ולאבחן פרכוסים של האונה הקדמית כ- PNES למרות שהם קצרים יותר, יש בהם תבניות סטראוטיפיות של תנועות והם מתרחשים בשינה.[1] אין לכלול חיקוי פרכוסים בכוונה מסיבות פסיכולוגיות והתחלות (חיקוי פרכוסים בכוונה לשם רווח משני כמו פיצוי או הימנעות מעונש על עבירה פלילית). לבסוף, יש להוציא מהרשה מצבים פסיכיאטריים אחרים הדומים, באופן שטחי לפרכוסים אפילפטיים כמו הפרעת פאניקה, סכיזופרניה והפרעת דה-פרסונליזציה.[1]
המבחן המכריע להבחין בין אפילפסיה ו- PNES הוא ניטור וידאו EEG במטרה ללכוד אפיזודה אחת או שתיים בווידאו וב- EEG באותו זמן. EEG רגיל לא יכול להיות לעזר רב בגלל השיעור הרב של ממצאים חיוביים חריגים באוכלוסייה הכללית וגם בגלל ממצאים חריגים אצל חולים שיש להם הפרעות פסיכיאטריות מסוימות שיכולות לחקות PNES[1]
ברוב המקרים של פרכוסי טוני-קלוני או פרכוסים חלקיים מורכבים ניתן לזהות רמות הפרולקטין בדם אם הדגימה נלקחת בחלון הזמן המתאים. אבל בגלל תוצאות חיוביות מוטעות ושונות בממצאים לא מסתמכים על בדיקה זו לעיתים קרובות.
טרמינולוגיה
יש להימנע משימוש במונחים ישנים כמו פרכוסים מדומים ופרכוסים היסטריים.[3] בעוד שנכון הדבר שפרכוס לא-אפילפטי יכול להיות דומה לפרכוס אפילפטי הרי שלמילה מדומה יכולה להיות משמעות של מזויף, הונאה או התחזות למשהו אחר. פרכוסים לא-אפילפטיים אינם מזויפים, לא מתכוונים לרמות בשום דרך. מצב זה יכול גם להתייחס להפרעת התקפים לא אפילפטית, פרכוסים ללא סיבה או פרכוסים פסיכוגניים לא-אפילפטיים. ב- DSM-IV-TR ממוינים התקפים אלה כהפרעות סומאטיות.
מאפיינים מבחינים
יש כמה מאפיינים מסוימים שמצביעים על PNES אבל הם אינם פסקניים ויש לקחת אותם בחשבון במסגרת של תמונה קלינית רחבה יותר. מאפיינים השכיחים ב- PNES אבל נדירים יותר באפילפסיה כוללים: נשיכת קצה הלשון, פרכוסים נמשכים יותר משתי דקות (זהו הגורם הקל ביותר להבחין בו), פרכוסים שיש להם התחלה הדרגתית, מהלך לא יציב של חומרת המחלה, עיניים עצומות בזמן פרכוס ותנועות ראש מצד לצד. מאפיינים שאינם שכיחים ב- PNES כוללים אוטומטיזם (תנועות אוטומטיות מורכבות בזמן הפרכוס), נשיכת לשון חמורה, נשיכה של פנים הפה ואי שליטה על הסוגרים.
אם לחולה, שיש חשד שיש לו PNES, סובל מהתקף בזמן בדיקה קלינית יש כמה סימנים שניתן להשתמש בהם כדי לתמוך או לשלול אבחון של PNES. בהשוואה עם חולי אפילפסיה, הרי חולי PNES מתנגדים לפתיחת העיניים בכוח (אם הם סגרו אותם בזמן הפרכוס). נשיכת לשון חמורה, נשיכה של פנים הפה ואי שליטה על הסוגרים.
אם לחולה, שיש חשד שיש לו PNES, סובל מהתקף בזמן בדיקה קלינית יש כמה סימנים שניתן להשתמש בהם כדי לתמוך או לשלול אבחון של PNES. בהשוואה עם חולי אפילפסיה, הרי חולי PNES מתנגדים לפתיחת העיניים בכוח (אם הם סגרו אותם בזמן הפרכוס). חוקרים אחדים מזהירים שמבדקים כאלה אינם חד משמעיים ולא קשה לחולה נחוש בדעתו לזייף התנהגות כזו ולעבור את הבדיקה.
גורמי סיכון
רוב החולים ב- PNES הן נשים (75%) כשגיל ההתחלה הוא בסוף שנות העשרה עד תחילת שנות העשרים.[1] לחולי PNES יש, בדרך כלל, היסטוריה של בעיות רפואיות רבות לא מוסברות ולרבים יש בעיות פסיכיאטריות כמו דיכאון קליני או הפרעת חרדה או הפרעה דו-קוטבית. מספר חוקרים זיהו מאפיינים התנהגותיים לא תקינים או הפרעות אישיות אצל חולים שיש להם PNES, כמו למשל, הפרעת אישיות גבולית. הימצאות הפרעות אישיות אלה מיוחסת, לעיתים קרובות, לטראומה בילדות. דבר זה הוביל את החוקרים להנחה ש PNES הוא ביטוי לנזק פסיכולוגי מודחק כתגובה לטראומה, כמו התעללות בילדים. הבלטת יתר של תאוריות אלה עלולה לגרום לתסמונת זיכרון שווא ולכן יש להעלות אותן בזהירות. טראומות אחרות, כמו, בריונות בילדות, לקויות למידה, התעללות גופנית יכולות להיות גורמים משפיעים חשובים.[1]
טיפול
יש כמה צעדים מומלצים שיש להשתמש בהם כשמסבירים לאנשים את הדיאגנוזה שלהם. יש לעשות זאת ברגישות ובפתיחות. חוויה שלילית מהדיאגנוזה עלולה לגרום לתסכול ועלולה לגרום לאדם לדחות כל ניסיון נוסף לטיפול.[1] עשר הנקודות של גילוי הדיאגנוזה לאדם ולקרובים לו הן:
- סיבות שמסבירות את המסקנות מדוע חושבים שאין להם אפילפסיה.
- מה קורה להם (תיאור דיסוציאציה)
- יש להדגיש שהם לא חשודים בהעמדת פנים בהתקפים שלהם
- הם לא "מטורפים"
- מתחים לא תמיד נראים באופן מיידי
- רלוונטיות של גורמים סיבתיים למקרה שלהם
- שמירת הגורמים
- יכול להשתפר אחרי דיאגנוזה נכונה
- אזהרה שהפסקת נטילת תרופות אנטי-אפילפטיות צריכה להיות הדרגתית
- תיאור הטיפול הפסיכולוגי
פסיכותרפיה היא הטיפול הנפוץ ביותר והיא יכולה לכלול טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ו/או טיפול קבוצתי.[1]
פרוגנוזה
אף על פי שהוכחות מוגבלות נראה שהתוצאות דלות באופן יחסי. מחקרים מצאו ששני שלישים מחולי PNES ממשיכים לחוות התקפים ויותר ממחצית נסמכים על שירותי תמיכה.[4] נתוני תוצאות אלה הושגו במרכז אקדמי לאפילפסיה ואובדן מעקב ההמשך היה גדול. מחברי המחקר מצביעים על זה כגורם שיכול להטות את נתוני התוצאות שלהם.
היסטוריה
אפילפסיה היסטרית הוא מונח היסטורי המתייחס למצב כפי שתואר על הנוירולוג הצרפתי ז'אן-מרטן שארקו[5] לפיו אנשים שיש להם נוירוזה "השיגו" סימפטומים הדומים לפרכוסים כתוצאה מכך שטופלו באותה מחלקה כמו חולים שיש להם אפילפסיה אמיתית.
קישורים חיצוניים
- Epilepsy.com article about non-epileptic seizures
- National Society for Epilepsy (UK) article on Non-epileptic attack disorder – a technical article aimed at health professionals
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Mellers JDC (2005). "The approach to patients with "non-epileptic seizures"". Postgrad Med J. 81 (958): 498–504. doi:10.1136/pgmj.2004.029785. PMC 1743326. PMID 16085740.
- ^ Martin, R; J.G. Burneo, MD; A. Prasad, MD; T. Powell, MD; E. Faught, MD; R. Knowlton, MD; M. Mendez, MD; R. Kuzniecky, MD (23 בדצמבר 2003). "Frequency of epilepsy in patients with psychogenic seizures monitored by video-EEG". Neurology. 61 (12): 1791–1792. doi:10.1212/01. PMID 14694050.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Diagnosis and management of dissociative seizures, John DC Mellers, The National Society for Epilepsy, September 2005.
- ^ Reuber M, Elger CE (2003). "Psychogenic nonepileptic seizures: review and update". Epilepsy and Behavior. 4 (3): 205–216. doi:10.1016/S1525-5050(03)00104-5. PMID 12791321.
- ^ Gamgee, A (12 אוק' 1878). "An Account of a Demonstration on the Phenomena of Hystero-Epilepsy Given by Professor Charcot: And on the Modification which they Undergo under the Influence of Magnets and Solenoids". British medical journal. 2 (928): 545–8. doi:10.1136/bmj.2.928.545. PMC 2221928. PMID 20748992.
{{cite journal}}: (עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
