פרידריך ולר
 | |
| לידה | 31 ביולי 1800 |
|---|---|
| פטירה | 23 בספטמבר 1882 (בגיל 82) |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| תרומות עיקריות | |
| מאבות הכימיה אורגנית. הצליח להפיק שתנן. גילוי אלומיניום, איטריום, בריליום וטיטניום | |
פְרִידְרִיךְ וֵלֶר (בגרמנית: Friedrich Wöhler; 31 ביולי 1800 – 23 בספטמבר 1882) הוא כימאי גרמני מגדולי הכימאים של המאה ה-19. ולר מכונה "אבי הכימיה האורגנית" הוא ידוע בעיקר בשל הצלחתו בהפקת שתנן במעבדה, אך לזכותו נזקפות גם הצלחות בבידוד כמה יסודות.
נעורים והשכלה
ולר נולד באֶשֵרְסְהַיים (Eschersheim) שליד פרנקפורט. בשנת 1823 סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת היידלברג, אך בהשפעת לאופולד גמלין, שהיה אחד ממוריו, עבר לכימיה. גמלין אף ארגן לוולר השתלמות בנושא במעבדה של הכימאי הנודע ביותר בתקופה זו, השוודי יונס יעקב ברצליוס, בסטוקהולם. תקופה זו תוארה על ידי ולר עצמו בשנת 1875 בספר "Jugenderinnerungen eines Chemikers" ("זכרונות־נעורים של כימאי"). בין ברצליוס לביו ולר התפתחה ידידות עמוקה וגם כשחזר ולר לגרמניה ב-1825 המשיכו השניים בהתכתבות ביניהם עד למותו של ברצליוס. חליפת המכתבים בין השניים מהווה מקור חשוב להבנת התפתחות הכימיה במאה ה-19. ולר לימד כימיה מ-1825 ועד 1831 במכון הפוליטכני בברלין, ואחר־כך במכון הפוליטכני הגבוה בקאסל עד לשנת 1836. משנת 1836 ואילך היה ולר פרופסור מן המניין לכימיה באוניברסיטת גטינגן, שם התגורר עד מותו.
תרומות לכימיה האורגנית
בשנת 1828 חימם ולר במעבדתו אמוניום ציאנט, בהנחה שהחימום יגרום לפליטת ציאניד, אך התוצאה התגלתה כשונה מהמצופה, האמוניום ציאנט הפך לשתנן, בתהליך המכונה כיום "סינתזת ולר". בתקופה זו שלטה בכיפה התאוריה המכונה "ויטליזם", על פיה נדרש כוח מיוחד, "vis vitalis" (מלטינית "הכוח החיוני"), על מנת ליצור חומרים אורגניים (כדוגמת "הפרוטופלזמה") בגופם של בעלי חיים וצמחים. בכך שהצליח להפיק שתנן מחומרים אנאורגניים הפריך ולר תאוריה נפוצה זו, והפך לחלוץ בכימיה אורגנית. הסינתזה של השתנן הייתה חיונית לביוכימיה משום שהראתה כי ניתן להפיק מחומרים דוממים, במעבדה בתנאים מבוקרים, תרכובת שהיה ידוע כי רק אורגניזמים ביולוגיים יכלו לייצר. על תגלית זו, ששמה קץ לתאוריה מדעית ששורשיה במאה ה-17, כתב ולר לברצליוס כי היה עד ל"טרגדיה מדעית גדולה, רצח של השערה יפהפייה בידי עובדה מכוערת".
בהפקת השתנן התגלתה תופעה כימית חשובה נוספת. ולר הראה כי ניתן להפוך בחימום אמוניום ציאנט לשתנן, תהליך ששינה את הסדר הפנימי של האטומים בלבד מבלי שבתהליך נגרע או נוסף למשקל החומר. זו הייתה הדוגמה הראשונה ואחת הטובות לתופעת האיזומריה (שם שטבע ברצליוס). גם תגלית זו הרסה את ההשקפה הוותיקה כי לא ייתכן שוויון בהרכב של שני חומרים השונים זה מזה בתכונותיהם הפיזיות והכימיות. בשנה שבה הפיק שתנן, בהיותו בן 28, התמנה ולר לפרופסור.
שנתיים אחר־כך, ב-1830, פרסם ולר ביחד עם יוסטוס פון ליביג, את תוצאות מחקרם על חומצה ציאנית וחומצה ציאנורית ועל שתנן. ברצליוס, בדיווחו לאקדמיה השוודית המלכותית למדעים, תיאר מחקר זה כמחקר החשוב ביותר בתחומי הפיזיקה, הכימיה והמינרלוגיה שהודפס באותה שנה. תוצאות המחקר היו בלתי צפויות וסיפקו עדות נוספת לחיזוק השערת האיזומריה. ולר וליביג הפכו ידידים לכל ימי חייהם, וחלק מעבודת־חייו של ולר בתחום הכימיה נעשה תוך שיתוף הדוק עם ליביג. כך, למשל, ב-1832 גילו ולר וליביג את המבנה של החומצה הבנזואית.
בשנת 1834 פרסמו ולר וליביג מחקר על השמן המופק משקדים מרים. בניסיונותיהם הם הוכיחו כי קבוצה של אטומים של פחמן, מימן וחמצן יכולה להתנהג כמו יסוד, לתפוש מקום של יסוד, ויכולה להחליף יסודות בתרכובות כימיות. בתגליות אלה הונח היסוד לדוקטרינה של רדיקלים של תרכובת, דוקטרינה שהייתה לה השפעה עמוקה על התפתחות הכימיה. ב-1837 הפיקו ולר וליביג במשותף את הבנזאלדהיד. בהמשך גילה ולר את התרכובות הפנוליות כינון והידרוכינון.
תרומות לכימיה האנאורגנית
ולר פעל גם בתחומי הכימיה האנאורגנית. בין התגליות שגילה בתקופה שבה שהה בקאסל הייתה הדרך להפקת המתכת ניקל בצורה טהורה, ובעזרה משני ידידים הקים שם בית חרושת להפקת ניקל בשיטה זו.
מאז גילוי האשלגן על ידי האמפרי דייווי הייתה קיימת ההשערה כי התרכובת אלומינה, הבסיס לחרסית, מכילה מתכת בצרוף חמצן. דייווי, אורשטאט וברצליוס ניסו לבודד מתכת זו, אך כשלו. ולר עבד גם הוא על נושא זה ועל ידי חימום אלומיניום כלורי באשלגן הצליח לגלות את המתכת אלומיניום (1827). לוולר מיוחסים גם בידודם של היסודות איטריום (1828), בריליום (1828) וטיטניום, ואת התגלית כי צורן יכול להתגבש. ולר היה בין הראשונים להפיק את קרביד הסידן. והיה הראשון לגלות כי כמה אבני מטאוריטים מכילות חומר אורגני.
הוא בחן מספר מטאוריטים ובמשך שנים כתב את התמצית על ספרות המטאוריטים בשנתון "Jahresbericht der Chemie" (שנתון הכימיה). במשך השנים צבר ולר את האוסף הפרטי הטוב ביותר של אבני מטאוריטים. ולר והגאולוג הצרפתי שארל סנט-קלר דוויל (Charles Joseph Sainte-Claire Deville) גילו את התצורה הגבישית של בורון, ולר ובוף (Buff) גילו את תרכובות הצורן עם מימן ותחמוצת הצורן.
מורשתו וכתביו
לתגליות של ולר הייתה השפעה גדולה על ההיסטוריה של הכימיה. ולר חיבר כמה מספרי הלימוד בכימיה החשובים ביותר בדורו ואף השתתף בקביעות בכתיבת מאמרים לביטאונים מקצועיים. הביטאונים המקצועיים מכל שנה בין 1820 ל-1881 מכילים מאמרים שתרם. נאמר עליו כי "אמנם בגין שניים או שלושה ממחקריו הגיע לו הכבוד הרם ביותר שיכול מדען לקבל, אך מעבר לכך, סך כל עבודתו מדהים. אילולא נולד, חזות הכימיה הייתה שונה מאוד ממה שהיא כיום".
ספריו העיקריים:
- Lehrbuch der Chemie (ספר לימוד כימיה), דרזדן, 1825, 4 כרכים.
- Grundriss der anorganischen Chemie (מתווה של כימיה אנאורגנית), ברלין, 1830
- Grundriss der organischen Chemie (מתווה של כימיה אורגנית), ברלין, 1840
- Praktische Übungen in der chemischen Analyse (תרגילים מעשיים באנליזה כימית), ברלין, 1854
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידריך ולר |
- יצא לחפש ציאניד - ומצא שתנן מתוך המאמר "אורגני, אך באיזה הקשר" של צבי עצמון באתר מט"ח
26333314פרידריך ולר