פרויקט אזוריאן
.jpg)
פרויקט אזוריאן (באנגלית: Project Azorian, כונה בטעות גם פרויקט ג'ניפר) היה מבצע חשאי בשנת 1974 של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית למשיית הצוללת הגרעינית הסובייטית K-129, אשר טבעה באוקיינוס השקט בשנת 1968. אף על פי שהסוכנות הצליחה למשות רק חלק מהצוללת הטבועה נחשב המבצע לאחד משיאי הביון של המלחמה הקרה.
הצוללת
באפריל 1968 הבחינה ארצות הברית בפעילות מוגברת של כלי שיט וכלי טיס סובייטיים בצפון האוקיינוס השקט. הפעילות התמקדה באזור שהיה ידוע כנתיב שיט של צוללות טילים בליסטיים סובייטיות מדגם גולף II. בעקבות זאת עלתה ההשערה שהסובייטים עורכים חיפושים אחרי צוללת משלהם שאבדה באזור זה.
נתונים מציוד האזנה תת-מימי של ארצות הברית שהיה פרוס על קרקעית האוקיינוס השקט נבדקו כדי לנסות ולאתר את רעשי הקריסה הצפויים בעת טביעתה של צוללת (כלומר הקול המתקבל כאשר הצוללת מנמיכה מעבר לעומק הצלילה הבטוח שלה ודפנותיה קורסים תחת לחץ המים). ניתוח הנתונים העלה קול אפשרי שכזה שהתרחש ב-8 במרץ בקרבת קו התאריך הבינלאומי (180 מעלות מערב) וברוחב גאוגרפי של 50 מעלות צפון.
לאחר מספר שבועות של חיפושים שבה הפעילות הסובייטית בצפון האוקיינוס השקט לממדיה הרגילים. ביולי 1968 נשלחה לאזור הצוללת האמריקנית הליבוט, שהייתה מצוידת בציוד חיפוש ייחודי במים עמוקים, לרבות מצלמות. אזור החיפוש שנקבע לה על סמך נתוני ההאזנה התת-מימיים מחודש מרץ היה נרחב - כ-3,100 קילומטרים מרובעים. חרף זאת איתרה הצוללת לאחר שלושה שבועות של חיפושים את הצוללת הסובייטית הטבועה - K-129, צוללת דיזל מדגם גולף II, הנושאת שלושה טילים בליסטיים גרעיניים. הצוללת נמצאה במרחק של 2,890 קילומטרים מצפון-מערב להוואי, בעומק רב של כ-4,900 מטרים מתחת לפני הים. בשבועות הבאים צילם הציוד המיוחד של הצוללת האמריקאית כ-20 אלף צילומים של הצוללת הטבועה.
על סמך צילומי הצוללת הטבועה גיבשו מזכיר ההגנה של ארצות הברית מרווין ליירד והיועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר ב-1970 תוכנית למשיית הצוללת. מטרתה הייתה בדיקת רכיבי הטכנולוגיה הגרעינית הסובייטית שנמצאו בצוללת כמו גם טכנולוגיה וחומרי הצפנה שעשויים להימצא בה. נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון אישר את התוכנית וביצועה הוטל על סוכנות הביון המרכזית.
אוניית החילוץ
התוכנית למשיית הצוללת התבססה על בניית אונייה מיוחדת, שתישא את ציוד החילוץ המתאים. האונייה, בעלת הדחק של 50 אלף טון ובאורך של 189 מטרים נבנתה במספנה אזרחית ליד פילדלפיה לפי חוזה שנחתם עם חברת Global Marine Development, שהתמחתה בפעילות כרייה תת-מימית בעומק רב. סיפור הכיסוי שנבנה לפעילות האונייה היה כי היא מיועדת לכרות נודולות מנגן מקרקעית האוקיינוס. המיליארדר הווארד יוז ניאות לתת את שמו לפרויקט על מנת לבסס את סיפור הכיסוי.
האונייה, יוז גלומאר אקספלורר, צוידה במתקן ייעודי דמוי מלקחיים, שנועד להיות מונמך אל קרקעית האוקיינוס, לאחוז בגוף הצוללת ולהעלות אותה אל גובה פני הים ולתוך בטן האונייה. המתקן נועד להיות מונמך עד למטרתו - ולהפך - באמצעות שרשרת של צינורות באורך של 18 מטרים כל אחד, זהים לאלו ששימשו באסדות קידוח לצורך כריית נפט. בדרך זו קיוו המתכננים לבצע את חילוץ הצוללת הטבועה מתחת לפני המים, הרחק מעיני צופים בכלי שיט וכלי טיס וממצלמות לוויני ריגול סובייטיים. האונייה נדרשה לשמור במהלך פעולת המתקן על עמדה קבועה על פני המים, ולצורך כך פותח עבורה ציוד מיוחד.
משיית חלקי הצוללת
הגלומאר אקספלורר הגיעה לאתר המבצע ב-4 ביולי 1974 ועסקה בו במהלך החודש שלאחר מכן. מבחינה טכנית הוכתר המבצע בהצלחה חלקית: מתקן הצבת הצליח לאחוז בחלק הקדמי של הצוללת הטבועה, באורך של 42 מטרים, שניתק מחלקה האחורי. עקב כשל מבני נשברו כמה משיני המתקן וכ-30 מטרים מהחלק שנתפס בו נשמטו ממנו וצללו בחזרה אל קרקעית האוקיינוס. בכל זאת מצאו האמריקאים בחלק שהצליחו למשות שני טורפדות גרעיניים כמו גם פריטי ציוד צוללות אחרים וספרי צופן. האמריקאים מצאו בחלק שמשו את גופותיהם של ששה ימאים סובייטים שניספו. הם נקברו בים בטקס צבאי בתוך ארונות מתכת מחשש לזיהום בקרינה רדיואקטיבית. פעולת החילוץ כולה תועדה על ידי צוות צילום של סוכנות הביון המרכזית.
המבצע נחשב לאבן דרך בתולדות מבצעי החילוץ התת-מימיים. עלותו הגיעה ל-800 מיליון דולר (3.8 מיליארד דולר במחירי 2015). עלות בנייתה של הגלומאר אקספלורר בלבד הגיעה ל-350 מיליון דולר.
ב-1975 נדונה בארצות הברית תוכנית להפעיל שוב את הגלומאר אקספלורר כדי למשות את יתרת שרידי הצוללת בשם מבצע מטדור, אך היא לא הוצאה לפועל.
ברית המועצות הייתה מודעת לפעילות האונייה ולכך שארצות הברית מנסה לערוך מבצע חילוץ של הצוללת הטבועה, אך מומחים צבאיים בה קבעו שהדבר הוא בלתי אפשרי מבחינה טכנית. מאוחר יותר שינו המומחים הסובייטים את הערכתם בעקבות אזהרות רבות ששלח שגריר ברית המועצות בארצות הברית אנטולי דוברינין. כלי שיט סובייטים באזור הצטוו לדווח על כל פעילות יוצאת דופן ושניים מהם גם הגיעו לאזור וצפו בגלומאר אקספלורר. אי ידיעת מיקומה המדויק של הצוללת הטבועה הקשתה אף היא על הסובייטים לסכל פעולת חילוץ שלה.
ב-1992 נמסר לרוסיה חלק קטן מהתיעוד המצולם של הפעולה, שהתייחס למציאת גופות הימאים הסובייטים וקבורתם בים (יתרת הסרט נותרה חסויה עד היום). פעמון הצוללת, שנמשה אף הוא, נמסר גם הוא לרוסיה.
האונייה גלומאר אקספלורר שימשה בשנים שלאחר המבצע לשימושים מסחריים והיא כשירה לשיט עד היום.
לאחר המבצע
חשיפת פרטי המבצע
למרות הרצון לשמור על חשאיות המבצע הוא הגיע לידיעת הציבור כבר ב-1975. פרסום הידיעה הראשונית אודותיו נזקף לזכות העיתונאי ג'ק אנדרסון, אשר סירב לפנייה של מנהל סוכנות הביון המרכזית ויליאם קולבי להימנע מהפרסום. דווח כי מנהל הסוכנות הבא, ג'ורג' בוש, תידרך את הנשיא פורד מספר פעמים אודות הניסיונות לשמור על חשאיות המבצע.
ב-1981 הגישה העיתונאית הרייט אן פיליפי דרישה לסוכנות לפי חוק חופש המידע למסור את המסמכים שברשותה אודות המבצע. הסוכנות סירבה לאשר את קיומם של מסמכים אלו או להכחיש אותו.
ב-1998 שודר בערוץ דיסקברי קטע סרט הצילום שתיעד את מציאתם וקבורתם של הימאים הסובייטים.
ב-2009 שודר סרט תיעודי אודות המבצע, אשר כלל עדויות של אישים שונים שהיו מעורבים בו, לרבות עדויות מצולמות של שלושה מהנדסים שהשתתפו בפיתוח ציוד החילוץ ונמצאו על סיפון הגלומאר אקספלורר.
בשנת 2010 פורסמו שני ספרים אודות המבצע שחשפו מידע נוסף אודותיו. באותה שנה שיחררה סוכנות הביון המרכזית לפרסום חלקי מאמר אודות המבצע, שפורסם ב-1985 בכתב עת פנימי של הסוכנות. הוא נכתב על ידי אחד ממשתתפי המבצע, שזהותו לא נמסרה. החשיפה נעשתה אף היא בעקבות דרישה לפי חוק חופש המידע. ב-2010 שוחרר לפרסום גם פרוטוקול של ישיבה שניהל הנשיא פורד במשרדו במרץ 1975 אודות מבצע מטדור בהשתתפות מזכיר ההגנה, מנהל סוכנות הביון המרכזית ואישים נוספים.
התהודה שלה זכה המבצע באה לידי ביטוי במספר רב של ספרי מתח וסרטים שפורסמו והופקו אשר התבססו עליו או איזכרו אותו או את אוניית הגלומאר אקספלורר.
תאוריות קשר
שתי תאוריות קשר פורסמו עם השנים אודות טביעת הצוללת והמבצע למשייתה:
- בספר שפורסם ב-2005 נטען כי הצוללת K-129 נתפסה על ידי צוות של הק.ג.ב. שנמצא על סיפונה ואשר תיכנן לירות ממנה טיל גרעיני לעבר פרל הארבור, אך טיפול כושל של הקושרים בטיל הוביל להתפוצצותו ולהשמדת הצוללת. לפי תאוריה זו נשלח הצוות על ידי מספר בעלי הקו הנוקשה בק.ג.ב. ובידיעתו של יושב ראש הארגון יורי אנדרופוב. מטרת הפעולה כפי שנטען הייתה להציג את ירי הטיל כפעולה של סין העממית בניסיון להביא להתנגשות מזוינת בינה לבין ארצות הברית, וזאת במטרה לסיים את הדטאנט ביניהן (שהתרחש במקביל לפיצול הסיני-סובייטי), אשר נתפס כמזיק לאינטרסים הסובייטים ברחבי העולם. באותו ספר נטען כי סוכנות הביון המרכזית הצליחה למשות את הצוללת כמעט בשלמותה.
- מגזין טיים העלה את הטענה כי מבצע החילוץ כולו נועד להוות כיסוי לפעולות תת-ימיות חשאיות אחרות שערכה ארצות הברית באזור, כמו האזנה לקווי קשר תת-מימיים והתקנת ציוד מעקב אחרי כלי שיט ומטוסים סובייטים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המבצע, באתר סוכנות הביון המרכזית
- המבצע באתר National Security Archive
- המאמר אודות המבצע בכתב העת הפנימי של סוכנות הביון המרכזית (מצונזר בחלקו)
- פרוטוקול הישיבה בבית הלבן אודות מבצע מטדור, מרץ 1975
- אתר הסרט התיעודי Azorian: The Raising of the K-129
- המבצע באתר Federation of American Scientists
- The Secret on the Ocean Floor
פרויקט אזוריאן22985023