פרדריק ויליאם ביצ'י

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרדריק ויליאם ביצ'י
פרדריק ויליאם ביצ'י, 1822
פרדריק ויליאם ביצ'י, 1822
פרדריק ויליאם ביצ'י, 1822

פרדריק ויליאם ביצ'יאנגלית: Frederick William Beechey‏; 17 בפברואר 179629 בנובמבר 1856) היה קצין ימי וגאוגרף של חיל הים האנגלי.

חיים וקריירה

הוא היה בנם של שני ציירים, סר ויליאם ביצ'י, ואשתו השנייה, אן ג'זופ (אנ'). יליד לונדון ב־17 בפברואר 1796. [1]

הוא נכנס לצי המלכותי בגיל 10, היה בשירות פעיל במהלך המלחמות עם צרפת ואמריקה. בתחילת 1818, ובדרגת סגן, שירת באוניה "טרנט" תחת פיקודו של ג'ון פרנקלין במשלחת הארקטית של דייוויד ביוקאן (David Buchan). בתקופה מאוחרת יותר פרסם פרדריק ביצ'י ספר על מסע זה. בשנה שלאחר מכן ליווה את סגן וו. פארי והפליג צפונה לאי מלוויל, בצפון קנדה. בשנת 1821, כקצין באוניה "אדוונצ'ר", השתתף בסקר החוף הים תיכוני של אפריקה בניהולו של סרן ויליאם הנרי סמית'.[2]

הוא ואחיו, הנרי ויליאם ביצ'י, ערכו סקר יבשתי בחוף הים תיכוני של אפריקה, ופרסמו תיאור מלא על עבודתם בשנת 1828 בכותרת "משלחת חקר החוף הצפוני של אפריקה מטריפולי מזרחה בשנת 1821–1822".

בשנת 1825 מונה ביצ'י לפיקוד על הספינה "בלוסום". משימתו הייתה לחקור את מצר ברינג בתיאום עם פרנקלין ופארי שפעלו ממזרח. בקיץ 1826 הוא עבר את המצר וסירה מהספינה שלו הגיעה מעבר לקו רוחב 71 ° צפון, וקו אורך - 156 ° מערב, ליד פוינט בארו, צפון אלסקה - מקום שהוא נתן לו את שמו. הנקודה הייתה רק 200 ק"מ מערבית לנקודה שאליה הגיעה משלחתו של פרנקלין מנהר המקנזי. ההפלגה כולה נמשכה יותר משלוש שנים, ובמהלכה, גילה ביצ'י כמה איים באוקיינוס השקט, ומעגן ליד כף הנסיך מוויילס - הנקודה המערבית ביותר באמריקה.

פרדריק וילאם ביצ'י, מפת הגאות והשפל בתעלה האירית, 1846

ביולי 1826 הוא נתן שמות לשלושה איים במיצרי ברינג. שניים היו באיי דיומיד שנקראו כך על ידי ויטוס ברינג בשנת 1728: "האי רטמנוף" (דיומיד הגדול) ו"אי קרוזנשטרן" (דיומיד הקטן). ביצ'י כינה את האי השלישי הלא מיושב "Fairway Rock", שהוא שמו העכשווי - סלע פיירווי. אחד מצוותו, קצין הזוטר ג'ון בכרוויז, תיאר את המסע בספר שפורסם באופן פרטי בשנת 1839. בשנת 1831 הופיע הספר של ביצ'י על המסע לפסיפיק ולמצר ברינג בשנים 1825–1828.

בשנת 1835 הועסק פרדריק ביצ'י בסקר החופים של דרום אמריקה, ומשנת 1837 עד 1847 ביצע עבודות דומות לאורך חופי אירלנד, ובים הצפוני והתעלה האנגלית. הוא ביצע סקרי גאות ושפל מפורטים בתקופה זו, שפורסמו, עם טבלאות, בשני מאמרים של החברה המלכותית בשנת 1848 ו-1851. זו הייתה היצירה הראשונה מסוגה שפורסמה מאז שהופיע תרשים הגאות והשפל של אדמונד האלי בשנת 1702.

הוא מונה בשנת 1850 לנשיא המחלקה הימית במועצת המסחר.

בשנת 1854 הועלה לדרגת אדמירל ובשנה שלאחר מכן נבחר לנשיא החברה הגאוגרפית המלכותית.

את האי ביצ'י, שם עבר את החורף סר ג'ון פרנקלין, הוא קרא על שמו של אביו ויליאם ביצ'י.[3]

משפחת ציירים

בתו הייתה הציירת פרנסס אן הופקינס, שהתגוררה בקנדה במשך 12 שנים וציירה סצינות רבות של מסעות קאנו.

הוריו ושלושה מאחיו היו ציירים: האדמירל והצייר ריצ'רד ברידג'ס ביצ'י, וציירי הפורטרטים הנרי ויליאם ביצ'י וג'ורג' דאנקן ביצ'י.

פרסומים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרדריק ויליאם ביצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ John Wilson, 'Beechey, Sir William (1753–1839)’, Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, Oct 2006
  2. ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Beechey, Frederick William". Encyclopædia Britannica. 3 (11th ed.). Cambridge University Press.
  3. ^ Sir William Edward Parry, Journal of a Voyage for the Discovery of a North-west Passage from the Atlantic to the Pacific: Performed in the Years 1819-20, in His Majesty's Ships Hecla and Griper, Under the Orders of William Edward Parry ; with an Appendix, Containing the Scientific and Other Observations, John Murray, 1821. (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30390488פרדריק ויליאם ביצ'י