פקודת המיילדות

פקודת המיילדות או בשמה המלא: "פקודה הקובעת את סידור הפרקטיקה של הילוד" חוקקה על ידי השלטון הבריטי בשנת 1929, על מנת להסדיר משפטית את העיסוק של מיילדות שמטפלות בנשים היולדות ולשם שיפור רמת הבריאות של תושבי הארץ.

רקע היסטורי

מיילדות היא מקצוע עתיק יומין של נשים שמסייעות לנשים אחרות ללדת. תמיד היה עיסוק נשי מובהק שעבר בין בנות משפחה או ממיילדת מנוסה לשוליה. הלימוד נעשה בצפייה וצבירת ניסיון ללא לימוד פורמלי.

לימוד והוראת המיילדות החלה באירופה בשלהי ימי הביניים וגברו במאות ה-18 וה-19. בימי הביניים מקורות הידע של הרופאים והמיילדות לא היו שונים אך לזכות המיילדות נזקף ניסיון רב. עם השנים צברו הרופאים ידע על ידי נתיחת גופות, פיתוח תחומי האלחוש ואנטיספטיות. התפתחויות אלו הגבירו את התחרות בין הרופאים (גברים) למיילדות (נשים) ואת הרצון של הרופאים לפקח על המיילדות. אולם מיסוד ורישוי מקצוע המיילדות החל רק במאה העשרים.

בארץ ישראל פעלו במאה ה-19 בעיקר מיילדות מסורתיות. היו אלו נשים שלא למדו את המקצוע ונקראו לעזור ליולדות מכל הדתות והמגזרים. בשנת 1893 היו מעט מיילדות מוסמכות-יהודיות- שלוש במושבות ושלוש בירושלים ויפו.

התפתחות החוק

פקודת המיילדות שנחקקה על ידי הבריטים הושפעה מהתפתחויות חוקיות בבריטניה. בשנת 1858 פורסם בבריטניה לראשונה חוק הרפואה משנת 1886 הוחל ברישוי רופאים בתחום היילוד. ארגון המיילדים הלונדוני החל בשנת 1872 להעניק דיפלומה למיילדות המבוססת על הכשרה ובחינה. בשנת 1902 נחקק בבריטניה חוק המיילדות הראשון שהתחשב במציאות בה פעלו מיילדות רבות לא מוסמכות ואף ניסה לפקח עליהן ולהעלות את רמתן המקצועית.

בחקיקה עות'מאנית משנת 1861 נקבעה חובת דיפלומה על ידי מיילדות. ולמרות שנראה כי הן המיילדות והן הציבור החשיבו את ההכשרה הפורמלית, החוק לא נאכף וה"דאיות"-מיילדות מסורתיות המשיכו לפעול.

בשנת 1918, עם תחילת המנדט הבריטי, נחקקה פקודת בריאות העם. הפקודה חייבה את המיילדת לדווח תוך 15 יום על כל לידה וכן חובה לקבלת רישיון כמו אנשי רפואה אחרים. הדאיה לא יכולה הייתה לקבל רישיון מחוסר השכלה אך נרשמה כמיילדת. כך נוצרו שני מעמדות: מיילדת בעלת רישיון (מוסמכת) ומיילדת רשומה. בהמשך, בשנות ה-20 של המאה העשרים נפתחו קורסים של ששה חודשים ללימוד מיילדות ומיילדות שסיימו הכשרה זו גם נהפכו למיילדות עם רישיון.

לפי מסמכים ארכיוניים, בשנות ה-20 של המאה הקודמת פעלו בארץ-ישראל חמישה דגמים של מיילדות: דאיה - מיילדת עממית עצמאית (ערביה), שלמדה את סודות המקצוע כמתמחה (שוליה) של מיילדת עממית; מיילדת ערבייה, שלמדה שישה חודשים בבית ספר ממשלתי; מיילדת יהודייה, לעיתים בת היישוב הישן, שלמדה כשנה באחד מבתי הספר למיילדות באירופה וקיבלה תעודה; פלדשרית, שהגיעה בעיקר ממזרח אירופה; ואחות-מיילדת שהוכשרה לפי הדגם האמריקאי, שאומץ בבית החולים הדסה.

בשנת 1929 נחקקה פקודת המיילדות. באותו זמן חוקקו חוקים שהסדירו גם את פעילות הרוקחים, הרופאים ורופאי השיניים. לכאורה יש שוויון בין ארבעת המקצועות מבחינת העצמאות.

המצב הנוכחי לפי פקודת המיילדות

בפקודה נאמר כי המיילדת יכולה "...לבדוק, לקבוע דיאגנוזה, לרשום רפואות, לרפא או לטפל ביולדת...". אך רק בהקשר של לידה. אלו חמש פעילויות רפואיות אופייניות. אך בהמשך נקבע שאסור למיילדת לעסוק בגינקולוגיה ובלידה עצמה הפכה המיילדת כפופה לסמכות רפואית ועליה לזמן רופא בכל מקרה שמתעוררת בעיה. כמו כן נקבע כי רק רופא רשאי לנהל בית יולדות. לעומת זאת, הניסוח הנוכחי של פקודת המיילדות מתיר למיילדת "לטפל בה (ביולדת בלבד) או ליילדה". בכך צומצם תפקיד המיילדת - ממרפאה, בדומה לרופא, למטפלת בלבד, כמו אחות.

מאז 1929 תוקנה הפקודה חמש פעמים בלבד. היום רוב המיילדות פועלות בבתי חולים. הן כפופות לאחות הראשית של משרד הבריאות ורשומות בפנקס האחיות במדור נפרד-מיילדות. הרשאות שהיו להן לביצוע פעולות חריגות, ניתנו בינתיים גם לאחיות.

ראו גם

• מיילדת

לקריאה נוספת

• https://www.health.gov.il/LegislationLibrary/Poriut_02.pdfפקודת המיילדות

קישורים חיצוניים

• אייל כתבן ונירה ברטל: איך חוק נולד? על פקודת המיילדות, מגדר והסדרה פרופסיונלית בתקופת המנדט- מתוך חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאשה.... הוצאת אונ' בר-אילן
• צפורה שחורי-רובין: "וייטב אלקים למילדת" : מיילדות עבריות בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית - מסכת-חוברת ח-תשס"ט

• אומי לייסנר: חוקי הלידה ולידה כחוק בישראל

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26649682פקודת המיילדות