פפירולוגיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטע מפפירוס עליו כתובה הפואמה החינוכית ההוראה מפי דואה חתי בכתב היראטי (מתוך אוסף המוזיאון הבריטי)

פפירולוגיה היא ענף מדעי העוסק בחקר מקורות כתובים עתיקים דוגמת: ספרות קדומה, התכתבויות, ארכיונים משפטיים וכדומה, כפי שנשמרו בכתבי יד שנכתבו על פפירוס, הצורה הנפוצה ביותר של חומר לכתיבה בתרבויות העתיקות של מצרים, יוון ורומא. הפפירולוגיה כוללת גם תרגום ופרשנות של מסמכים עתיקים במגוון שפות וגם טיפול ושמירה על מקורות פפירוס נדירים.

היסטוריה

הפפירולוגיה כדיסציפלינה מדעית שיטתית החלה בשנות ה-90 של המאה ה-19, כאשר ארכאולוגים גילו מטמונים גדולים של פפירוסים שמורים היטב בכמה מקומות במצרים, כמו בפיום ואוקסירינכוס. המרכזים המובילים לפפירולוגיה כוללים את אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת ליידן, הספרייה הלאומית של אוסטריה, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי והמכון לפפירולוגיה של אוניברסיטת פירנצה.

מייסדי הפפירולוגיה היו האוריינטליסט הווינאי יוסף פון קאראבצ'ק (שהתמחה בפפירולוגיה ערבית), וילהלם שובארט (פפירולוגיה יוונית), תיאודור גראף האוסטרי שרכש יותר מ-100,000 פפירוסים יוונים, ערבים, קופטים ופרסים במצרים, שנקנו על ידי הארכידוכס האוסטרי ריינר, גריגול צרתלי שפרסם פפירוסים של אוספים רוסיים וגאורגיים, פרדריק ג'ורג 'קניון, אולריך וילצ'קן, ברנרד פיין גרנפל, ארתור סוררידג' האנט ואחרים.

פפירוסים חשובים

במוזאונים ואוניברסיטאות בעולם שמורים עשרות אלפי פפירוסים, שנתגלו במהלך השנים. בין החשובים שבהם:

ראו גם

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29573911פפירולוגיה