פלסטיק פלוס
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חנות עיצוב |
| מייסדים | אילנה הירשנברג־פלדה והנס פלדה |
| תקופת הפעילות | 1982–2009 (כ־27 שנים) |
| מיקום המטה | רחוב שינקין (עד 2002), פרדס חנה |
| מוצרים עיקריים | אהילים, רהיטים ודקורציות מפלסטיק |
פלסטיק פלוס הייתה חנות וסדנה לעיצוב תעשייתי, שפעלה ברחוב שינקין בתל אביב בין שנת 1982 לשנת 2002, וכחנות וסטודיו בפרדס חנה עד שנת 2009[1][2]. החנות הוקמה בידי זוג המעצבים הנס פלדה ואילנה הירשנברג־פלדה בשל מחסור בחנויות עיצוב בארץ, ונחשבה לאחד מסמלי רחוב שינקין בשנות השמונים, בעת הפיכתו מרחוב שקט של בעלי מלאכה למרכז של צעירים וסטודנטים[3]. מוצריה הצבעוניים והפונקציונליים של החנות סימנו את תחילת מגמות הפוסטמודרניזם בעיצוב הישראלי[4]. בשנת 1987 בני הזוג זכו על עבודם בפרס סנדברג לפיתוח של מוזיאון ישראל, ועבודות המותג 'פלסטיק פלוס' נרכשו לאוסף אגף העיצוב של המוזיאון, בו הן מוצגות באופן קבוע[5].
היסטוריה
החנות הוקמה בשנת 1982 בידי בני הזוג הנס פלדה ואילנה הירשנברג. פלדה, יליד 1955, נולד באמסטרדם ולמד בבית הספר לצילום בהאג בין השנים 1975 עד 1979[6]. בשנת 1980 הגיע פלדה לישראל כחלק מטיול מתוכנן בעולם, ופגש בתל אביב את הירשנברג, ילידת פולין[2] ובוגרת בצלאל שעבדה באותה עת במשרד פרסום, וכן השתתפה בסטודיו העיצוב "טרטקובר וחברים", יחד עם המעצב דוד טרטקובר[1]. באותה תקופה, החל פלדה לעצב אהילי פוליפרופילן, בתחילה לשימוש אישי. בהמשך, פלדה והירשנברג שככלו את האהילים, שיהפכו בעתיד למוצר הדגל של החנות, והחלו לייצרם באופן סדרתי ולמכור אותם בחנות של חברה ברחוב דיזינגוף בתל אביב[7].
עם הצלחת המוצרים שאפו בני הזוג להתרחב לחנויות נוספות, אך די מהר נתקלו בבעיית המחסור בחנויות עיצוב בישראל. על כן, בשנת 1982 פתחו בני הזוג חנות משלהם ברחוב שינקין. את השם "פלסטיק פלוס" הם בחרו בשל הערכתם לקלותו של הפלסטיק ולאסטתיקה שלו[1]. בשנת 1985 הקימו הירשנברג ופלאדה את קבוצת העיצוב הרב תחומית "קקטוס", שמוצריה נמכרו בחנות[2]. החנות מכרה מוצרים מפלסטיק צבעוני וממוחזר, ופנתה לקהל צעיר ובוהמייני, שהחל להתגורר ברחוב שינקין, בו מחירי הדיור היו עדיין זולים והוא נתפס כ־"מציאה"[8][9]. החנות חולקה לשני חללים, כאשר חלקה האחורי הוקדש לייצור מוצרים והקדמי למכירתם[4]. בשנת 1994 בני הזוג עברו עם שלושת ילדיהם לפרדס חנה, אך המשיכו לתפעל את העסק בתל אביב[7].
עד 1995 נהנתה החנות מתזרים חיובי שנבע מהתפתחותו של רחוב שינקין, אך בשנת 1996, בשל מחירי השכירות המאמירים, סניפה המקורי של החנות סגר את שעריו[8]. בני הזוג המשיכו לפעול בחלל אחר, צר יותר, ברחוב שינקין עד שנת 2002[9]. ברם, עם הירידה במכירות בשל הצפת השוק במוצרים זולים מאסיה העבירו את הסטודיו לחנות גדולה יותר בפרדס חנה[7]. בפרדס חנה, המשיכו בני הזוג לייצר מוצרי פלסטיק, אך עברו עם הזמן לעיצוב סביבתי התמקד בעיקר בחומרים ממוחזרים, בעיקר במסגרת מותג "רייטרד", הבונה ריהוט, פסלים מתקני שעשועים, ועוד, מחומרי פסולת, כמו צמיגים ישנים[5][1]. בשנת 2009 חדלו בני הזוג לפעול תחת השם פלסטיק פלוס[2].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פלסטיק פלוס (באנגלית)- מידע על פלסטיק פלוס בקטלוג הספרייה הלאומית
- פרטי עיתונות היסטוריים על פלסטיק פלוס באתר עיתונות יהודית היסטורית
- הנס פלדה, באתר "הבמה"
- הנס פלדה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ארכיון פלסטיק פלוס באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 יובל סער, מסר בבקבוק, באתר הארץ
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ארכיון פלסטיק פלוס באתר הספרייה הלאומית
- ^ הילה קובו, כתר פלסטיק: האנשים שהמציאו את שינקין חיים היום בפרדס חנה, באתר nrg
- ^ 4.0 4.1 גלית פוצינסקי, פוסט מודרניזם של העיצוב הישראלי - חנות פלסטיק פלוס בשנקין, באתר בית ונוי, 03.04.2013
- ^ 5.0 5.1 מיכל בן ארי, זרעים של פלסטיק, באתר ynet
- ^ הנס פלדה, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ^ 7.0 7.1 7.2 טלי חרותי-סובר, קודם לקחו את שינקין, עכשיו את פרדס חנה, באתר גלובס
- ^ 8.0 8.1 אסתר זנדברג, פלסטיק פלוס: בעל הבית השתגע, באתר הארץ
- ^ 9.0 9.1 נסגרת החנות "פלסטיק פלוס" ברחוב שינקין בתל אביב, באתר הארץ
