פיתונים בורמזיים בפלורידה
פיתונים בורמזיים (שם מדעי: Python bivittatus) הם נחשים שנפוצים בדרום-מזרח אסיה. עם זאת, מאז סוף המאה ה-20 הם הפכו למין פולש ואוכלוסייה מבוססת ומתרבה בדרום פלורידה. אף על פי שנראו לראשונה פיתונים בורמזיים בפארק הלאומי אוורגליידס בשנות התשעים, הם לא הוכרו רשמית כאוכלוסייה מתרבה עד שנת 2000. מאז, מספר תצפיות הפיתון גדל באופן אקספוננציאלי עם למעלה מ-300 תצפיות בין השנים 2008 ל-2010.
פיתונים בורמזיים טורפים מגוון רחב של ציפורים, יונקים ומיני תנינים המצויים באוורגליידס. ירידות בולטות בכמה מינים של יונקים חפפו מרחבית וזמנית עם ריבוי הפיתונים בדרום פלורידה, דבר המצביע על ההשפעה ההרסנית כבר על בעלי חיים מקומיים. אף על פי שזיהוי הנמוך של פיתונים מקשה על אומדני האוכלוסייה, רוב החוקרים מציעים שלפחות 30,000 וככל הנראה למעלה מ-300,000 פיתונים כבר מצויים בדרום פלורידה, וכי אוכלוסייה זו רק תמשיך לגדול. ייבוא הפיתונים הבורמזיים נאסר בארצות הברית בינואר 2012 על ידי מחלקת הפנים של ארצות הברית.
השפעת הפלישה
פיתונים בורמזיים מסווגים כמין פולש במדינת פלורידה. הם משבשים את המערכת האקולוגית בכך שהם טורפים מינים מקומיים, מונעים ממינים מקומיים מזון או משאבים אחרים או משבשים את האופי הפיזי של הסביבה. הם דומים בגודלם או אפילו גדולים יותר מהנחשים המקומיים ומגיעים במהירות לגדלים המפחיתים את סיכוייהם להיטרף. עם זאת, חשוב לציין שהם לעיתים קרובות מותקפים ונטרפים על ידי האליגטור האמריקני כאשר הם פולשים לטריטוריה שלו.
פוטנציאל הרבייה הגבוה, ההגעה המהירה לבגרות ואריכות החיים של פיתונים בורמזיים מקשים לשלוט בגודל האוכלוסייה. נקבה טיפוסית מייצרת מקבץ של בין עשרים לחמישים ביצים פעם בשנתיים, ויכולה לחיות עשרים שנה ומעלה.
בנוסף, כטורפי-על בעלי תזונה מגוונת, פיתונים בורמזיים תוקפים מגוון רחב של קבוצות טקסונומיות.[1] לפיכך, הם אינם תלויים במין טרף ספציפי. הדרישות התזונתיות הגמישות של פיתונים בורמזיים מאפשרות להם לשרוד לפרקי זמן ארוכים ללא אוכל, אך כאשר הטרף זמין, הם אוכלים באופן קבוע.[2] כתוצאה מכך, פיתונים בורמזיים מהווים איום גדול על חיות הבר, ובפרט על יונקים בגודל בינוני.
הירידה הדרסטית שחלה באוכלוסיות של יונקים שונים ברחבי אוורגליידס עשויה להיות קשורה להתרבות הפיתונים.[3][4] השוואה בין סקרי דרכים שנערכו בשנים 1996–1997 (לפני ההתפשטות) ובשנים 2003–2011 (לאחר ההתפשטות) הצביעה על ירידה של בין 88% ל 100% בתדירות התצפיות של דביבונים, אופוסומים, שונרים מצויים, ארנבים, שועלים ומיני יונקים אחרים. ירידות אלה תואמות את הגאוגרפיה המרחבית של התפשטות הפיתון. מאידך, ידוע כי רוב המינים הללו גדלו במספרם בעקבות הפרעה אנושית.
אוורגליידס הוא אזור של שטחי ביצות סובטרופיות המרכיבות את השליש התחתון של חצי האי פלורידה. רק 25% מהאוורגליידס המקוריים נותרו מוגנים בתוך הפארק הלאומי של אוורגליידס (ENP). האקלים של דרום פלורידה ומיקומו של אוורגליידס, מוקפים באזור מטרופולין ממזרח, נאפולי ממערב ומפרץ פלורידה מדרום, הופכים אותו לפגיע במיוחד להתפשטות של מינים אקזוטיים. מיאמי, במיוחד, היא המרכז לסחר בחיות מחמד אקזוטיות בארצות הברית. אף על פי שמקורם המדויק של פיתונים בורמזיים באוורגליידס אינו ידוע, סביר להניח שרבים היו בעבר חיות מחמד ששוחררו על ידי בעלים שהתקשו לטפל בהם.[2] אולם, רוב החוקרים מסכימים שאוכלוסיית הפיתונים גדלה במיוחד לאחר הוריקן אנדרו (אנ'). ההוריקן הרס מתקן לגידול פיתונים, ושחרר מספר עצום של פיתונים לביצות הסמוכות. בדיקה גנטית שנערכה לפיתונים בורמזיים שנדגמו בפארק הלאומי אוורגליידס הראתה שהאוכלוסייה נבדלת מבחינה גנטית מפיתונים שנדגמו באזור המחיה המקורי שלהם, אך בקרב אוכלוסיית אוורגליידס, יש מגוון גנטי קטן.
בשנת 2001 החל המכון הגאולוגי של ארצות הברית ניתוח תקופתי בן עשר שנים של 400 פיתונים שנלכדו באוורגליידס.[5] המכון זיהה קשרים גנטיים סבוכים בין הנחשים שנתפסו, וגילה שחלק מהפיתונים באוורגליידס הם בני כלאיים. 13 מתוך 400 הפיתונים שנבדקו היו בעלי חתימות גנטיות של פיתון הסלעים ההודי בתוך ה-DNA שלהם.[6] פיתון הסלעים ההודי ידוע כזן קטן יותר, מהיר ותוקפני יותר מהפיתון הבורמזי. ניתן לשער כי הכלאה זו מאפשרת למין ההיברידי הפולשני להסתגל במהירות רבה יותר למערכת האקולוגית של אוורגליידס.
קשה להעריך את גודלה של אוכלוסיית הפיתונים הבורמזיים באוורגליידס בגלל אופיו החשאי של מין זה, ובגלל היכולת המוגבלת לבצע הערכה בשיטה המסורתית של לכידת בעלי חיים, סימונם ושחרורם.[7] לשחרר מחדש פיתונים שנלכדו נראה כמנוגד למטרה העיקרית שהיא הפחתת מספרם.
הערות שוליים
- ^ Reed, Robert N., John D. Willson, Gordon H. Rodda, and Michael E. Dorcas. "Ecological Correlates of Invasion Impact for Burmese Pythons in Florida." Integrative Zoology 7, no. 3 (September 2012): 254–70. doi:10.1111/j.1749-4877.2012.00304.x.
- ^ 2.0 2.1 Dorcas, M. E., and J. D. Willson. 2011. Invasive pythons in the United States: ecology of an introduced predator. Athens, GA: University of Georgia Press.
- ^ Dorcas, M. E., J. D. Willson, R. N. Reed, R. W. Snow, M. R. Rochford, M. A. Miller, W. E. Mehsaka, Jr., P. T. Andreadis, F. J. Mazzotti, C. M. Romagosa, and K. M. Hart. 2012. "Severe mammal declines coincide with proliferation of invasive Burmese pythons in Everglades National Park." Proceedings of the National Academy of Sciences 109:2418-2422.
- ^ McCleery RA, Sovie A, Reed RN, Cunningham MW, Hunter ME, Hart KM (2015) Marsh rabbit mortalities tie pythons to the precipitous decline of mammals in the Everglades.PROC B, 282, 1805, in press
- ^ Luscombe, Richard (25 באוגוסט 2018). "Super-snake: hybrid pythons could pose new threat to Florida Everglades". Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Katz, Brigit (30 באוגוסט 2018). "Newly Discovered Hybrid Pythons Are Threatening Florida's Wildlife". Smithsonian Magazine.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Dorcas, M. E. and J. D. Willson. 2009. Innovative methods for studies of snake ecology and conservation. In S. J. Mullin and R. A. Seigel (Eds.). Snakes: ecology and conservation. Ithaca, NY: Cornell University Press.
