קיבעון
בפסיכולוגיה, קיבעון (בלועזית: פִיקְסַצְיָה) הוא שלב שבו אדם הופך לאובססיבי לגבי היקשרות לאדם אחר או לחפץ.
לפי זיגמונד פרויד, עשוי אדם לפתח קיבעון פסיכולוגי עקב חוסר סיפוק או סיפוק יתר על המידה של הצרכים הדומיננטיים בשלב זה; בעקבות זאת, בזמן מאוחר יותר במשך חייו הבוגרים, תשקף האישיות של האדם שלב מסוים משלבים אלה. לדוגמה, אדם שצרכיו לא סופקו באופן מותאם בשלב האוראלי סביב אזור הפה, עשוי לפתח בבגרותו קיבעון המתבטא לדוגמה בלעיסת מסטיק, עישון, כסיסת ציפורניים וכדומה. במצבים חמורים יותר עלול להתפתח קושי לעבור לשלב ההתפתחותי הבא, או נסיגה להתנהגויות המאפיינות את השלב בו התרחש הקיבעון עד לרמה של הפרעת אישיות (למשל נסיגה לדפוס התנהגות תלותי מאד בסובבים אותו כפי שהיה בינקותו, מצב שבעוצמות גבוהות עלול להתפתח להפרעת אישיות תלותית).
הגדרת ההיקשרות האובססיבית כקיבעון או כהתבטאות הגנתית של אהבה נתונה לוויכוח. עשוי להתקיים גם קיבעון לדברים שאינם מוחשיים (כגון: רעיונות והשקפות עולם). הגורם האובססיבי נמצא גם בסימפטומים המשתייכים להפרעה טורדנית-כפייתית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פיקסציה / קיבעון, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
22862554קיבעון