פיקוב
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 ויניצה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,954 |
| קואורדינטות | 49°33′N 28°16′E / 49.550°N 28.267°E |
| pykiv.org.ua | |
פיקוב (באוקראינית: Пиків, פיקיב; בפולנית: Pików) היא עיירה במחוז ויניצה שבאוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. העיירה נחלקת לשני חלקים, המכונים "פיקוב הישנה" ו"פיקוב החדשה".
בראשית המאה ה-20 נמנו בעיירה 1,479 יהודים. בפוגרום שנערך ביישוב ביולי 1919 נרצחו 50 יהודים. בתקופה הסובייטית פעלו בעיירה מועצה יהודית ממלכתית ובית ספר יידי. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיירה כ-1,600 יהודים, כמחצית מתושביה.
ב-16 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו ריכזו בה את יהודי יישובי הסביבה, והחלו בחטיפת יהודים מהעיירה לעבודות כפייה.
בספטמבר 1941 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה, בו חויבו בענידת סרט זרוע. בעקבות הגעת ידיעות על השמדה שיטתית של יהודי האזור, התארגנה בגטו שבעיירה קבוצת מחתרת, אשר ניסתה ליצור קשר עם יחידות פרטיזנים.
באקציה גדולה שבוצעה בגטו שבעיירה ב-20 במאי 1942 נרצחו כ-960 יהודים בשטח בית העלמין היהודי המקומי. בתחילת יוני 1942 נרצחו כ-120 היהודים האחרונים שנותרו בגטו.
בעיר פעל רבי ישראל מפיקוב (מחבר הספר "תולדות יצחק בן לוי", בנו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) ובנו רבי משה יהושע.
קישורים חיצוניים
- פיקוב (Pikov), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- פיקוב באתר JewishGen