פייר קרדן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.

שמלה שעיצב קרדן, 1967

פייר קרדן (Pierre Cardin; ‏2 ביולי 1922 - 29 בדצמבר 2020) היה מעצב אופנה צרפתי יליד איטליה. קרדן נודע בשל סגנונו האוונגרדי והעיצובים בהשראת עידן החלל (space age). הוא העדיף צורות ומוטיבים גאומטריים, לעיתים בניגוד למבנה גוף האישה. הוא קידם את אופנת היוניסקס, לעיתים באופן ניסיוני ולאו דווקא פרקטי. נודע גם בשל "שמלת הבועות" אותה הציג ב-1954. פייר קרדן התמנה לשגריר של רצון טוב של אונסק"ו ב-1991[1], וב-16 באוקטובר 2009 התמנה לשגריר של רצון טוב של ארגון המזון והחקלאות (FAO).

קריירה

קרדן נולד כפייטרו קרדן (Pietro Cardin)[2] בסאן ביאג'ו די קלאלטה, ליד טרוויזו. עבר לפריז ב-1945, שם למד אדריכלות ועבד עם ז'אן פאקן. הוא עבד גם עם אלזה סקיאפארלי עד שנעשה המעצב הראשי של כריסטיאן דיור ב-1947, אבל פוטר מעבודתו בבית האופנה של כריסטובל בלנסיאגה. הוא ייסד בית אופנה משלו ב-1950, ופרסומו החל כאשר עיצב כשלושים תלבושות ל"מסיבת המאה", נשף מסכות בפאלאצו לאביה בוונציה, שהתקיים ב-3 בספטמבר 1951. קרדן החל לעצב אופנה עילית ב-1953.

קרדן היה מעצב האופנה הראשון שעיצב בגדי יוקרה בשוק היפני, אחרי שסייר ביפן ב-1959. באותה שנה גורש מהתאחדות האופנאים לאחר שהשיק קולקציית בגדים להמונים עבור מחלקת הפרנטאן בפריז, אולם במהרה הושב לארגון. הוא פרש מהארגון ב-1966 וכיום מציג את הקולקציות שלו במקום משלו, "Espace Cardin", (נפתח ב-1971) בפריז, שם שכן בעבר "Théâtre des Ambassadeurs", ליד שגרירות ארצות הברית בעיר. "Espace Cardin" משמש גם לקידום כישרונות אמנותיים חדשים, כמו אנסמבלי תיאטרון ומוזיקאים. הוא גם חתם על חוזה עם חברת התעופה פקיסטן אינטרנשיונל איירליינס לעצב מדים לצוותי מטוסיהם; המדים הוצגו ב-1966 וב-1971, והפכו ללהיט.[3]

קרדן הרחיב את פעילותו לשווקים נוספים. הוא חתם על חוזה עם חברת המכוניות "אמריקן מוטורס" ‏ (AMC) בעקבות הצלחתו של אלדו גוצ'י שעיצב את חללה הפנימי של המכונית המשפחתית "Hornet Sportabout". עיצובו הנועז והמוזר של קרדן "עם כמה מהאריגים והצורות הפרועים ביותר שנראו אי-פעם במכונית אמריקאית", נכלל בדגמי 1972 ו-1973 של AMC Javelins‏[4]. המכירות המקוריות נאמדות ב-2,500 מכוניות יוקרה של muscle cars‏[5]. ‏4,152 מכוניות AMC Javelin קיבלו צורות כפלים מרובות ונועזות בגוונים של אדום, שזיף, לבן וכסף כנגד רקע שחור. הייתה זו אחת המכוניות האמריקאיות הראשונות שהציעו עיצוב פנים חדש מאת מעצב אופנה ידוע. לרכב ג'וולין הוצמד גם סמל המעצב על הפגוש הקדמי. נכללה בו בחירה מוגבלת של צבעי חזית המכונית (אדום בוהק, לבן כשלג, כסף מבריק, כחול יהלום, ושזיף אדום) על מנת שיתאמו עם מראה הפנים הייחודי שלה[6].

קרדן היה חבר ב-"Chambre Syndicale de la Haute Couture et du Prêt-à-Porter" בין השנים 1953 ל-1993. כמו מעצבים אחרים, החליט קרדן ב-1994 להציג קולקציה רק למעגל מצומצם של לקוחות ועיתונאים נבחרים. אחרי הפסקה של 15 שנים, הוא הציג קולקציה חדשה לפני קבוצה של 150 עיתונאים בבית הבועה שלו בקאן.

עמיתו המעצב אנדרה אוליבר, שחבר אליו ב-1971, התמנה לאחראי על קולקציות האופנה העילית ב-1987, עד מותו ב-1993.

מיזמים אחרים

קרדן רכש את מסעדת מקסים בפריז ב-1981, ופתח סניפים נוספים של המסעדה בניו יורק, בלונדון ובבייג'ינג (1983). רשת מלונות מקסים נכללת היום בין נכסיו. על שמו של קרדן קרויים מותגי מזון רבים.

ב-2001 קנה קרדן את חורבותיה של טירה בלאקוסט, ווקלוז שפעם התגורר בה המרקיז דה סאד. הוא שיפץ באופן חלקי את האתר וקיים בו מופעי מוזיקה[7]. בין השאר הזמין להופעה ב-2003 את להקת הילדים הרקדנים הצ'צ'נית עטורת הפרסים "לובזאר", להציג את המופע המוזיקלי טריסטן ואיזולדה בו הופיעו במוסקבה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פייר קרדן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פייר קרדן באתר אונסק"ו
  2. ^ ביוגרפיה של פייר קרדן באתר שלו
  3. ^ עומר קוריישי, Pierre Cardin comes to PIA, Dawn Newspapers, May 4, 2003,
  4. ^ Mitchell, Larry G. (2000). AMC Muscle Cars. MotorBooks/MBI Publishing Company. pp. 55–56. מסת"ב 978-0760307618.
  5. ^ Mays, James C. (2006). The Savvy Guide to Buying Collector Cars at Auction. Indy-Tech Publishing. p. 28. מסת"ב 9780790613222.
  6. ^ Foster, Patrick. "Pierre Cardin Meets the Javelin" Hemming's Classic Car Magazine, #31, April 2007.
  7. ^ Lichfield, John (2009-08-19), "Does Lacoste want the grand designs of Pierre Cardin? Non merci", The Independent,
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0