פייר-ז'וזף פרודון

פייר-ז'וזף פרודון

פייר- ז'וזף פרודון (בצרפתית: Pierre-Joseph Proudhon‏; 15 בינואר 1809 – 19 בינואר 1865) היה פוליטיקאי, סוציאליסט והוגה דעות צרפתי. הוא היה חבר בפרלמנט הצרפתי, והאדם הראשון שהתייחס אל עצמו כ"אנרכיסט". הוא נחשב לאחד ההוגים המרכזיים והמשפיעים ביותר של התאוריה האנרכיסטית, אם כי לאחר אירועי 1848 בצרפת, החל לקרוא לעצמו פדרליסט.

קורות חייו

פרודון נולד למשפחה ענייה ברובע העני של העיר בזאנסון שבמחוז פראנש-קונטה במזרח צרפת. אביו של פרודון היה חבתן ואמו טבחית. הוריו שמו לב לכשרונותיו בגיל צעיר ובגיל חמש שלחו אותו לבית ספר מוניטוריאלי. בבית הספר הוא קרא בין השאר את התנ"ך ואת הספרות הקלאסית. לפני תום לימודיו התיכוניים נאלץ פרודון לעזוב את בית הספר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד בתור מגיה בבית דפוס וזכה לקרוא כתבים בתאולוגיה ובלשנות ובין השאר מכתביו של שארל פורייה. בדרך זו הוא גם למד לקרוא עברית, והשווה אותה ליוונית, לטינית וצרפתית. לתקופה מסוימת הוא קרא כתבים אנטי דתיים רבים במטרה להיות אפולוגט נוצרי, אך גילה שהם פוגעים באמונתו. בשנת 1838, הוא קיבל מלגת לימודים מהאקדמיה של ביזסו.

פרודון עסק עד שנות השלושים לחייו במלאכות שונות (שומר שוורים, מגיה, מדפיס ועוד). עד סוף ימיו התפרנס בדוחק מכתיבה. ספרו "רכוש מהו?" שבו ניסח את סיסמתו המפורסמת "רכוש הוא גזל" עורר סנסציה עם הופעתו ב-1840. ספר זה השניא אותו מיד על החברה הבורגנית, ובאותה עת חיבב אותו על המהפכנים הצעירים, קרל מרקס בכללם, שהתקבצו אז בפריז. פרודון פיתח תאוריה שלימים כונתה "האנרכיזם ההדדי". תאוריה זו מציעה משא ומתן של קבוצות קטנות בינן לבין עצמן על נושאים כלכליים ופוליטיים, והגעה להסכמים המבוססים על עקרונות בסיסיים משותפים ומוסכמים.

על פי פרודון תחליף מערכת הסכמים כזו את מערכת החוקים ותהווה את תשתית הרפובליקה. מערכת זו תביא איתה חופש, שוויון ותעודד שיתוף פעולה. פרודון סבר כי האדם אינו חופשי כאשר הוא תלוי באחרים לצורך עבודתו ולקבלת שכרו, או כאשר הוא תלוי בנציג פוליטי זה או אחר.

בחיבורו "מערך הסתירות הכלכליות או הפילוסופיה של הדלות" מ-1846, הטיף פרודון למשק המורכב מיסודות סוציאליסטים ופרטיים, המבוסס על שיטה צודקת של חליפין, על עידוד יצרנים זעירים המאוגדים בקואופרטיבים, ועל הקמת בנקים עממיים שעיקר תכליתם הוא מתן אשראי ללא ריבית. במשק שכזה, הוא סבר, ייעלם בסופו של דבר הצורך בקיומם של חוקים ומוסדות מדינה. פרודון קיווה שההתקדמות וההתפתחות האתית אצל הפרט תביא בסופו של דבר לכך שהממשל, וכל שיטת שלטון המבוססת על אכיפה בכוח, יהפכו לבלתי נדרשים.

במהפכת 1848 היה פרודון הרוח החיה של עיתונות השמאל ונבחר על ידי פועלי פריז לאספה הלאומית. פרודון היה חשדן לגבי הממשל החדש מאחר שזה חיפש רפורמה פוליטית על חשבון רפורמה סוציו–כלכלית אשר פרודון חשב אותה כהכרחית. פרודון טען כי יש להקים תוכנית לעזרה כלכלית הדדית בין העובדים, אשר תעביר את השליטה הכלכלית מהקפיטליסטים לעובדים עצמם. לדעתו נדרשה הקמת בנק אשר יספק אשראי בתנאים מועדפים לעובדים. הוא ניסה לייסד "בנק עממי" לאשראי חינם, אך נכשל כישלון גמור.

בגלל נאומיו נגד המשטר נידון לשלוש שנות מאסר. לאחר שפרסם מנשר אנטי כנסייתי נאלץ לעקור מפריז לבריסל. הוא הוסיף להתנגד להתערבות המדינה בפתרון בעיות סוציאליות, אך בסוף ימיו צמצם את מלחמתו בהון הגדול וראה בהון הזעיר, שבעליו רוכש בעבודה עצמית ללא ניצול זולתו ("רכוש הוא חרות"), את אחד מיסודות החברה. גם האנרכיזם שלו נעשה מתון יותר ובכתביו האחרונים ראה בפדרליזם דמוקרטי את צורת הארגון הטובה ביותר, וסבר שהוא ניתן למימוש ביחידות אוטונומיות קטנות. כמה מרעיונותיו הבסיסיים של פרודון השפיעו השפעה ניכרת על הקומונה הפריזאית ועל החשיבה של האיגודים המקצועיים.

לתאוריות שלו על הדדיות, שיתופיות ופדרליזם הייתה השפעה עמוקה על צמיחת האנרכיזם כתנועה המונית. רעיונותיו של פרודון הם מקור ראשוני הן לאנרכיזם החברתי והן לאנרכיזם האינדיבידואלי - כשכל גישה מדגישה זוויות שונות של עקרון השיתופיות.

בנוסף להיותו תאורטיקן חשוב, תרם פרודון רבות להתפתחותו של האנרכיזם כתנועה פוליטית. הוא עצמו היה פעיל מאד בפוליטיקה הרדיקלית של ימיו. קרל מרקס חלק עליו בחריפות. מיכאיל באקונין הושפע ממנו בצורה עמוקה.

ב-1864, שנה לפני מותו, השתתפה קבוצה של פועלים צרפתיים, נאמני פרודון, באינטרנציונל הראשון ועל ידי כך הביאה את רעיונותיו האנרכיסטיים לתנועה הסוציאליסטית העולמית ולימים לספרד.

על שמו נקרא "חוג פרודון", חוג אידאולוגי-פוליטי שנוסד בצרפת ב-1911 והיווה את ראשית הפשיזם הצרפתי, עם זאת החוג קיבל את הגותו דרך הפרשנות של ז'ורז' סורל ולא באופן ישיר.

אנטישמיות

כמו מיכאיל באקונין, מעריצו, ביטא גם פרודון דעות אנטישמיות חריפות. את היהודי הוא תיאר: "היהודי במזגו אינו יצרני, הוא לא חקלאי ולא תעשיין ואפילו לא סוחר אמיתי. ... הוא תמיד רמאי ופרזיטי בעסקים כבפילוסופיה. ... הוא האלמנט המרושע, שטן, אנגרה מניו, המגולם בזרעו של שם." בנוסף, פרודון ראה ביהודי תומך של המשטר המרוכז השנוא. בהתאם לכך הוא הציע במחברותיו, כבר בשנת 1847, כי "הגזע הזה [היהודי] מרעיל את כל מה שהוא נוגע בו... יש לדרוש את גירושו מצרפת, פרט לאנשים הנשואים לצרפתיות. יש לבטל את בתי הכנסת, לא לאפשר להם לעבוד בשום עבודה, לרדוף ולבסוף לחסל את הפולחן הזה... היהודי הוא אויב האנושות. יש הכרח לשלוח את הגזע הזה בחזרה לאסיה או להשמיד אותו... באש או בגירוש, היהודי חייב להיעלם...".

פרודון שנא לא רק את היהודים, אלא גם את הפרוטסטנטים וכמעט את כל הזרים. הוא גם זלזל בנשים וראה בהן רק חצי בן אדם^{[דרוש מקור]}.

מספריו

• רכוש מהו, או מחקר על עקרונות החוק והממשל (1840)
• מערך הסתירות הכלכליות, או הפילוסופיה של הדלות (1846), המקור בצרפתית: Pierre-Joseph Proudhon, Système des contradictions économiques, ou, Philosophie de la misère, Garnier, 1850
• רעיונותיה הכלליים של המהפכה במאה התשע עשרה (1851)
• על הצדק של המהפכה ושל הכנסייה (1858)
• מלחמה ושלום (1861)

קישורים חיצוניים

• Joan Leopold, The Prix Volney, Springer, 1999, pages 770-801.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24870094פייר-ז'וזף פרודון