פטרישה רוברטס האריס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. פטרישה רוברטס האריס (באנגלית: Patricia Roberts Harris;‏ 31 במאי 1924 – 23 במרץ 1985) כיהנה כמזכירת השיכון והפיתוח העירוני בממשל ג'ימי קרטר וכמזכירת הבריאות, החינוך והרווחה (כיום נקרא התפקיד מזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית). הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה ששימשה כחברת קבינט והראשונה שנכנסה לסדר הירושה של נשיאי ארצות הברית. שימשה בעבר כשגרירת ארצות הברית בלוקסמבורג תחת הנשיא לינדון ג'ונסון והייתה האפרו-אמריקאית הראשונה ששימשה כשגרירת ארצות הברית.[1]

ראשית חייה

רוברטס נולדה במיטון, אילינוי[2] להילדרן ברודי וברט פיצג'רלד רוברטס שהיה מלצר קרון רכבת. היא למדה באוניברסיטת הווארד וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1945.[3] היא נבחרה לפי בטא קפא ושימשה כסגנית יו"ר האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים[4] באוניברסיטת הווארד. בשנת 1943 היא השתתפה בארוחת מחאה לקידום אפרו-אמריקאים בה המשתתפים התיישבו בדלפקים המיועדים לאנשים לבנים. שם היא פגשה את ויליאם ביסלי האריס, חבר בפקולטה למשפטים בהווארד. הם נישאו ב-1 בספטמבר 1955. היא סיימה תואר שני בקשרי תעשייה באוניברסיטת שיקגו בשנים 1946 עד 1949 ובאוניברסיטת אמריקה בשנת 1949 [5]

היא עבדה בתור עוזרת מנהל המועצה האמריקאית לזכויות אדם עד 1953. היא הייתה המנכ"לית הלאומית הראשונה באגודת דלתא סיגמא בטא שבה הייתה חברה.[6] רוברטס קיבלה דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון  ב-1960, ודורגה מספר אחת מתוך כיתה של 94 תלמידים.

קריירה

האריס עבדה לזמן קצר במשרד המשפטים בארצות הברית לפני שחזרה לאוניברסיטת הווארד ב-1961 כעוזרת דקאן הסטודנטים וכמרצה למשפטים באוניברסיטת הווארד למשפטים. ב-1963 היא קודמה לפרופסורה, ב-1969 מונתה כדקאן למשפטים באוניברסיטת הווארד והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד.[7] היא התפטרה מתפקידה חודש מאוחר יותר כאשר נשיא המוסד ג'יימס א.צ'יק סירב לתמוך בעמדתה החזקה נגד הפגנות סטודנטים.[8]

תפקידה הראשון בממשלת ארצות הברית היה ב-1960 כעורכת דין במחלקת ערעורים ומחקר באגף הפלילים במשרד המשפטים, שם היא פגשה והתיידדה עם רוברט קנדי פרקליט המדינה החדש. ב-1963 הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי מינה אותה כיו"ר משותף של הוועדה הלאומית לזכויות נשים.

ב-1964 נבחרה האריס לנציגת מחוז קולומביה של הוועדה הדמוקרטית הלאומית. היא עבדה בקמפיין הנשיאותי של לינדון ג'ונסון, לאחר ניצחונו מינה אותה לשגרירת ארצות הברית בלוקסמבורג בין השנים 1965 - 1967. היא הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה ששימשה כשגרירה. היא אמרה "אני מרגישה גאה ואסירת תודה על כך שהנשיא בחר אותי להפיל את המחסום הזה, אבל גם קצת עצובה להיות האישה השחורה הראשונה, זה מדגיש את העובדה שלא היינו נחשבות לפני."[9] לאחר שירותה כדקאן בית הספר למשפטים בהווארד בשנים 1969 ל-1972 היא הצטרפה לאחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים ביותר בוושינגטון "פרנק, האריס, שרייבר וגייקובסון".

ב-1971 הייתה האריס חברה במועצת המנהלים ב- IBM. בנוסף, הייתה חברה במועצת המנהלים בחברת נייר סקוט ובבנק צ'ייס מנהטן.[10]

האריס המשיכה להשפיע על המפלגה הדמוקרטית, ב-1972 היא מונתה ליו"ר ועדת האישורים וכחברת הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-1973. כאות ליעילותה ולמחויבותה להצטיינות, ג'ימי קרטר מינה אותה לשני תפקידי קבינט בתקופת כהונתו.

האריס מונתה לקבינט ב-1977, בתקופת כהונתו של ג'ימי קרטר. בשימוע שלה סנטור וויליאם פרוקסמיר שאל אותה היא באה מרקע של יותר מדי עושר וכוח על מנת להיות מזכירת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית יעילה, האריס ענתה, "אני אישה שחורה, בת של מלצר בקרון רכבת, אני אישה שחורה שלפני שמונה שנים לא יכלה לקנות בית בחלק מן המקומות במחוז קולומביה, אני לא התחלתי כחברה בפירמה יוקרתית של עורכי דין, אלא כאישה הזקוקה למלגה על מנת ללכת לבית הספר, אם אתה חושב ששכחתי מזה, אתה טועה."[11] עם אישורה היא הפכה לאישה האפרו-אמריקאית  הראשונה בסדר הירושה של נשיאי ארצות הברית במספר 13. בין השנים 1977–1979 היא שימשה כמזכירת השיכון והפיתוח העירוני ובשנת 1979 היא שימשה כמזכירת הבריאות, חינוך ורווחה המשרד הממשלתי הגדול ביותר.

אחרי שחוק ארגון החינוך יצא לפועל ב-4 במאי 1980 מחלקות החינוך במשרד בריאות, חינוך ורווחה עברו למשרד החינוך. האריס שימשה כמזכירת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית ששמו שונה עד שקרטר עזב את תפקידו ב-1981. מפני שהמשרד רק שינה את שמו, ולא פורק על מנת שייבנה משרד חדש לא היה נדרש לאשר את מינוייה שוב.

האריס התמודדה לראשות העיר וושינגטון, אך הפסידה ב-14 בספטמבר 1982 לראש העיר המכהן מריון בארי. בשנה זו מונתה לפרופסור במשרה מלאה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון במרכז הלאומי למשפט, עד מותה מסרטן השד. האריס נפטרה ב-23 במרץ 1985, בגיל 60. היא נקברה בבית הקברות רוק ריק שבוושינגטון די סי.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Plowden, Martha Ward (2002). Famous firsts of Black women (2nd ed.). Gretna, La.: Pelican Pub. Co. ISBN 1565541979. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite book}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטרישה רוברטס האריס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ DeLaat, Jacqueline (2000). "Harris, Patricia Roberts". Women in World History, Vol. 7: Harr-I. Waterford, CT: Yorkin Publications. pp. 14–17. ISBN 0-7876-4066-2.
  2. ^ Thompson, Kathleen (1994). "Harris, Patricia Roberts (1924–1985)". Black Women in America: An Historical Encyclopedia. Bloomington: Indiana University Press. pp. 539–540. ISBN 0-253-32774-1.
  3. ^ Bracks, Lean'tin (2012). African American Almanac: 400 Years of Triumph, Courage and Excellence. Detroit, Michigan: Visible Ink Press. p. 75. ISBN 9781578593231.
  4. ^ Taylor, Erica; Show, The Tom Joyner Morning. "Little Known Black History Fact: Patricia Roberts Harris". Black America Web. נבדק ב-2016-03-31.
  5. ^ American Women Managers and Administrators
  6. ^ Notable Deltas (אורכב 13.10.2012 בארכיון Wayback Machine)
  7. ^ "Patricia Roberts Harris Facts, information, pictures | Encyclopedia.com articles about Patricia Roberts Harris". www.encyclopedia.com. נבדק ב-2016-03-31.
  8. ^ "Harris, Patricia Roberts (1924-1985) | The Black Past: Remembered and Reclaimed". www.blackpast.org. נבדק ב-2016-03-31.
  9. ^ "Patricia Roberts Harris". diplomacy.state.gov. נבדק ב-2016-03-31.
  10. ^ "Biography .Com".
  11. ^ Press, Associated (1985-03-24). "Patricia Roberts Harris Dies of Cancer". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-19 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25508056פטרישה רוברטס האריס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פטרישה_רוברטס_האריס&oldid=1838562"