Foreign Affairs
 | |
| גיליון ספטמבר-אוקטובר 2010 | |
| סוגה | מדיניות חוץ |
|---|---|
| עורך ראשי | גדעון רוז |
| תאריכי הופעה | 1922–הווה (כ־102 שנים) |
| שפה | אנגלית |
| תפוצה | 200,000 |
| מדינה | ארצות הברית |
| http://www.foreignaffairs.com/ | |
הפוריין אפיירס (באנגלית: Foreign Affairs, תרגום מילולי: עסקי חוץ) הוא מגזין אמריקאי על יחסים בינלאומיים ועל מדיניות החוץ האמריקאית. הוא מפורסם מאז 1922 על ידי המועצה ליחסי חוץ (Council on Foreign Relations - CFR) שש פעמים בשנה. ה-CFR הוא קבוצה פרטית שהוקמה בעיר ניו יורק ב-1921, במטרה לקידום הבנת מדיניות החוץ ותפקידה של אמריקה בעולם.
היסטוריה
המועצה ליחסי חוץ הורכבה במקור על ידי 75 חברים, רובם עם רקע אקדמאי ומקצועי. בשנתה הראשונה, המועצה נטתה לדון בעיקר בישיבות במשרדיה הראשיים בעיר ניו יורק. ברם, חברי המועצה חיפשו להגיע לקהל רחב יותר, וכך החלו לפרסם את המגזין ב-1922.
המועצה מינתה את פרופסור ארצ'יבלד קארי קוליג' מאוניברסיטת הרווארד כעורך הראשון של העיתון. מאחר שקוליג' לא רצה לעבור מבוסטון לניו יורק, מונה סגן עורך - המילטון פיש ארמסטרונג, בוגר אוניברסיטת פרינסטון והכתב האירופאי של ה"ניו יורק איבנינג פוסט" (או בשמו הנוכחי "ניו יורק פוסט") - שנשלח לניו יורק לטפל בצדדים הטכניים של פרסום המגזין. ארמסטרונג בחר בצבע התכלת לעטיפת המגזין, ואחיותיו מרגרט והלן, עיצבו את הלוגו (אדם רוכב על סוס) ואת האותיות.
כתב העת "פוריין אפיירס" המשיך את ה"ג'ורנל ליחסים בינלאומיים" (Journal of International Relations) שפורסם בין 1910 ל-1922, וכן את ה"ג'ורנל להתפתחות הגזע" (Journal of Race Development) שפורסם בין 1911 ל-1919.
טרום מלחמת העולם השנייה
הכתבה הראשית של הגיליון הראשון של ה"פוריין אפיירס" נכתבה על ידי אליהוא רוט שכיהן כמזכיר המדינה תחת שלטונו של תאודור רוזוולט. במאמר הפותח רוט כתב שארצות הברית הפכה למעצמה וככזו עליה לידע יותר את הציבור בנושאים בינלאומיים. ג'ון פוסטר דאלס, בעודו עדיין עורך דין ניו-יורקי, שנים לפני שמונה למזכיר המדינה תחת דווייט אייזנהאואר, כתב אף הוא מאמר בגיליון הראשון בנוגע לקשיים סביב פיצויי המלחמה שהוטלו על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
ב-1925 המגזין פרסם סדרת מאמרים של האינטלקטואל האמריקאי אפריקאי וו. אי. בי. דו-בוא (W. E. B. Du Bois). דו-בוא, ידיד אישי לארמסטרונג, כתב בעיקר על בעיות גזעיות ועל אימפריאליזם. ואף על פי שבשנותיו הראשונות לא פירסמו נשים רבות בעיתון, בשנות השלושים המאוחרות דורותי תומפסון (Dorothy Thompson), כתבת של הטיים מגזין פירסמה מספר מאמרים.
תקופת המלחמה הקרה
המגזין הגיע לשיא פרסומו לאחר מלחמת העולם השנייה לאחר שמדיניות החוץ הפכה למרכיב חשוב בפוליטיקה של ארצות הברית, וארצות הברית הפכה לשחקן חשוב בזירה הבינלאומית. מספר מאמרים חשובים ביותר פורסמו ב"פוריין אפיירס", ובהם עבודתו של ג'ורג' קנאן "הטלגרמה הארוכה" (Long Telegram) שביקרה לראשונה את תורת הבלימה שהיוותה הבסיס למדיניות האמריקאית במלחמה הקרה.
לואיס האל, חבר בצוות תכנון המדיניות האמריקאית, כתב אף הוא מאמר משפיע ב"פוריין אפיירס" ב-1950. מאמרו "על חוסר סבלנות מול אמריקה הלטינית", יצר את המסגרת האנטי קומוניסטית האינטלקטואלית שהצדיקה את מדיניות ארצות הברית כלפי אמריקה הלטינית בתקופה המלחמה הקרה. מאמרו של האל תיאר שעידוד הדמוקרטיה במדינות אמריקה הלטינית הסתיימו לאחר המלחמה. הוא הציג בשאט נפש את חוסר היכולת של מדינות אלו להחזיק בעצמאות ולהתקדם לדמוקרטיה. תיאוריו שימשו מאוחר יותר כהצדקה למאמצי ארצות הברית לסלק את שלטון השמאל מגוואטמלה.
אחד עשר מזכירי מדינה אמריקאים כתבו מאמרים למגזין.
לאחר המלחמה הקרה
מאז סיום המלחמה הקרה, ובייחוד לאחר פיגועי 11 בספטמבר, קהל הקוראים של המגזין עלה בצורה משמעותית.
בפוריינס אפיירס פרסם סמואל הנטינגטון את מאמרו המשפיע התנגשות הציביליזציות.
בגיליון נובמבר\דצמבר 2003 של המגזין, קנת מקסוול כתב סקירה על ספרו של פיטר קורנבלו "תיק פינושה: מסמכים לא מסווגים על אכזריות ואחריות" (The Pinochet File: A Declassified Dossier on Atrocity and Accountability). ספר שהעלה את המחלוקת ביחס ליחסיו של הנרי קיסינג'ר עם המשטר הדיקטטורי של אוגוסטו פינושה בצ'ילה וביחס למבצע קונדור. מקסוול טען שחברים בכירים במועצה ליחסי חוץ, שפעלו לבקשתו של קיסינג'ר, לחצו על עורך ה"פוריין אפיירס", ג'יימס הוג, לתת לויליאם רוג'רס, ידיד קרוב של קיסינג'ר, לכתוב את הסקירה על הספר במקום מקסוול. דבר שעמד בסתירה למדיניות המגזין.
בגיליון מאי\יוני 2007, פורסם מאמר מסעיר על ידי יוליה טימושנקו, אז מנהיגת האופוזיציה באוקראינה וראש ממשלת אוקראינה לשעבר. המאמר, בשם "לעצור את רוסיה" ("Containing Russia"), האשים את רוסיה שתחת שלטונו של ולדימיר פוטין בשאיפות התפשטות, וקרא לשאר אירופה לעמוד כנגדם. שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב כתב מאמר תגובה, אך משך אותו חזרה בטענת צנזורה של עורכי "הפוריין אפיירס". מפלגתה של טימושנקו זכתה שוב בבחירות של 2007 והיא הפכה לראש ממשלה פעם נוספת.
העורך הקודם של "פוריין אפיירס" היה פאריד זכריה, היום עורך ניוזוויק. העורך הנוכחי הוא גדעון רוז, מומחה למשברים בינלאומיים ולמזרח התיכון.
ב-2009, הושק אתר אינטרנט חדש ForeignAffairs.com, המציע את תוכן המגזין בתוספת טורים מקוונים בלעדיים.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של Foreign Affairs
23225352Foreign Affairs