כ"ז באלולתרפ"ה, 16 בספטמבר1925, פקודת האזרחות הארצישראלית התפרסמה על ידי ממשלת המנדט. היא קבעה כי קבלת האזרחות תלויה לפחות בארבעה תנאים: המבקשים התגוררו בארץ ישראל שנתיים לפחות; הם שולטים באחת השפות הרשמיות: אנגלית, ערבית ועברית; עליהם להוכיח את ישרותם האזרחית; ובדעתם להשתקע בארץ. הפקודה נכנסה לתוקף ב-1 באוגוסט באותה שנה. ונועדה למעשה, להסדיר את מעמדם הלא-חוקי במקרים רבים של מהגרים מבני אומות שונות לארץ.
