בכרמינה בוראנה, יצירתו המפורסמת ביותר של המלחין הגרמני קרל אורף, יש מעט מאוד, אם בכלל, פיתוח במובן הקלאסי, וגם הפוליפוניה בולטת שם בהיעדרה. כרמינה בוראנה נמנעת ממורכבות הרמונית וריתמית, עובדה שגרמה למוזיקאים רבים לזלזל בה ברמה אסתטית, אם כי בהתחשב בטכניקות הקומפוזיציה המורכבות, שהעדיפו כמעט כל יתר המלחינים הנודעים של אותה תקופה, אפשר גם לראות בכך ביטוי של התרסה נועזת במיוחד.
אורף הושפע מלודית ממודלים של שלהי הרנסאנס וראשית הבארוק, כמו ויליאם בירד וקלאודיו מונטוורדי. טעות נפוצה היא לחשוב שאורף ביסס את המלודיות של כרמינה בוראנה על מלודיות נומטיות; שום מלודיות מסומנות כאלה לא נמצאו בקודקס בוראנה. התזמור המבריק והססגוני שלו מעיד על מתן כבוד לסטרווינסקי. עבור אורף, כמו עבור סטרווינסקי, ריתמוס הינו לא פעם היסוד המוזיקלי הראשון במעלה.
