לא הרמתי את קולי,
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים, ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים, ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני.
— מתוך שיר מחאה ידוע של מרטין נימלר כנגד שיתוף הפעולה וכנגד השתיקה של הרוב הדומם
אדולף היטלר אולי טעה לאורך כל הדרך, אבל דבר אחד הוא מעבר לכל מחלוקת: האיש העפיל בסולם הדרגות מטוראי בצבא הגרמני עד לפיהרר של עם המונה שמונים מיליון אנשים... הצלחה זו לבד הוכיחה כי עליי להכפיף עצמי אל האיש הזה.
כשהמשטר ציווה, ספרים עם ידיעות מזיקות / לשרוף בפומבי, ומכל כיוון / שוורים אולצו למשוך עגלות מלאות ספרים / אל המדורות, גילה סופר אחד / אשר נרדף לגולה, אחד הטובים, תוך בדיקת / רשימת הנשרפים, בפלצות גמורה / שספריו נשכחו. הוא מיהר אל שולחן-הכתיבה / ועל כנפי הזעם כתב מכתב אל השליטים. / תשרפו אותי! כתב בעט מעופף, תשרפו אותי! / אל תעשו לי את זה! אל תשאירו אותי בחוץ! האם לא / סיפרתי תמיד את האמת בספריי? ועכשיו / אתם מציגים אותי כשקרן! אני מצווה עליכם: / תשרפו אותי!
במינוי היטלר לראש הממשלה, מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה, יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו.
כיצד יכולים הגרמנים לשאת את שפלותם הלא-אנושית של שליטיהם הנוכחיים? כיצד יכולים הם לסבול את זעפנותם המושחתת ואת רוגזם, את חוסר כל זיק של רוחב-לב בישותם, את הנאתם הפחדנית מרמיסת חלשים, מהשפלת עמיתיהם, מגרימת כל מיני ייסורים גופניים ונפשיים? עם גרמניה האומלל, כיצד מוצא חן בעיניך התפקיד המשיחי שנועד לך לא על ידי א-לוהים ולא על ידי הגורל, אלא על ידי קומץ בני אדם מופקרים ושיכורים מדם? מרה ואפלה היא הדרך אל המטרה שהם הציגו לך, ואיום יהיה מצבך משתשיג את המטרה. התבודדות, שנאת העולם כולו, שלילת זכויותיך האזרחיות והרוחניות ואבדן דברים רבים אחרים - כל אלה מונו לך לעולמים.
עריצי העבר מעולם לא נעשו מטורפים כפי שנראה שנעשה היטלר. והוא עושה זאת עם להיטות דתית. היות שהוא מציע דת חדשה של לאומניות בלעדית ומיליטנטית, בה כל מה שבלתי-אנושי הופך אקט של אנושיות שיש לתגמל כעת ובעתיד. הפשע של נוער מטורף ללא ספק, אך עשוי ללא חת, משתרע על פני כל הגזע שלו באכזריות מפליאה. אילו יכלה להיות מלחמה צודקת בשם ולשם האנושות, מלחמה נגד גרמניה, כדי למנוע את הרדיפה הזדונית של גזע שלם, תהיינה מוצדקת לגמרי. ברם איני מאמין בשום מלחמה. לפיכך, דיון על מעלותיה ומגרעותיה של מלחמה שכזו הוא מחוץ לתחום או לאופק שלי.
