פורטל:ביתא ישראל/מאמר נבחר/5
אבא צברה הוא אחד מפוסקי ההלכה והמנהיגים הרוחניים הנודעים של קהילת ביתא ישראל. צברה נולד במהלך המאה החמש עשרה, למשפחה משושלת המלוכה היהודית האתיופית, בתקופה בה מלך באימפריה האתיופית הקיסר הנוצרי זרע יעקב. עם הגיעו לבגרות, ימים בהם החריפה המתיחות בין יהודים ונוצרים בממלכה, חלם צברה חלום בו נצטווה לעבוד את ה' ובעקבותיו הפך לנזיר והקדיש את עצמו לעבודת השם ואיחוד הקהילה היהודית החבשית שהנצרות איימה לפוררה ולהכחידה. צברה נטל גם חלק במרד ציפורה - המרד היהודי כנגד צבא הקיסר. במהלך המרד נפל אבא צברה בשבי ונכלא בבית מאסר במחוז שאווה. מבית אסורים זה הצליח אבא צברה להימלט יחד עם יורש העצר לשעבר, אסקל, שנטר טינה לאביו על רצח אימו היהודיה ציון ציפורה. אחר בריחתם מן הכלא חיו צברה ואסקל ביערות, עד הגיעם לאזורי היישוב היהודים. בהיותם מבוקשים, המשיכו לנדוד בין הכפרים היהודיים, כשצברה מקים באלו בתי כנסת, דורש ופוסק ופועל לאיחוד וחיזוק היהדות. פעילותו הענפה של אבא צברה נמשכה עד יום מותו וכללה בין היתר קביעת נוסח תפילה אחיד לקהילה, חידוש פסקי הלכה שיעדם שימור וחיזוק יהדות חבש והבדלתה מן הנצרות, ייסוד הוהארואה (מרכז הנזירים), כתיבת ספר ההלכה ה'תאזזה שנבת' ("מצוות השבת") ועוד. בין פסקי ההלכה של צברה נמנים "האיסור על נגיעה בגוי (אַטִּנְקוּן)" ו"שבת דוחה פיקוח נפש". בפעילויותיו השונות עלה בידו של אבא צברה להניח תשתית הלכתית, שאיחדה וחיזקה את קהילת ביתא ישראל לדורות. במסורת ביתא ישראל נחשב אבא צברה לאבי הנזירים ומחַיה ומחדש היהדות החבשית.