פורטל:ביתא ישראל/מאמר נבחר/1
הזמן הרע (באמהרית: ከፉ ዝመን, "כפו זמן") המכונה גם כְּפוּ קֵן (ክፉ ቀን, הימים הרעים) הוא כינוי לאחת התקופות הקשות בתולדות אתיופיה, שכללה צירוף אכזרי של אסונות טבע - בצורות, רעב, מגפות ויראליות שונות ומתקפות ארבה וזחל אמיתי - בצד מאבקי כוח פוליטיים פנימיים ופלישות מחוץ. אסונות הטבע של הזמן הרע התחוללו לקראת סוף המאה ה-19, בעיקר בין השנים 1888 ל-1892. הם תקפו את מרבית מחוזות אתיופיה וחלק מן המדינות הסמוכות לה, וכילו כשליש עד שני שלישים מאוכלוסיית אתיופיה. אסונות אלו נחשבים לאסונות הגדולים ביותר שתקפו אזור זה באפריקה.
קהילת ביתא ישראל נפגעה קשות מאסונות "הזמן הרע", גם בשל מעמדה הייחודי, כתת-קבוצה נבדלת ונרדפת. על פי הערכה שמרנית של החוקר סטיבן קפלן, לפחות מחצית עד שני שלישים מהקהילה נספתה בתקופה זו. רבים מבני הקהילה אף המירו את דתם בתקופה זו או אבדו בנדודיהם. היקף האסון ועוצמת הפגיעה בקהילה חרטו את הזמן הרע בתודעתה והפכו לחלק ממורשתה.
קודם היינו רבים; קודם היו 200 בתי כנסת, עכשיו נותרו רק 30. בזמן הדארווישים מספר מפחיד של אנשים מת מרעב. אנו מצויים בסבל רב. הספרים שלנו נהרסו; הדארווישים העלו אותם באש. כבר אין לנו בתי ספר; הם נחרבו.
— איגרת הכוהנים הגדולים, 1905