פומאז
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה. פומאז (בהונגרית: Pomáz; בגרמנית: Paumasch) היא עיר במחוז פשט, בנפת סנטאנדרה, בגוש בודפשט.
מיקום
היישוב ממוקם 2.37 ק"מ צפונה מבודפשט, בשכנות לבודקלאס ולסנטאנדרה, זהו השער להרי פיליש. הוא ממוקם למרגלות הרי Nagy ו-Kis-Kevély. (המורדות המזרחיים של הרים אלו כונו "קווילי" על ידי האוכלוסייה הסרבית שהתיישבה במקום בתקופה הטורקית, שפירושה "שיער יתומה". באזורים דוברי סרבית, זהו השם שניתן למדרונות ההרים שאינם מתאימים למרעה ורק שיער יתום צומח עליהם.[1]
מבחינה גאוגרפית, היישוב ממוקם לאורך קו השבר פומאז-אסטרגום, הראשון של הזר הוולקני המיוקני של הרי הקרפטים שפוגש את חיפוי קרקע המשקע מדרום לרכס עמק דרה-פאטאק - קובאצ'י שחוצה את העיר. מנקודת מבט גאולוגית, הרי המיוקן ממוצא וולקני בפומאז וסביבתה הם Nagy-Csikóvár ו-Kőhegy.[2] להרים באזור אין זרימת מים קבועה, בקיץ יבש מתייבשת נקבת המים היחידה באזור, נחל דרה. יחד עם זאת, אם יורדים כמיות גדולות של משקעים בפרק זמן קצר, עלולים להיווצר גם שיטפונות הגורמים לנזק משמעותי.
מקור שמו
קיימות מספר תיאוריות לגבי מקור השם פומאז. קיימת הנחה שמקור השם פומאז עשוי להיות מהתקופה הרומית, ובמקרה זה השם עשוי לנבוע מהמונח פומוסוס (תפוח) או פומסיה (חוות תפוחים), ויכול להתייחס לחוות הרבות שמייצרות פירות פעלו במקום בתקופת הרומאים. גרסה אחרת מציעה שם סלאבי פרטי שעומד מאחורי שם היישוב.[3]
היסטוריה
פומאז היה מקום מיושב מאז ימי קדם. נמצאו גם עקבות של קבורה מהתקופה הנאוליתית, התקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה, ולאחר מכן קדמו את הרומאים תושבים סקיתים וקלטים, לרומאים היו כמה וילות בעיר. גם הלומברדים והאווארים פאנוניים השאירו כאן את עקבותיהם.
האזכור הראשון של היישוב בכתב הוא משנת 1138: בלה השני, מלך הונגריה מזכיר בתעודה שהכפר הוא רכושו של מנזר דמש. ברור ממכתב הענקה משנת 1277 כי לסלו הרביעי, מלך הונגריה התרם את נכסיו בפומאז לנסיכה ארז'בט ולנזירות באי. בשנת 1348, הכפר נהרס בשיטפון, ואז מגפת הדבר החריבה את האוכלוסייה. האסון חזר על עצמו ב-1364, עם עוד שיטפון ועוד מגפה.[4] בתחילת המאה ה-15 נבנתה טירה וכנסייה, שהיא לא כל כך טירה אלא שהיא יכולה הייתה להיות ארמון רב קומות מימי הביניים.
הבניין, יחד עם עוד כמה מבנים פומרנים שהיו קיימים באותה תקופה, פוצצו על ידי הכוחות האימפריאליים בשנת 1701, כך שלא יכלו לשמש למטרות הגנה על ידי צבאות פרנץ ראקוצי. הם לא רצו להשאיר נקודות תורפה אסטרטגיות ליד בודה. במהלך החפירות שנחשפו שרידי המבנה, נמצאו כותרות עמודים מגולפות מעוטרות, צלעות תקרה דקורטיביות וכן כמה שברי פסלים שהועברו למוזיאון הלאומי של הונגריה. בית הקברות העתיק ביותר מימי הביניים בפומאז נחפר ליד חורבות הכנסייה של טירת המלכה, שם נמצאו 245 קברים.[5]
_3.jpg)
רוב האוכלוסייה עסקה בחקלאות, בגידול ענבים ופירות, ומכרה את מוצריה בשווקים של סנטאנדרה ובודה המרוחקת יותר. ה-18 מהמחצית השנייה של המאה ה-20 גברה גם חשיבותה של תעשיית המלאכה, בעיקר על בסיס צרכים מקומיים. בנוסף לבורסקאים, מעבדי עור, יצרני גלגלים ובונים, היו ידועים גם לא מעט בתי מלאכה לנפחים. פומאז החליפה את ההריסות הישנות במבנים חדשים רבים, והחלה התאוששות היישוב. אבן דרך חשובה בהתפתחות הכפר הייתה כאשר הרכבת הגיעה לפומאז בשנת 1888.
היישוב קיבל מעמד של עיר בשנת 2000.
תחבורה
כביש 1111 עובר לאורכה של העיירה, Pilisvörösvár (דרך Csobánka) מחובר בכביש 1109, וסנטנדרה וכביש 11 מחוברים בכביש 1112.
אתרים בעלי עניין
- אנדרטת המייסדים הלאומית
- אוסף היסטוריה מקומית
- אוסף אתנוגרפי (הונגרי)
- אוסף לאומים
- צלב זיכרון סרבי (גותי)
- חורבות מנזר
- אחוזה: סגנון אקלקטי
- מאוזוליאום לופה
- וילה רדנאי
- כנסייה קלוויניסטית: סגנון קלאסיציסטי
- כנסייה רומית-קתולית (בארוק) ובית כומר
- הכנסייה האורתודוקסית הסרבית
- טירת טלקי-ואטאי
- מחנה הטירה ההונגרית
ילידי המקום
- דיולה גליקאיש (1893 – 1948) היה סייף הונגרי אלוף אולימפי פעמיים (חרב).
גלריה
-
אנדרטת ייסוד האומה -
דיולה יאנקוביץ' -
דיולה יאנקוביץ' -
מבט מגבעת קליסה -
מאוזוליאום לופה
.jpg)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פומאז
- מפת רחובות פומאז
- האתר הרשמי של פומאז
- פומאז בכתובת www.utikonyvem.hu
- Pomáz.lap.hu - אוסף קישורים
- פורום startlap Pomáz
- where.hu
- האנדרטאות של פומאז ב-Műemlékem.hu
הערות שוליים
- ^ Az árvalányhaj különféle fajai jelenleg is nőnek, l.: Selmeczi Anna: Dolomitsziklagyep vizsgálata a Nagy-Kevélyen
- ^ Endrődi Lajos: Magyarországi kirándulások - Sport Kiadó, 1981. / 188. oldal
- ^ • Pomáz Kamen Kőhegy, HuPont.hu - Ingyenes weblapszerkesztő (בהונגרית)
- ^ Belitzky János - Sashegyi Sándor: Pomáz - Magánkiadás (1939)
- ^ dr Erdélyi István: Pomáz középkori emlékei - 1960.
39550731פומאז