פוליקליטוס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. פוליקליטוס (ביוונית: Πολύκλειτος) המכונה "פוליקליטוס האב"[1] היה פסל יווני, יליד ארגוס או סיקיון[2], מן המאה החמישית ותחילת המאה הרביעית לפנה"ס.
יצירתו
על אף כי כל עבודותיו נשמרו רק כהעתקים מאוחרים, תרומתו של פוליקליטוס ליצירתה של האמנות היוונית היא עצומה. עבודתו, לצד עבודתו של הפסל פידיאס גיבשה את נוסח הפיסול של האמנות הקלאסית. תרומה מרכזית אחת הייתה יצירתו של קאנון פיסולי, הנקרא גם "הקאנון של פוליקליטוס" (או "הקאנון הפוליקליטי") ובמסגרתו גובשו מעין כללים לתיאור הגוף ולפרופורציות בין חלקי הגוף השונים באופן המקביל לפילוסופיה של האסכולה הפיתגוראית. הגם שקאנון זה אינו נשמר, מקובל לטעון כי בפרופורציות של קאנון זה התקיים יחס של 1:7 בין מידת הראש לאורכו של בגוף השלם.
קלאודיוס גלנוס, רופא יווני בן המאה ה-2 לספירה, כותב בחיבורו "De Placitis" על הקאנון של פוליקליטוס ומציג פסל אותו יצר פוליקליטוס כביטוי לקאנון זה. נהוג לתאר את הפסל "נושא הרומח" כפסל זה. "היופי מקורו בסימטריה (שיעור המידות)", כותב גלנוס, "בין חלקי הגוף, כגון אצבע לאצבע, כל האצבעות ליד, יד לאמת-היד, אמת-היד לזרוע, ולמעשה של כל אבר לכל אבר אחר ככתוב בקאנון של פוליקליטוס, והוא עשה פסל לפי כללי ספרו וקרא לו קאנון".[3]
תרומה משמעותית נוספת הייתה גיבוש תנוחת ה"קונטרה פוסטו" (באיטלקית: contrapposto), לצד תיאור המשלב בין מתח לרפיון בתנוחת הגוף תנוחה זו איפשרה ליצור מערכת של צירי תנועה היוצרים חלקי הגוף השונים, המנוגדים זה לזה. כל איבר שרוי בתנועה אינדיבידואלית משלו וחיבורם בגוף השלם יצר תיאור הרמוני. עם זאת ניכר ביצירותיו כי הדמויות עוצבו עדיין "בארבע חזיתות"[4] ואין בהן שבירה של הפרונטאליות ("חזיתיות") של הפסל, שבירה אשר תדרוש מן הצופה ראייה "סימולטאנית" (בו-זמנית) של כל צדדי הפסל.
פסליו של פוליקליטוס היו עשויים ברונזה. בין העתקי פסליו אשר שרדו ידועים הפסלים "קושר הסרט", "האמזונה הפצועה", "נושא הרומח" והפסל "ילדים משחקים באבני ניחוש" (ידוע גם כ-"Astragalizontes"), אשר הוצב על ידי הקיסר הרומי טיטוס במגוריו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ הכינוי הוא לשם הפרדה מבנו הנקרא בשם זהה ואשר היה פסל וארכיטקט.
- ^ אפלטון מציג אותו כיליד ארגוס ואילו פליניוס מציג אותו כיליד סיקיון. ראו: אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 126.
- ^ Galenus, De Placitis, V, ed. Mäuller, p.425. התרגום מתוך: אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 127.
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2004, עמ' 127.
