פוטו (אמנות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פוטואנגלית: Putto) ברבים פוטיאנגלית: Putti) הוא דמות של ילד זכר שמנמן, ולפעמים מצוייר כמכונף.

במאה ה-15 דונטלו הקים לתחייה את הפוטי באמנות. הדמויות של ילדים בגיל שבו הם שובי לב, תמימים וללא ערמומיות פקחית הפכו לפופולריות. כך הם תוארו על ידי בוד.[1] [2] על ידי חקירת הפוטי מהמאה ה-15, (אז הוא קם לתחייה מאז העת העתיקה) ניתן לראות שלסינג צדק בהשערתו וזאת כאשר בודקים כיצד כונו הפוטי בשפה הוורנקולרית של התקופה, הכינוי שניתן להם היה "Spiritelli", וכפי שהעדויות הכתובות מראות, למשל בדברי השבח של ג'ובאני רוצ'ליי המתארים את הפסיפס בסנטה קונסטנצה ברומא, הכינוי "Amor" לא ניתן. כמו כן גם במסמכי התשלומים שיועדו לדונטלו על יצירתו ב-1446 (המקהלה- Cantoria) ואשר היו כתובים בשפה הלטינית עבור הפוטי הרוקדים, ישנו שימוש במונח "Predictis spiritellis".[3]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוטו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Charles Dempsey. Inventing the Renaissance putto Chapel Hill, NC : University of North Carolina Press, 2001. p 20.
  2. Dempsey. Inventing the Renaissance putto p 3-4.
  3. Dempsey. Inventing the Renaissance putto pp 14-15.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פוטו (אמנות)39984157Q284865