פובוס לוין
 | |
| שם לידה | Fishel Aronovich Lewin |
|---|---|
פובוס (פייבוש אהרן תיאודור) לוין (באנגלית: Phoebus Aaron Theodore Levene; 25 בפברואר 1869 – 6 בספטמבר 1940) היה ביוכימאי יהודי-אמריקאי יליד רוסיה, שחקר את המבנה והתפקוד של חומצות גרעין. הוא אפיין את הצורות השונות העיקריות של חומצת גרעין - DNA ו-RNA - ומצא שה-DNA מכיל אדנין, גואנין, תימין, ציטוזין, דיאוקסיריבוז וקבוצת זרחה.[1]
ביוגרפיה
לוין נולד למשפחה יהודית ליטאית בשם פישל ארונוביץ' לוין בעיירה זאגר בליטא, אז חלק מהאימפריה הרוסית, וגדל בסנקט פטרבורג. הוא למד שם רפואה באקדמיה הצבאית הקיסרית הרוסית (MD, 1891) ופיתח עניין בביוכימיה. בשנת 1893, בגלל פוגרומים אנטישמיים, הוא ומשפחתו היגרו לארצות הברית והוא עסק ברפואה בעיר ניו יורק.[2]
לוין נרשם לאוניברסיטת קולומביה ובזמנו הפנוי ערך מחקר ביוכימי ופרסם מאמרים על המבנה הכימי של סוכרים. בשנת 1896 הוא מונה כשותף במכון הפתולוגי של בתי החולים של מדינת ניו יורק, אך נאלץ לקחת חופש כדי להחלים משחפת. במהלך תקופה זו, הוא עבד עם כמה כימאים, כולל אלברכט קוסל והרמן אמיל פישר, שהיו מומחים לחלבונים.[3][2]
ב-1905 מונה לוין לראש המעבדה הביוכימית במכון רוקפלר למחקר רפואי, שם בילה את שארית הקריירה שלו, ושם זיהה את מרכיבי ה-DNA.[3]
בשנת 1909, לוין ועמיתו וולטר אברהם ג'ייקובס (אנ') הכירו בריבוז כחומר טבע ומרכיב חיוני של חומצות גרעין. הם גם זיהו שהסוכר הלא טבעי שעליו דיווחו הרמן אמיל פישר ואוסקר פילוטי (אנ') ב-1891 היה האננטיומר של ריבוז.[4][5] לוין המשיך וגילה את הדיאוקסיריבוז בשנת 1929.
לא רק שלוין זיהה את מרכיבי ה-DNA, הוא גם הראה שהרכיבים היו מקושרים זה לזה בסדר פוספט-סוכר-בסיס ליצירת יחידות. הוא כינה כל אחת מהיחידות הללו נוקלאוטיד, וקבע שמולקולת ה-DNA מורכבת ממחרוזת של יחידות נוקלאוטידים המקושרות יחד דרך קבוצות הפוספט, שהן 'עמוד השדרה' של המולקולה. הרעיונות שלו לגבי מבנה ה-DNA היו שגויים; הוא חשב שיש רק ארבעה נוקלאוטידים לכל מולקולה. הוא אפילו הכריז שה-DNA לא יכול לאחסן את הקוד הגנטי מכיוון שהוא פשוט מדי מבחינה כימית. עם זאת, עבודתו הייתה בסיס מרכזי לעבודה המאוחרת שקבעה את מבנה ה-DNA.[3]
לוין פרסם למעלה מ-700 מאמרים על מבנים ביוכימיים. הוא מת ב-1940, לפני שהתבררה המשמעות האמיתית של ה-DNA.
לוין ידוע בהשערת הטטרנוקלאוטיד (אנ') שלו שהציעה שה-DNA מורכב מכמויות שוות של אדנין, גואנין, ציטוזין ותימין. לפני עבודתו המאוחרת של ארווין צ'רגף, רווחה הדעה ש-DNA מאורגן לטטנוקלאוטידים חוזרים באופן שאינו יכול לשאת מידע גנטי. במקום זאת, חשבו שמרכיב החלבון בכרומוזומים הוא הבסיס לתורשה; כך, לפני שנות ה-40 של המאה ה-20, רוב המחקר על האפיון הפיזי של הגנים התמקד בחלבונים, ובמיוחד באנזימים ובווירוסים.[3]
לוין היה חבר נבחר הן באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית והן בחברה הפילוסופית האמריקאית.[6]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Levene, P. A. (1919). "The structure of yeast nucleic acid. IV. Ammonia hydrolysis". J. Biol. Chem. 40 (1): 415–424. doi:10.1016/S0021-9258(18)87254-4.
- ^ 2.0 2.1 Robert D. Simoni, Robert L. Hill, Martha Vaughan, The Structure of Nucleic Acids and Many Other Natural Products: Phoebus Aaron Levene, Journal of Biological Chemistry 277, 2002-05-31, עמ' e11–e12 doi: 10.1016/S0021-9258(20)85086-8
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Eugenio Frixione, Lourdes Ruiz-Zamarripa, The “scientific catastrophe” in nucleic acids research that boosted molecular biology, national library of medicine, 15/2/2019
- ↑ P. A. Levene, W. A. Jacobs, Über Inosinsäure, Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft 42, 1909, עמ' 1198–1203 doi: 10.1002/cber.190904201196
- ↑ P. A. Levene, W. A. Jacobs, Über die Pentose in den Nucleinsäuren, Berichte der deutschen chemischen Gesellschaft 42, 1909, עמ' 3247–3251 doi: 10.1002/cber.19090420351
- ↑ APS Member History, search.amphilsoc.org
פובוס לוין40644252Q902182