פאני קפלן
| לידה | 10 בפברואר 1890 |
|---|---|
| פטירה |
3 בספטמבר 1918 (בגיל 28) מוסקבה, ברית המועצות |
| כינויים נוספים | דורה |
| פעילות בולטת | מהפכנית |
| ידועה בשל | ניסתה להתנקש בחייו של שליט ברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין |
| מפלגה | המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית |
פאניה יפימובנה קפלן (ברוסית: Фейга Хаимовна Ройтблат-Каплан ; נולדה בשם פייגה רויטבלט; 1890 - 3 בספטמבר 1918; ) הייתה מהפכנית רוסיה ממוצא יהודי. התפרסמה בעקבות ניסיון ההתנקשות בחייו של שליט ברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין. בחוגים האנרכיסטיים הייתה ידועה בשם "דורה".
קורות חיים
קפלן נולדה בשם פייגה רויטבלט (לפי מקורות אחרים "רויטמן") בגוברניית ווהלין למשפחת איכרים יהודית והייתה אחת משבעה ילדים. אביה, חיים, שימש כמנהל בית ספר יסודי יהודי והוא חינך אותה בבית. מגיל צעיר התעניינה בפוליטיקה. בשנת 1905 הצטרפה לחוגים אנרכיסטיים ופעלה תחת הכינוי "דורה". בשנת 1906 השתתפה קפלן בקייב בניסיון התנקשות באמצעות פצצה באישיות בכירה בממשלו של הצאר. ההתנקשות נכשלה וקפלן נעצרה. בעקבות ההתנקשות נפגעה ראייתה. בית המשפט גזר עליה ב-5 בינואר 1907 דין מוות, אולם עקב היותה קטינה הומר גזר הדין במאסר עולם. היא נשלחה למחנה עבודה באקאטוי אשר בסיביר. במהלך שהותה שם הופשטה והוכתה קשות במוטות עץ. בהשפעת המהפכנית מריה ספירדונובה שינתה את השקפותיה הפוליטיות לסוציאל-רבולוציונריות. בשנת 1911 היגרה משפחתה לארצות הברית. בעקבות מהפכת פברואר בתחילת 1917 והחלפת השלטון, שוחררה קפלן ב-3 במרץ ממאסרה. המאסר הממושך והתנאים הקשים הותירו בה צלקות רבות והיא סבלה מכאבי ראש עזים והתעוורה לפרקים. באפריל הגיעה למוסקבה וחבריה במפלגה החליטו לשלחה להחלמה בסנטוריום בחצי האי קרים. בעת מהפכת אוקטובר עברה ניתוח בעיניה בחרקוב. בעקבות הניתוח שבה לראות באופן חלקי.
ראשי המפלגה הקומוניסטית שאפו לזכות בשלטון בלעדי ברוסיה, ולכן אחרי הכישלון בבחירות שנערכו בנובמבר 1917, בהן זכו רק ב־25% מהקולות לעומת 40% שזכו בהם הסוציאל-רבולוציונרים, פיזרו הבולשביקים את האספה המכוננת ובו זמנית אילצו את הנשיא מטעם מפלגת האס ארים לוותר על תפקידו. כתוצאה ממהלכים חד-צדדיים אלו, החליטה קפלן להתנקש בחייו של לנין.
ב־30 באוגוסט 1918 נאם לנין במוסקבה באחד מבתי החרושת בעיר. כשיצא מהבניין ועמד להיכנס למכוניתו, קראה לו קפלן בשמו וכשהוא הסתובב לעברה, ירתה בו שלושה כדורים. אחד מהם החטיא אותו והשניים האחרים פגעו בכתפו וריאתו השמאליים. לנין הוחש לקרמלין וסירב לצאת מהמתחם המאובטח מחשש למתנקשים נוספים. לפיכך, הרופאים נאלצו לטפל בו בתוך הקרמלין. למרות הפצעים הקשים, לנין הצליח לשרוד את ההתנקשות, אך לא בלי פגע. רוב ההיסטוריונים מעריכים שהשבצים שגרמו למותו כמה שנים מאוחר יותר,[דרוש מקור] קשורים לפצעיו אלו. נפוצה אפילו השמועה שהכדורים היו מורעלים.[דרוש מקור]
קפלן נעצרה על ידי המשטרה החשאית, הצ'קה, בקרבת מקום ההתנקשות, בחשד שהיא המתנקשת. בכליה נמצא אקדח. היא טענה בפני חוקריה, יעקב יורובסקי ויעקב סברדלוב, שהחליטה להתנקש בלנין עוד בפברואר 1918 במקום מגוריה בסימפרופול, פעלה לבד וביצעה את ההתנקשות כיוון שלנין בגד בעקרונות המהפכה. כאשר התברר שקפלן לא תעליל על יריביו הפוליטיים של לנין, היא הוצאה להורג בלא משפט בגן אלכסנדר בקרמלין ב־3 בספטמבר בהוראת סברדלוב. לאחר מותה נפטרו אנשי הצ'קה מן הגופה.
ב־17 באוגוסט התנקשו בחייו של הקומיסר העממי (שר בטרמינולוגיה הסובייטית) לענייני פנים של אזור הצפון ששימש גם כראש הצ'קה בפטרוגרד, מויסיי אוריצקי. אף על פי שלא היה קשר בין שתי ההתנקשויות, הבולשביקים השתמשו בהן כתירוץ לרציחתם של מתנגדים פוליטיים. הצו הרשמי על כינונו של "הטרור האדום" הוצא שעות ספורות אחרי ניסיון ההתנקשות בחייו של לנין וקרא ל"טרור חסר רחמים נגד אויבי המהפכה". במהלך החודשים הבאים כ־800 חברי המפלגה הסוציאל-רבולוציונרית ויריבים פוליטיים נוספים של הבולשביקים הוצאו להורג ללא משפט.
במהלך השנה הראשונה של הטרור האדום גדל מאוד מעגל הדמים והקורבנות נערמו באלפיהם, אפילו לפי הסטטיסטיקה הרשמית, שנטתה להמעיט במספרם. יש היסטוריונים, שרואים ב"טיהורים" אלו את מבשרי הטיהורים הגדולים בתקופתו של סטלין.[דרוש מקור]
חייל אוסטרי, שהיה שבוי בברית המועצות ושוחרר ב-1953, טען שפגש את קפלן במקום מאסרו, שם הייתה אחראית על הספרייה ושהיא אף נפטרה שם בגיל 70.
קישורים חיצוניים
- י. קלי, דורה קפלן - שהתנקשה בחיי לנין - מתה בבית הכלא במוסקבה, דבר, 20 בנובמבר 1953
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פאניה קפלן, 10 בפברואר 2013
