פאדו
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו | |
|---|---|
| מדינה | פורטוגל |
| מזהה | 00563 |
| שנת הכללה | 2011 |
פאדו הוא סגנון מוזיקלי פורטוגלי. לזמרי הפאדו (הפאדישטה) ליווי של שתי גיטרות: גיטרה קלאסית וגיטרה פורטוגלית (בעלת 12 מיתרים). השירים מלנכוליים והנושאים קשורים לגעגועים, אם כי כמה משירי הפאדו שמחים.
יש הטוענים כי מקורות הפאדו במאה ה-15, כאשר נשים ביכו מגעגועים את בעליהן אשר הפליגו לאוקיינוסים בלתי נודעים; יש גם הטוענים כי ניכרת בפאדו השפעה מורית, בייחוד בכלי הנגינה. המורים עזבו את פורטוגל במאה ה-13, אך ברורות השפעותיהם על האמנות והמוזיקה. מקור המילה פאדו מלטינית:[1] fatum (שפרושו גורל)
בשנת 2011 הכיר ארגון אונסק"ו בשירת הפאדו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
סוגי הפאדו
- פאדו של ליסבון שהוא יותר עממי
- פאדו של קוימברה קשור למסורת האקדמית של אוניברסיטת קוימברה
התפתחות הפאדו
בבתי הפאדו (casas de fado) מושמעים הפאדו המסורתי בעיקר לתיירים. הפאדו העכשווי משלב ליווי של יותר משתי גיטרות עד לתזמורת.
בתקופה שבין 1950 לבין 1970 הפיצה הזמרת עמליה רודריגז (מוכרת כ"מלכת הפאדו") את הפאדו מחוץ לפורטוגל. בשנים האחרונות להקת מדרדאוש, בה שרה הסולנית טרזה סלגיירו, משלבת סגנונות מוזיקת פולק עם פאדו.
הזמרת מריזה, ששרה באולימפיאדת אתונה (2004) בדואט עם סטינג, נחשבת כממשיכת דרכה של עמליה רודריגז.
קישורים חיצוניים
25608198פאדו