בקעת בית נטופה

ערך זה עוסק בבקעה בגליל התחתון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו נטופה.

בִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה (בערבית: سهل البطوف, סַהְל אַל-בָּטוּף) היא עמק בגליל התחתון המשתרעת בין רכס תורען בדרום ורכס יודפת בצפון. מרבית שטחה של הבקעה מנוצל לחקלאות. הכפרים בועיינה ונוג'דאת נמצאים בחלקה הדרומי של הבקעה, על צלע הר תורען וחלק גדול מאדמת הבקעה מעובד על ידי תושביהם. יישובים נוספים בבקעה הם כפר מנדא, רומאנה, עוזייר ורומת אל הייב, וכן אדמות חקלאיות של עראבה, ודיר חנא שבבקעת סכנין. מזרח הבקעה מוצף ברובו לעיתים קרובות בחורף בשל העובדה כי האדמה באזור איננה מחלחלת.

מקור שמה של הבקעה הוא בבקעת בית נטופה הנזכרת במקורות חז"ל באזור זה, והשתמרות השם בצורה "אלבטוף": ”עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא”^[1], וכן: ”עד שיכלו הסינרייות מבקעת בית נטופה”^[2].

בקעת בית נטופה נודעת בקרב מטאורולוגים בשל היותה המקום בו נמדדו הטמפרטורות הנמוכות ביותר בארץ ישראל מאז תחילת המדידות ועד לינואר 2015: 13.7 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ב-7 בפברואר 1950^[3]^[4].

בעבר שימשה הבקעה לגידול אבטיחים שאף יוצאו דרך נמל עכו.

המוביל הארצי עובר דרך הבקעה בדרכו מהכנרת למרכז ישראל בתעלה פתוחה, עד למאגר אשכול^[5], הנמצא במערבה של הבקעה.

דרך נוף הר תורען עוברת ממצפה נטופה עד לקיבוץ בית רימון וממנה תצפיות יפות על הבקעה. ליד בית רימון הוקם "מצפור לאודרמילק" על שם וולטר קליי לאודרמילק שהגה לראשונה את תוכנית המוביל הארצי ואיגום המים בבקעת נטופה.

בדרום מערב הבקעה נמצא אתר ארכיאולוגי תל אל-ואויאת.