עלילת הדם בשיראז
עלילת הדם בשיראז הייתה עלילת דם שהתחוללה בשיראז שבאיראן בשנת 1910 ואורגנה בידי משפחת קוואם המומרת. בעקבות גילויו של ספר קוראן מושחת בגטו היהודי וכביכול היעלמותה של ילדה מוסלמית, הואשמו לשווא יהודי שיראז בחטיפתה והריגתה לצורכי פולחן. ב-30 באוקטובר 1910 הותקף הרובע היהודי של שיראז. 12 יהודים נרצחו בפרעות, 50 נפצעו, והרובע נשדד בידי המון הפורעים. האירוע תועד על ידי נציג כל ישראל חברים בשיראז.
רקע
מבחינה היסטורית, באיראן חייתה אוכלוסייה יהודית משמעותית למשך 2,500 שנים. מעת לעת, מסיבות שונות התבצעו התקפות מסוימות אם כי בתדירות די נדירה, נגד האוכלוסייה היהודית. החל מהמאה ה-17 התבצעו מספר רציחות, פוגרומים, גירושים וכפיה להמרת דת על יהודים באיראן ובמחוז שיראז. ההיסטוריון האיראני ג'משיד סדאקט, טען כי לאורך המאה ה-19 התבצעו התקפות קבע נגד יהודים, דבר שהושם לו סוף בעקבות לחץ אירופאי. האחרון שבין ההתקפות התרחש בשנת 1910.[1]
בתחילת אוקטובר 1910, בעת ניקוי בורות ביוב בבית יהודי בשיראז, טענו המנקים כי מצאו ספר ישן, כשכמה דפים שנותרו ממנו הוכרו כחלק מהקוראן. לפי האסלאם, דין משחית ספר הקוראן הוא מוות, בין אם המשחית מוסלמי או לא. לאחר מכן, ביום הראשון של חג הסוכות, כמה יהודים שחזרו הביתה מבית הכנסת נתקלו באישה רעולת פנים עומדת בפתח ביתם עם חבילה. כשהבחינה בהם, מיהרה אותה אישה להשליך את החבילה לבור השפכים, שמוקם בסמוך לדלת הכניסה של כלל בתי היהודים, וברחה. יושבי השכונה מייד משכו את אותה החבילה, ומצאו שמדובר בעותק של הקוראן. לאחר שהודע על האירוע ועל החשש מפרובוקציות נוספות, פנה נציג כל ישראל חברים בשיראז למירזה איברהים, המולא הראשי של העיר שיראז, שהבטיח להתעלם מפרובוקציות עתידיות והבטיח להגיש עזרה במקרה הצורך.[2]
האשמות לביצוע רצח למטרות פולחן
למחרת בערב, נכנסו כמה אנשים לבתיהם של שני הרבנים הראשיים של שיראז, מלווים בסוחר מהשוק שטען כי אחת מילדיו, ילדה בת ארבע, נעלמה בשעות אחר הצהריים ברובע היהודי, בו היא נרצחה על מנת להשיג את דמה. הרבנים נשבעו כי לא ידעו שילד להורים מוסלמים תעה אל תוך הרובע היהודי ומחו נגד ההאשמה. האנשים נסוגו לאחר שאיימו לשרוף ולהחריב את הרובע היהודי אם הילדה לא תימצא עד למחרת בצהריים. עוד באותו היום, נמצאה גופת ילד במרחק של קילומטר מהעיר, במרחק מאה מטרים מבית הקברות היהודי. היו שחשבו כי מדובר בגופת אותה הילדה המוסלמית וכי היא נהרגה על ידי היהודים. בהמשך נמצא כי הגופה המדוברת הייתה שייכת לילד יהודי שנקבר שמונה ימים קודם לכן והוצא מקברו.[3]
תקיפת הרובע
למחרת בבוקר, קהל התאסף מול ארמון הממשלה וביקש נקמה על רצח היהודים את הילדה. המושל הזמני הורה לחיילים לתקוף את "ההמון", והקהל נע לכיוון הרובע היהודי, הגיע בו זמנית עם החיילים. האחרונים בניגוד להוראות שניתנו להם, היו הראשונים לתקוף את הרובע היהודי, דבר שנתן ליתר האספסוף אות לבזוז את הרובע. חיילים, סיידים ועוברי אורח ואפילו נשים וילדים, הצטרפו לביזה שנמשכה 6–7 שעות, ולא פסחו אפילו על בית יהודי אחד מבין 260 הבתים ברובע היהודי.[3]
האספסוף לא הגביל עצמו לבזיזה בלבד אלא גם תקפו את היהודים. רוב היהודים ברחו עם תחילת הפרעות. המעטים שנותרו באזור נפגעו או נרצחו במהלך קרבות הרחוב.[4]
סופו של אירוע
תקיפת הרובע והבזיזה הביאה את הרובע לחורבן. מאמצי הסיוע והשיקום אורגנו על ידי ארגון כל ישראל חברים, בסיוע הקונסול הבריטי. גם מוסלמים מקומיים סייעו דרך חלוקת מזון וסיוע כספי.[5]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ David Littman, "Jews under Muslim Rule: The Case of Persia," Wiener Library Bulletin, 32, n.s. 49/50 (1979). p.1-12.
- ^ David Littman, "Jews under Muslim Rule: The Case of Persia," Wiener Library Bulletin, 32, n.s. 49/50 (1979). p.12.
- ^ 3.0 3.1 David Littman, "Jews under Muslim Rule: The Case of Persia," Wiener Library Bulletin, 32, n.s. 49/50 (1979). p.13.
- ^ David Littman, "Jews under Muslim Rule: The Case of Persia," Wiener Library Bulletin, 32, n.s. 49/50 (1979). Pp.12-14.
- ^ David Littman, "Jews under Muslim Rule: The Case of Persia," Wiener Library Bulletin, 32, n.s. 49/50 (1979). p.14.
