עלילת הדם בפולנה
עלילת הדם בפולנה הייתה עלילת דם שאירעה בחג הפסח תרנ"ט (1899) בפולנה שבצ'כיה ובו הואשם ליאופולד הילזנר בהריגת נערה נוצרית לצורך שימוש בדמה.
רקע
בי"ח בניסן תרנ"ט (29 במרץ 1899) נעלמה נערה נוצרייה בת 19 בשם אנז'יקה הרוזובה, שעבדה כתופרת בפולנה. גופתה נמצאה בכ"א בניסן (1 באפריל) ביער שליד העיירה כשעל גופה סימני מכות וצווארה היה חתוך בסכין, הרופא שהגיע למקום ציין שלא נמצא כלל סימני דם בסביבה, מיד הפיץ אחיה יוהן את השמועה כי היהודים שאבו את דמה לצורך אפיית מצות, מקודם עצרו את השמש של בית הכנסת אך כשהתברר כי לא היה כלל בעיר באותו יום נמצאו עדויות שראו את הבחור ליאופולד הילזנר ביער באותו יום אחר הצהריים, הילזנר היה בחור יתום שעבד כשולייה לסנדלר וגר במרתף בית הכנסת.
כשעצרו את הילזנר הוכיח לחוקרים כי הוא היה ביער כמה שעות לפני שהנערה נעלמה, אך הם טענו שמצאו מקל מעץ סמוך למקום שמצאו אותה - שכנראה הכו בו את הנערה - ובראשו היה חרות בסכין האות H שמרמז שהיה שייך להילזנר.
המשפט הראשון
המשפט התחיל בקוטנבורג בז' בתשרי (11 בספטמבר) תר"ס. התביעה הביאה כמה עדויות שראו את הילזנר בסביבת היער באותו יום, אבל אף אחד לא ראה אותו בביצוע הרצח, ומנגד הביאו היהודים ובראשם הציר היהודי בפרלמנט האוסטרי הרב יוסף שמואל בלוך הרבה עורכי דין נוצריים שסתרו את כל העדויות, וכן רופאים מאוניברסיטת פראג שקבעו שלא נמצץ דמה של הנערה, וכן מצאו ביער חבל ספוג בדם המוכיח שהיא נרצחה במקום אחר וגררו את הגופה ליער וזו הסיבה שלא נמצא דם בסביבה. הסניגור הראשי הראה שהילזנר היה חלש מידי כדי לגרור את הגופה לתוך היער. עוד טענו שיוהן היה מסוכסך עם אחותו אנז'יקה על ירושת אביהם וכמו כן היה מתקוטט עם הילזנר ולכן מסתבר שהוא רצח את אחותו כדי לקבל את כל הירושה והפיל את האשמה על שונאו.
במהלך המשפט היה נראה שהילזנר יזוכה, אך אז התרחש מאורע שזעזע את העולם היהודי. מומר ששימש ככומר בוינה בשם סטניסלב (בשמו היהודי: יהודה) טילינגר פרסם בעיתונות מאמר בן 12 פרקים ובו "הוכיח" שיהודים משתמשים בדם נוצרים לצורך אפיית מצות והוסיף שכיהודי היה נוכח כמה פעמים בטקס כזה. הכומר בפולנה הביא את העיתונים לבית המשפט, ועל סמך "עדותו" של היהודי לשעבר חרצו המושבעים את דינו למוות למרות החוסר בהוכחות, אך דעת הקהל הייתה כבר מוסתת על ידי עיתונים אנטישמיים ועל ידי דמגוגים צ'כים וגרמנים.
אחרי גזר הדין גורשו היהודים מפולנה ונערכו פוגרומים בפראג ובהעלישוי.
התגובות לגזר הדין
כמה פרופסורים ופוליטיקאים מחו נגד גזר הדין, ובראשם טומאש מסריק. הוא פרסם מחקר בשם "ההכרח לבחון מחדש את המשפט של פולנה" והוכיח את הטעויות ואי-הצדק שנעשו במשפט הזה, בהצביעו על התפקיד שהעיתונות שיחקה בפרשה זו. השלטונות החרימו את החוברת, אך אחד הצירים הדמוקרטיים בפרלמנט בוינה קרא לפי הצעתו של שר המשפטים את כל הספרון שמסריק חיבר, וכך התגברו על איסור הצנזורה כי לדברים ניתנה חסינות פרלמנטרית, נגד מסריק עצמו ארגנו סטודנטים לאומניים ואנטישמיים הפגנות, והוא סבל לא מעט מהתקפות, ובלחץ הכנסייה פיטרו אותו מתפקיד הפרופסור באוניברסיטת פראג.
המשפט השני
בט"ז בתשרי תרס"א בשהותו בכלא התנפלו על הילזנר כמה אסירים ואיימו לרצוח אותו אם לא יגלה מי רצח את הנערה, אז אמר להם כי שני יהודים נוספים סייעו לו ברצח, אחרי כמה ימים הועמד למשפט חוזר בהוראת השלטונות ובלחצו של מסריק. אז הואשם תחילה על פי הודאתו, אך בפני בית המשפט הכריז הילזנר שהוציאו ממנו את הודעתו במרמה על מנת שיפליל את השניים, אך שלושתם חפים מפשע, שני היהודים הצליחו להוכיח אליבי מושלם ויצאו מכלל ההאשמה.
במשפט זה הביאה הסנגוריה את טובי עורכי הדין אך בכ"ב בחשוון (14 בנובמבר 1900) נדון הילזנר בשנית למות, על רצח אנז'יקה הרוזובה ומריה קלימה שגם גופתה נמצאה באותו יער, ועל אף שלא נמצא שום רמז הקושר את מיתתה להילזנר, פסק הדין הומתק למאסר עולם, עקב לחצים שהופעלו על הקיסר פרנץ יוזף הראשון.
אחרית ימיו
ליאופולד הילזנר היה 19 שנים בכלא, רק בי"א בניסן תרע"ח (24 במרץ 1918) שוחרר הילזנר מכלאו הודות לחנינה שנתן לו קרל הראשון, קיסר אוסטריה. הוא התקשה לשקם את חייו ונפטר בווינה בט"ז בטבת תרפ"ח (9 בינואר 1928) בגיל 52. הוא מעולם לא זוכה רשמית, אך כיום מוסכם על הכל כי הואשם לשווא.
בשנת 1968 לפני מותו הודה יוהן הרוזובה בפני כומר כי הוא רצח את אחותו.
קישורים חיצוניים
- הערך משפט הילזנר בויקיפדיה הגרמנית.
- משפט הילזנר באתר אנציקלופדיה יהודית דעת.
- משפט הילזנר, המגיד, 22 בנובמבר 1900.
- זכרו של ליאופולד הילסנר.
- פרשת הילסנר: רצח פולחני בפולנה לפני מאה שנים.
- ביקורו של תומס מסריק בירושלים באתר אהבת ירושלים.
לקריאה נוספת
- מאיר פרבר, הילזנר וטיסה אסלר, מחניים קי"א, עמ': קכד-קלא.
- ירחון "דער גלאק" (באידיש) כסלו תשפ"א עמ' 120 - 136.