עכברא
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק בעיר בימי הביניים מצפון לבגדאד. אם התכוונתם לעכברה, ראו עכברה הייתה בימי הביניים עיר בבבל על הגדה השמאלית של החידקל עשר פרסאות צפונית לבגדאד.
היסטוריה
העיר נוסדה על ידי שאפור הראשון במאה השלישית, תחת השם ווזוג-שאפור. הוא הושיב במקום שבויים רומים. קהילה יהודית גדולה התקיימה במקום בימי רב האי גאון[1]. מוקדסי מתאר את העיר כגדולה ומאוכלסת ומשבח את הענבים שלה[2].
בשנת 1031 נמלט לשם ג'לאל אל-דאוולה, סולטאן השושלת הבויהית שנמלט ממרד עבדים בפרס. בנימין מטודלה כותב: "עוכברא, העיר שנוסדה על ידי המלך יהויכין, שיש בה כ-10,000 יהודים. בראשם עומדים רב ענן, רב ג'בין ורב ישמעאל". אבן קאליקן כותב עליו במאה ה-13 שהיא עיירה קטנה עשר פרסאות מצפון לבגדאד ממנה יצאו חבורה של אנשים מלומדים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ שמואל אברהם פוזננסקי, עכברא, בתוך אנציקלופדיה אוצר ישראל (איזנשטין, יהודה דוד, עורך), כרך ח', תשי"ב, עמ' 63-64, באתר היברובוקס
- ^ Babylonian Problems, 1923, page 305
