עוקב כוכבים
עוקב כוכבים (באנגלית: Star tracker) הוא מכשיר אופטי המודד את מיקומם של כוכבי שבת באמצעות תאים פוטווולטאים או מצלמה. כיוון שמיקומם של כוכבי השבת נמדד על ידי אסטרונומים בעבר ברמת דיוק גבוהה, עוקב כוכבים המותקן על גבי לווין או חללית יכול לשמש כדי לקבוע את האוריינטציה (המנח המרחבי) של החללית ביחס לרקע הקבוע של הכוכבים. כדי לאפשר זאת, עוקב הכוכבים חייב להיות מסוגל לייצר דמות של הכוכבים, למדוד את המיקום הנצפה שלהם במערכת הייחוס של החללית, ולזהות אותם כך שניתן יהיה להשוות את המיקום הנצפה שלהם עם מיקומם האסטרונומי הידוע, שנלקח מתוך קטלוג כוכבים. עוקב כוכבים עשוי לכלול מעבד המאפשר לזהות כוכבים באמצעות השוואת דפוסי ההתנהגות הפוטומטריים של הכוכבים הנצפים עם הדפוסים הידועים של כוכבים בשמים.
היסטוריה
בשנות ה-50 ושנות ה-60 המוקדמות, עוקבי כוכבים היו למעשה מערכות חיוניות לניווט טילי שיוט וטילים בליסטיים לטווח בינוני ומעלה, שכן באותה תקופה מערכות הניווט האינרציאליות (INS) לא היו מדויקות מספיק לטווחים בין-יבשתיים.
במקרה של טילי שיוט - בהם שלב ההנחיה נמשך לאורך כל משך מעופם, בחירת כוכב מנחה המתאים להכוונת טיל ספציפית תלויה בזמן - עקב סיבוב כדור הארץ, וכן במיקום המטרה המיועדת. בעבור מערכות שהתבססו אך ורק על מעקב כוכבים, סוג כלשהו של מנגנון הקלטה מראש - סרט מגנטי בדרך כלל - היה מאחסן בזיכרונו אות המייצג את הזווית המשתנה של הכוכב המנחה בשמים במהלך היממה במיקום ארצי נתון. בזמן השיגור, הקלטת קודמה לזמן המתאים (פחות או יותר לשעה הנמדדת בנקודת המטרה ברגע השיגור).
במהלך מעופו של הטיל, האות מהקלטת שימש כדי לכוון בקירוב טלסקופ כך שהוא יצביע על המיקום הצפוי של הכוכב. במוקד הטלסקופ הוצב גלאי אור, וסוג כלשהו של מחולל אות, בדרך כלל דיסק מסתובב הידוע כחוסם אות (chopper). חוסם האות גרם לכוכב להיעלם ולהופיע מחדש באופן חוזר ונשנה על גלאי האור, מה שהפיק אות ששימש כדי להפיק פלט של זרם חילופין. הפאזה של הסיגנל הושוותה אז לזו של הסיגנל מהקלטת המגנטית כדי להפיק אות הנחיה. בדרך זו מתקבל, שככל שהטיל מתקרב ליעדו הפער בין המיקום הנצפה של הכוכב ובין מיקומו הנמדד בנקודת היעד (סימולטנית) הולך ומצטמצם, כך שהאותות מהקלטת ומגלאי האור הולכים ומתלכדים - כלומר מופק אות תיקון מסלול אפסי המעיד על פגיעה במטרה.
מאוחר יותר, המערכת שוכללה באמצעות שילובה יחד עם מערכת ניווט אינרציאלית, כשבמקרה זה המערכת האינרציאלית שימשה כדי לייצר את אות הייחוס, ועוקב הכוכבים שימש רק כדי לבצע תיקונים מחזוריים בניווט במקרה של שגיאה בהכוונה, מה ש"ייתר" את הצורך בקלטת מגנטית נפרדת. מעקב כוכבים מועיל במיוחד עבור טווחים ארוכים מאוד, שכן השגיאות הכרוכות בו לא תלויות בטווח, בשונה מניווט אינרציאלי בו יש אפקט "סחיפה", כלומר שגיאה מצטברת היחסית לטווח. מערכות "אסטרו-אינרציאליות" כאלו היו נפוצות במיוחד משנות ה-50 עד לשנות ה-80.
טכנולוגיה נוכחית
מודלים רבים לעוקבי כוכבים נגישים כיום. עוקבי כוכבים, אשר מצריכים רגישות גבוהה במיוחד, עשויים "להסתנוור" מאור שמש המוחזר על ידי החללית, או מלהבות הגזים הנפלטים ממדחפי החללית. עוקבי הכוכבים נתונים למגוון של שגיאות, ביניהן שגיאות בעלות מקורות אופטיים (אברציה כדורית, אברציה כרומטית, וכו'). ישנם גם גורמים רבים שעשויים להטעות את אלגוריתם זיהוי הכוכבים של העוקב (כוכבי הלכת, שביטים, סופר-נובות, לוויינים קרובים, כמו גם זיהום אור נקודתי מערים גדולות על כדור הארץ...). ישנם 57 כוכבים המשמשים בדרך כלל לצורכי ניווט. אף על פי כן, בעבור משימות מורכבות יותר, בסיסי נתונים כוכביים שלמים משמשים כדי לקבוע את כיוון החללית. קטלוג כוכבים בעל אמינות גבוהה טיפוסי מופק מקטלוג סטנדרטי, ולאחר מכן מסונן כדי להסיר כוכבים בעיתיים מסיבות שונות, למשל עקב שונות גבוהה בבהירות הנצפית, אי וודאות באינדקס הצבע שלהם, או מיקום בדיאגרמת הרצשפרונג-ראסל הגורם לחוסר אמינות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
