עברי גיטליס
 | |
| גיטליס בביתו, 2010 |
עברי גיטליס (22 באוגוסט 1922 - 24 בדצמבר 2020) היה כנר ישראלי-צרפתי, מהידועים במחצית השנייה של המאה ה-20-ראשית המאה ה-21.
ביוגרפיה
גיטליס נולד בחיפה בשם יצחק-מאיר גיטליס, להורים יוצאי רוסיה. לאחר שברוניסלב הוברמן שמע את נגינתו הוא נסע בהמלצתו ללמוד בקונסרבטואר של פריז. בין מוריו היו קרל פלש, ז'יל בושרי, ג'ורג'ה אנסקו וז'אק טיבו.
ב-1940 הצליח ביחד עם אימו להימלט בספינה מצרפת הכבושה לאנגליה. בתקופה שהיה חשש שהגרמנים יפלשו לאנגליה הוצע לו להחליף את שמו לשם פחות מצלצל כיהודי והוא בחר בשם "עברי" כדי להישאר עם שם ישראלי-עברי.
גיטליס ניגן עם היוקרתיות בתזמורות העולם, ורבות מהקלטותיו נחשבות לקלאסיקה. החל מסוף שנות השישים ועד למותו הוא התגורר בפריז. ניגן על כינור סטרדיוואריוס "Chant du Cygne" מ-1737 ו-גוארנרי "Ysaye", וכן על סטרדיוואריוס מ-1713.
בשנת 1968 השתתף בפרויקט Dirty Mac של ג'ון לנון. בשנת 1971 כתב ברונו מאדרנה את "יצירה לעברי" למענו. בשנת 1975 שיחק גיטליס בסרט סיפורה של אדל ה. של הבמאי הנודע פרנסואה טריפו. גיטליס שיחק בסרט מהפנט, ואף פונה במהלך הסרט לעוזרת שלו בעברית.
בשנת 1988 התמנה גיטליס לשגריר רצון וטוב מטעם אונסק"ו. מטרתו המוצהרת הייתה "תמיכה בחינוך ותרבות של שלום וסובלנות".
בשנת 2009 יצא בצרפת סרט על חייו "Ivry Gitlis, a Violinist beyond the Limits".
בשנת 2012 היה אורח כבוד בקורס הקיץ של קשת אילון.
נפטר ב-24 בדצמבר 2020 בפריז.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עברי גיטליס |
- יוסי שיפמן, הזכות לשגות והכוח ליצור, באתר הבמה, 14 ביולי 2010
- חגי חיטרון, עברי גיטליס: קווים לדמותו של מונומנט מוזיקלי, בעכבר העיר, 14 ביולי 2010
- נעם בן זאב, מעבר לקשת, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2012
- חגי חיטרון, "הכנר שלימד את כולם", גלריה הארץ 27 ביולי 2014
- לירן גורקביץ', עברי גיטליס: אילולא האידאה, לא היינו שורדים, באתר nrg, 15 באוגוסט 2014
30194410עברי גיטליס