עאטף אבו סייף
| לידה |
20 ביוני 1973 (גיל: 51) רצועת עזה |
|---|---|
| מדינה | הרשות הפלסטינית |
| השכלה |
אוניברסיטת ביר זית אוניברסיטת ברדפורד מכון האוניברסיטה האירופית |
| מקצוע | סופר |
| תפקיד | שר התרבות של הרשות הפלסטינית |
| תקופת כהונה | 13 באפריל 2019 - 31 במרץ 2024 |
עאטף אבו סייף (בערבית: عاطف أبو سيف ; נולד ב-1973) הוא סופר ופוליטיקאי פלסטיני. ספריו תורגמו לשפות שונות, וכתביו פורסמו בין השאר בניו יורק טיימס, בגרדיאן ובמגזין גרניקה (אנ'). הוא כיהן כדובר הפת"ח וכשר התרבות ברשות הפלסטינית מאז 2019.
ביוגרפיה
אבו סייף נולד במחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה. הוא למד באוניברסיטת ביר זית ובאוניברסיטת ברדפורד (אנ'), ולאחר מכן המשיך בלימודיו לקבל תואר דוקטור ממכון האוניברסיטה האירופית (אנ') בפירנצה. הוא מלמד מדע המדינה באוניברסיטת אל-אזהר בעזה.[1][2]
ב-5 בפברואר 2018, ועדת המידע, התרבות והאידאולוגיה של פת"ח הזמינה אותו לכהן בתפקיד הדובר.[3] בתקופה שבין 13 באפריל 2019 ל-31 במרץ 2024 כיהן אבו סייף בתפקיד שר התרבות ברשות הפלסטינית.[4]
במרץ 2019 פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית וואפא תמונות בהן נראה אבו סייף - בתקופת כהונתו כדובר הפת"ח - כשהוא חבול וחבוש, לבוש בבגדים מוכתמים בדם ושוכב על מיטת בית חולים. לפי הדיווח בוואפא, הוא הוכה בזמן שחמאס תקף עיתונאים ומפגינים שיצאו לרחובות עזה כדי לדרוש תנאי חיים טובים יותר.[5][4] פציעתו של אבו סייף החריפה את היחסים בין הפת"ח ובין חמאס.[6]
עבודתו כסופר
מאז הופעת הבכורה שלו בספרות בסוף שנות ה-90, כתב אבו סייף מספר רומנים ואוספים קצרים. הרומן שלו חיים מושעים (אנ') (2014) היה מועמד לפרס הבינלאומי לספרות ערבית (אנ'). הוא פרסם שמונה רומנים נוספים: צללים של זיכרון (1997), סיפורו של ליל קיץ (1998), כדור שלג (2000), הענבים החמוצים של גן עדן (2003), חאג'ה כריסטינה (2016), סירה מיפו (2018), הולכי רגל לא חוצים את הכביש (2019) וגן העדן הנעול (2021). בנוסף לכך פרסם שני קובצי סיפורים קצרים: הכל רגיל וסיפורים מזמן עזה. אבו סייף ערך גם אוסף של סיפורים קצרים מעזה בשם "ספר עזה",[7] הכולל גם אחד מהסיפורים הקצרים שלו.[1][2]
התיאור שלו על מבצע צוק איתן פורסם באנגלית תחת הכותרת The Drone Eats With Me: Diaries from a City Under Fire, עם הקדמה מאת נועם חומסקי.[1] קטעים מהיומנים הופיעו בעיתונות מערבית, ובין השאר בגרדיאן ובניו יורק טיימס.[8]
קטעים מיומנו של אבו סייף שנכתבו בעת ביקור בעזה במהלך מלחמת חרבות ברזל פורסמו בניו יורק טיימס ובמגזין סלייט,[9] ויצאו לאור במרץ 2024 תחת הכותרת 'אל תסתכל שמאלה'.[10] היומן הוא תיעוד על פי עדי ראייה של 75 הימים הראשונים במלחמה; 45 ימים בביתו שבצפון רצועת עזה, ועוד 30 ימים באוהל, לאחר שנאלץ לעבור לדרום רצועת עזה.
בעבר ספג אבו סייף ביקורת על תרגום ספריו לעברית והצהיר כי הדבר נעשה ללא ידיעתו.[11]
דעותיו
אבו סייף מרבה לבקר ולתקוף את ישראל. בנוסף, הוא מנסה לעורר מודעות לסוגיה הפלסטינית בתחומי מדינת ישראל, ובין השאר אמר בעת ביקור באום אל-פחם: "אנחנו בוחנים במיוחד להעמיק את שיתוף הפעולה בין הרשויות המקומיות והמוסדות בתוך הפנים הפלסטיני (שטח ישראל) וחותרים לשיתוף פעולה עם עיריית אום אל-פחם".[12]
בשנת 2020 תקף את מאבקה של ישראל בזמר מוחמד עסאף, בעקבות פרסום שירים שהביעו תמיכה במעשי טרור, וטען כי מדובר בקמפיין במסגרת "החתירה והמלחמה נגד האומנות והתרבות הפלסטינית". אבו סייף ציין, כי עסאף מבטא את קולו של העם הפלסטיני "הנאנק תחת הדיכוי של הכיבוש".[13]
בכנס בינלאומי במקסיקו ב-2022 האשים: "ישראל, שכובשת את ארצנו, היא גנבת העתיקות הגדולה בהיסטוריה. היא גונבת את המורשת, העתיקות והנכסים ההיסטוריים שלנו", והוסיף: "בעוד אנו, כקהילה בינלאומית, נאבקים בסחר הבלתי חוקי ברכוש תרבותי, דבר לא נעשה כדי להילחם בטרור ישראלי ובגניבה מאורגנת של עתיקות ורכוש תרבותי".[14]
במאמר שפרסם באותה שנה, תקף גם את בריטניה על סיועה להקמת מדינת ישראל, וכתב בין השאר: "ייתכן שחוץ מהתנועה הציונית וכנופיותיה, שהפכו למדינה, שום מדינה או גורם לא פשע נגד עמנו יותר מאשר בריטניה. ייתכן גם שאחד הליקויים העיקריים במאבק הלאומי הפלסטיני הוא העובדה שלא העמדנו את בריטניה לדין הלכה למעשה על פשעיה נגד עמנו. נכון שהתנועה הציונית היא זו שרצחה וגירשה את עמנו, אך היא עשתה זאת הודות לסיוע חסר תקדים בהיסטוריה: בריטניה תפסה את עמנו בגרון, הובילה אותו בכוח לבית המטבחיים של הציונות, הניחה את ראשו על משטח השחיטה והגישה לשוחט את הסכין".[15]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Atef Abu Saif | International Prize for Arabic Fiction, www.arabicfiction.org
- ^ 2.0 2.1 Atef Abu Saif | The Short Story Project, 2021-10-06 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ تكليف عاطف ابو سيف متحدثا اعلاميا باسم "فتح", web.archive.org, 2018-02-08
- ^ 4.0 4.1 الروائي والإعلامي الفلسطيني د. عاطف أبو سيف وزيرًا للثّقافة | ثقافة وفنون | عرب 48, web.archive.org, 2019-05-10
- ↑ Rare protests erupt against Hamas' 12-year rule over Gaza, Associated Press, 2019-03-19 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ עמירה הס, מחאת המצוקה הכלכלית בעזה: אלמונים תקפו את דובר הפתח ברצועה ליד ביתו, באתר הארץ, 19.3.2019
- ↑ The Book of Gaza, English PEN (באנגלית בריטית)
- ↑ deutschlandfunk.de, Atef Abu Seif: "Frühstück mit der Drohne" - Sirren der Kampfdrohnen während des Gaza-Kriegs, Deutschlandfunk, 2016-04-25 (בגרמנית)
- ↑ Saif, Atef Abu (2023-12-02). "My First Day in Southern Gaza Was Like Nothing I've Ever Seen". Slate (באנגלית אמריקאית). ISSN 1091-2339. נבדק ב-2025-03-12.
- ↑ Creamer, Ella (2024-01-12). "Palestinian Authority minister to publish diary of life during Israel-Gaza war". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-03-12.
- ↑ שירין פלאח סעב, "ללא אישורי": שר התרבות הפלסטיני סופג ביקורת על תרגום ספרו לעברית, באתר הארץ, 7.11.2022
- ↑ דלית הלוי, שיתוף פעולה בין הרשות הפלסטינית לאום אל פאחם, באתר ערוץ 7, 12.7.2021
- ↑ דלית הלוי, הרש"פ: ישראל "מסיתה" נגד זמר פלסטיני, באתר ערוץ 7, 15.10.2020
- ↑ פלשתינה: הכיבוש הישראלי האיום הגדול ביותר על המורשת האנושית- חדשות עולם, באתר Tasnim News Agency
- ↑ שר התרבות הפלסטיני: בריטניה זו היא שגנבה את ארצנו; יש להביאה לדין על פשעיה, באתר ממרי, 31.7.2022
עאטף אבו סייף40694924Q22121186