סתוונית החרמון
 סתוונית החרמון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | שושנאים |
| משפחה: | סתווניתיים |
| סוג: | סתוונית |
| מין: | סתוונית החרמון |
| שם מדעי | |
 .Colchicum antilibanoticum Gomb
| |
סתוונית החרמון (שם מדעי: Colchicum antilibanoticum) היא צמח עשבוני רב-שנתי נדיר מאוד, בעל פקעת חד-שנתיים (גאופיט) הנמנה עם הסוג סתוונית ממשפחת הסתווניתיים (Colchicaceae), בעבר שויך הסוג למשפחת השושניים אשר פוצלה למשפחות משפחות. סִתְוָנִית הַחֶרְמוֹן אנדמית לסוריה, לבנון וצפון ישראל וגבול תפוצתה הדרומי הוא החרמון[1]. סתוונית החרמון עדינה וחבויה במדרונות סלעיים ומנוקזים, שבעמק מן והר שזיף. בית גידולו ביער ספר הררי ברום 1400 עד 1800 מ' ובחגורת הצומח הכרקוצי ברום 1800 עד 2800 מ' יחד עם כרכום החרמון[2][3].
סתוונית החרמון פורחת מסוף ספטמבר עד תחילת דצמבר לפני ירידת השלג, ואילו יציאת העלים מתרחשת זמן קצר אחרי הפריחה או אחר הפשרת השלגים בתחילת אפריל[4]. הכמישה מסתיימת בתחילת אוגוסט והפצת הזרעים מתחילה בסוף מאי, לאחר החורף, כאשר עונת הצימוח והפריחה העיקרית החרמון רק מתחילה[3]. הפרח קטן, עדין, בעל עלי עטיף צרים, תכופות גלוניים, לבנים (לעיתים ורדרדים), ומעורקים לאורכם בעורקים כהים מן הרקע[1][3]. המאבקים שחורים לפני התפזרות האבקה הצהובה. הצופנים הכתומים נראים בבסיסים של זירי האבקנים.
השם המדעי Colchicum tauri המצוי במגדירים הישראלים שגוי[3].
מאפיינים
סתוונית החרמון היא צמח עשבוני קטן ועדין שפרחיו הלבנים נראים כקבוצה אחת היוצאים מנקודה אחת מן הקרקע.
היא גאופיט רב-שנתי בעלי פקעת חד-שנתית עם ציצה של שורשים מתכווצים (פקעת היא איבר אגירה תת-קרקעי שהוא גבעול מעוּבֶּה של צֶמח בתוך האדמה והיא בעלת רקמה אחידה ללא גלדים שמשמשת גם לרבייה וגטטיבית)[5]. הפקעת עטופה בקליפות קרומיות חומות (דמוית בצל) צורתה כדורית עד חצי כדורית, וליתר דיוק היא קמורה בצדה האחד, שטוחה ומתמשכת במקצת בצדה השני, קוטרה על פי רוב 1 עד 1.5 ס"מ[4]. הקליפות החומות מכסות רק חלק תחתון של הצינור השקוף העוטף את בסיסי העלים והפרחים. השורשים המתכווצים מציבים את הפקעת (גם אם נשתלו אופקית או הפוכה) בעומק ובמעמד המתאים בקרקע.
הפקעת החד-שנתית מתמלאת חומרי תשמורת במשך החורף והאביב, ובשנה הבאה היא מתרוקנת ומצמיחה נצר על-קרקעי שמפתח בקרקע פקעת חדשה שמתפתחת בצדה השטוח של הפקעת הישנה. הפקעת, שמכילה את הרעלן קולכיצין, מוגנת מאכילתה על ידי רוב בעלי חיים למעט מספר בעלי חיים כמו הדורבן.
העלים המוארכים ערוכים כשושנת בבסיס הצמח והם שרועים וקרחים. העלים פשוטים, תמימים, שטוחים, דמויי סרגל-אזמל, יושבים (חסרי פטוטרת), עטופים בנדן קרומי ומעורקים לאורכם בעורקים מקבילים וכהים מהרקע.
התפרחות בת פרח אחד (ללא גבעול תפרחת).
הפרחים, נכונים, דו-זוויגיים, לבנים, בעלי שחלה עילית. הפרחים מואבקים על ידי חרקים. הפרחים גדולים, לבנים (ורדרדים) שמושכים את עין האדם למרחוק, נראים לדבורים ולזבובים ככוכבים ירוקים-כחולים על רקע האדמה החשופה, שכן הדבורה איננה רואה אדום, וגם לא את הגוון ורוד של הסתוונית שאינו מכיל מרכיב סגול. הפרח איננו מחזיר אור אולטרה-סגול ועל כן הוא נראה לדבורה כעין פנסים גדולים הבולטים על הרקע הכהה של הקרקע החשופה[6].
העטיף דמוי משפך, בעלי 6 עלי העטיף כותרתיים, אורכם קטן מ-2.5 ס"מ ורוחבם 3 עד 6 מ"מ[7][4]. והם לבנים, צרים, אזמלניים, שווים פחות או יותר זה לזה בצורתם ובגודלם, מאוחים ויוצרים צינור ארוך וצר בבסיס הפרח שרובו טמון מתחת לפני הקרקע.
הצופנים שמספרם 6, מעוטי צוף, ובנויים בצורת תפיחות צהובות שממוקמות במרזב אשר בין בסיס האבקן לכותרת ומרוחקות זו מזו. בעוד שלרוב הפרחים בעולם יש מיכל צוף יחיד בכל פרח והדבורה המגיעה לצוף לוגמת את כל הצוף בבת אחת, הרי שבסתוונית, ששת הצופנים מרוחקים זה מזה[6].
האבקנים 6, בעלי מאבקים שחורים (חום-ארגמן) וזירים מפורדים. הזירים דקים או לעיתים מעובים בבסיסם, נעוצים בבסיס אונות העטיף (בלוע העטיף), ניצבים בין אונות הכותרת וקצרים מהן. שרידי ציציות (בליטות אורך משוננות או ריסניות) משני צדדיהם של בסיסי האבקנים נמצאו באופן נדיר מאד בסתוונית החרמון, בשונה מסתוונית טוביה ומסתוונית הנגב להם ציציות בולטות.
המאבקים בני שתי לשכות והם מתחברים מבסיסם אל הזיר (basifixed anther) או מגבם באזור צר יחסית (dorsifixed anther) ופונים לכל מיני כיוונים. פתיחת המאבקים באמצעות סדקי אורך שפונים החוצה ולעיתים רחוקות פנימה.
השחלה עילית יושבת (מחוסרת עוקץ של עצמה), טמונה מתחת לפני הקרקע והיא בעלת 3 עלי שחלה מאוחים, 3 מגורות, בכל מגורה 5 עד 50 ביציות, השיליה חיקית (זוויתית).
עמודי השחלה 3, מפורדים, ארוכים מאוד ובולטים מתוך צינור העטיף מעל קצות המאבקים. כל עמוד שחלה נושא צלקת זעירה[7].
הפרי הלקט, דמויי ביצה או אליפסה, נפתח תוך הפרדות המגורות זו מזו (פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה) על ידי 3 סדקים שמתהווים בין המגורות[7]. עוקץ ההלקט מתארך תוך הבשלת ההלקט. הפרי מתפתח בשחלה התת-קרקעית, ועם ההבשלה, הוא עולה מעל פני הקרקע וזרעיו מתפזרים. ההלקט מכיל את האלקלואיד קולכיצין.
הזרעים רבים אדומים-חומים, כדוריים או כמעט כדוריים (בעלי זוויות). הזרעים מכילים אנדוספרם שמנוני וחסר עמילן ואת האלקלואיד קולכיצין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Colchicum antilibanoticum Gomb, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ אורי פרגמן-ספיר, סתווניות מהחרמון ועד לנגב, שביל הארץ, 2008, עמ' 14-17
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 סתוונית החרמון, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 4.0 4.1 4.2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 766-774
- ^ L. Watson and M.J. Dallwitz, The Families of Angiosperms - Colchicaceae DC, DELTA – DEscription Language for TAxonomy, 27-11-2013
- ^ 6.0 6.1 שמידע א, הגיאופיטים פורחי הסתיו בישראל ושוק ההאבקה הסתווי, כתב-עת "כלנית" מספר 2., 2015
- ^ 7.0 7.1 7.2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 507-513
37736334סתוונית החרמון