סרטסה קחאמה
|
סר סֶרֶטְסה קחאמה (בסֶטְסוואנה: Serêtsê a Sekgoma a Kgama, באנגלית: Sir Seretse Khama, 1 ביולי 1921, סרובה - 13 ביולי 1980, גאבורון) היה פוליטיקאי ומדינאי בוטסוואני. בן למשפחה המלכותית של השבט במנגוואטו (או בנגוואטו) (היה למלך – "קחוסי" - בין השנים 1925 - 1956), מנהיג של התנועה לעצמאות של תושבי המושבה הבריטית לשעבר בצ'ואנלנד, הקים את המפלגה הדמוקרטית של בוטסוואנה בשנת 1962 והיה לראש הממשלה בשנת 1965. בשנים 1966–1980 היה נשיאה הראשון של רפובליקת בוטסואנה העצמאית. תחת הנהגתו המדינה החדשה ידעה התקדמות כלכלית וחברתית מהירה. היה עורך דין בהכשרתו.
ילדותו ושנות לימודיו
סרטסה קחאמה נולד ב-1 ביולי 1921 בסרובה במושבה (מדינת החסות) "בצ'ואנלנד" בדרום היבשת האפריקאית. הוא היה בנו של סקחומה השני (סקחומה קחאמה השני) (1869–1925), מנהיגה הנודע של השבט במנגוואטו, שחי 17 שנה בגלות, ונכדו של המלך קחאמה שלישי או "קחאמה הטוב" (1835–1923). משמעות שמו "סרטסה" הוא "דבק המלכד ביחד" והוענק לו לכבוד הפיוס בין אביו ובין סבו.
אמו, טבוגו קבייללה, נישאה לאביו הזקן בערוב חייו. בעקבות מות אביו בשנת 1925, הפך סרטסה למלך בגיל 4 – קחוסי Kgosi, תחת חסותו של עוצר – דודו, טסחקדי קחאמה. הדוד האפוטרופוס, שהיה כמו אב בשבילו, דאג אישית לחינוכו. סרטסה התייתם גם מאמו בגיל 9 בשנת 1930.[1] מאוחר יותר נשלח סרטסה קחאמה ללימודים בפנימיות בדרום אפריקה השכנה - בטיגר קלוף על יד פרייבורג בנאטאל ופנימיית "לאבדייל" במחוז אוסטקאפ. בהמשך למד במכללת אוניברסיטת פורט הר (Fort Hare University College) בעיר אליס, גם כן במחוז אוסטקאפ, שבה סיים תואר ראשון B.A בשנת 1944. לאחר מכן נסע לאנגליה, שם למד שנה במכללת בליול באוניברסיטת אוקספורד. בימי לימודיו בבליול שיחק בקבוצת הרוגבי של המכללה. נרשם אחר כך למכללת אינר טמפל בלונדון על מנת להיות עורך דין.
פרשת נישואיו ושנות הגלות
ביוני 1947 פגש קחאמה את רות ויליאמס (1923 - 2002), בת של קצין אנגלי בדימוס ששרת בהודו, ושעבדה אז כפקידה בלוידס של לונדון. בימי מלחמת העולם השנייה היא שרתה כנהגת אמבולנס באנגליה. בספטמבר 1948, אחרי שנת חברות הם התחתנו בטקס אזרחי, מאחר שטקס דתי נמנע מהם על ידי הכנסייה. הנישואים הבינגזעיים גרמו לשערוריה כשעוררו זעמם גם של הממשלה החדשה של דרום אפריקה השכנה (ובראשה דניאל מאלאן הגזעני) וגם של זקני השבט במנגוואטו. הדוד העוצר טסחקדי קחאמה קרא לו לשוב למולדת ולבטל את הנישואים. בחזרתו לבצ'ואנלנד, ניהל המלך הצעיר שורה של מפגשים ציבוריים – (בשמם המסורתי "קחוטלה" kgotla) וזכה בהכרה מחודשת בתארו המלכותי. רות ויליאמס קחאמה שבאה יחד איתו זכתה גם היא לפופולריות. הדוד טסקחדי הודה בתבוסתו ועזב את הארץ, בעוד סרטסה קחאמה נסע להשלים את לימודי המשפטים בלונדון. בבצ'ואנלנד המנהיגות המסורתית עברה לידי הלוחם המנוסה ראסבולאי קחאמאנה, בן דוד של טסקחדי קחאמה.
תחת לחצים של דרום אפריקה, ממשלת הלייבור הבריטית, שחששה מסנקציות כלכליות ואפילו מאפשרות של פלישה דרום אפריקאית לבצ'ואנלנד, פתחה בחקירה לגבי יכולותיו של סרטסה קחאמה כמנהיג. למרות שדו"ח החקירה היה חיובי, הממשלה הבריטית החליטה ש"הנישואים האומללים" פוסלים את כשירותו להנהגה. עקב כך, בשנת 1951 סרטסה קחאמה ואשתו הוגלו מבצ'ואנלנד לכל החיים ורסני השלטון חזרו לידי הדוד העוצר, טסקחדי קחאמה. כעבור שנה גם ראש הממשלה השמרני של בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל הכריז כי ההגליה של קחאמה תישאר לכל החיים.[2]
בבצ'ואנלנד התחילו לקום הרבה מחאות נגד החלטת הממשלה הבריטית. גם בבריטניה נשמעו קולות שקראו להתפטרותו של הלורד סולסברי שעמד בראש המאמצים להדחתו של קחאמה ולהגליתו הממושכת. משלחת של ששה מבני במנגוואטו ביקרה בלונדון כדי לשטוח את תלונותיה נגד צעדים אלה. בפועל, למרות צו הנציבות העליונה הבריטית העם לא הכיר בהדחת המלך.
החזרה לזירה הפוליטית בארצו
בשנת 1956 התקשתה בריטניה להיצמד לגישה הגזענית של המשטר בפרטוריה ואיפשרה הסכם פשרה: סרטסה קחאמה, אשתו וילדיהם הורשו לשוב לבצ'ואנלנד כאזרחים פרטיים, ובתמורה הוא ויתר על כס המלכות לטובת דודו. בשנים הבאות ניסה סרטסה קחאמה את מזלו לא כל כך בהצלחה בניהול חוות בקר והתחיל לקחת חלק בפוליטיקה המקומית. כעבור שנה נבחר למועצת השבט, ובשנת 1961 קיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE).[3]
אחרי שבשנת 1958 נפטר מלך השבט במנגוואטו, טסקחדי קחאמה, ובשנת 1963 רסבולאי קחאמאנה פרש מהחיים הפוליטיים, הועלתה שוב לסדר היום הציבורי עניין בחירת מלך השבט במנגוואטו. לבסוף נבחר בנו הבכור של טסטקחדי, ליפיטסוווה קחאמה. אחרי אירועים אלה ואחרי שבשנת 1960 לקה בסוכרת, נראה כי הקריירה שלו דועכת. גם בשנים הבאות סבל מדי פעם מבעיות בריאות רציניות כמו הפרעות בכבד וטופל בשנים 1965 ו-1968 בבתי חולים ביוהנסבורג. גם יותר מאוחר, בשנים 1976–1977 קיבל טיפולים אינטנסיביים ואף הושתל לו קוצב לב. אבל כל פעם שחזר לאיתנו הפתיע במרצו וכושר מנהיגותו. החל משנת 1961 כבר חזר סרטסה קחאמה לזירה הפוליטית הארצית כחבר בפרלמנט החדש ועל ידי ההקמה בינואר 1962 של המפלגה הדמוקרטית של בצ'ואנלנד, בעלת מגמה לאומית. שנותיו כגולה רדוף הוסיפו ליוקרתו בעיני תומכי המאבק לעצמאות ובבחירות בשנת 1965 מפלגתו גברה בקלות על יריבותיה – הסוציאליסטית והפאן-אפריקאית.
בהגיעו לתפקיד ראש הממשלה, מתוך עיר הבירה החדש גבורון (שהחליפה את מפיקינג המצויה בשטח דרום אפריקה) הנהיג סרטסה קחאמה את ארצו בדרך אל העצמאות. אחרי חקיקת חוקה חדשה בשנת 1965 בוצטסוואנה זכתה בעצמאות ב-30 בספטמבר 1966. באותה שנה המלכה אליזבת השנייה העניקה לו תואר של אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (KBE).[4]
נשיא ראשון של בוטסוואנה
בעת הצהרת העצמאות הייתה בוטסוואנה אחת מהארצות העניות בעולם, יותר ענייה מבחינת רמת החיים ממרבית המדינות ביבשת השחורה. היא הייתה מוכת בצורת ועם אוכלוסייה בת 550,000 תושבים, אנאלפביתים ברובם. נראה היה כי תמשיך להיות תלויה בחסדיהן של בריטניה ושל שכנותיה שנמצאו אז בשליטת המיעוטים הלבנים - דרום אפריקה ורודזיה הדרומית. הנשיא ועוזריו היתוו תוכנית כלכלית שהייתה אמורה לבנות כלכלה ממוקדת, יצוא, ומושתתת על משאבים טבעיים בתחום גידול הבקר ומכרות הנחושת והיהלומים. גילוי מכרות יהלומים באזור אוראפה תרם לא מעט להשגת היעדים. הזיכיון ניתן לקונצרן דה בירס שאנשיו גילו אותם, כש-75% מהרווחים נלקחו על ידי המדינה.[5] בין השנים 1966 – 1980 כלכלת בוטסוואנה צמחה במהירות רבה מאוד (קצב של 12% - 13% בשנות ה-70 עם ממוצע שנתי של 9% במשך שלושה עשורים).[6] חלק רב מההכנסות הושקעו בתשתית, בבריאות ובחינוך, דבר שסייע להמשך ההתפתחות הכלכלית. סרטסה קחאמה נהג בתקיפות במלחמתו בנגע השחיתות שפגע קשות בארצות אפריקאיות רבות. להבדיל מהרבה מעמיתיו בראש מדינות אפריקה, עודד מלכתחילה את כלכלת השוק כדי להבטיח פיתוח. הבטיח מיסוי נמוך ויציב לחברות ששלטו על המכרות, סחר חופשי ועלייה בחופש הפרט. שמר על שיעורי מס הכנסה נמוכים על מנת להפחית העלמות מס ושחיתות. הצליח לטפח משטר בעל סממנים דמוקרטים ליברלים ונעדר גזענות באמצע אזור רדוף מלחמות אזרחים, מלחמות בין-גזעיות ובין-אתניות ושחיתות.
סרטסה קחאמה פתח מחדש את הסכם איחוד המכס של אפריקה הדרומית שארצו הייתה חברה בו והשיג תנאים טובים יותר.
בתחום מדיניות החוץ קחאמה יצר קשרי ידידות עם זמביה בהנהגתו של קנת קאונדה ואיפשר לארגוני הגרילה מרודזיה השכנה להשתמש בשטח ארצו למתקפות נגד שלטון המיעוט הלבן שם. לא יכול להימנע מיחסים כלכליים ודיפלומטיים עם דרום אפריקה ורודזיה אך לא היה מוכן להחליף שגרירים עם המשטר מפרטוריה וגינה בפומבי בחריפות את מדיניות האפרטהייד. בשנת 1968 נפגש פעם אחת עם ראש ממשלת דרום אפריקה דאז, ג'ון פוסטר. זמן קצר לפני מותו, הספיק קחאמה לשחק תפקיד ראשי במשא ומתן ששם קץ למלחמה ברודזיה והביא להקמת זימבאבווה העצמאית. כמו כן, באפריל 1980 היה לו הסיפוק להיות נוכח בוועידה לתיאום הפיתוח באפריקה הדרומית שהייתה הגשמת אחת משאיפותיו הקרובות ביותר ללבו.
בעת נשיאותו קשר סרטסה קחאמה יחסים טובים עם ישראל וביקר בה. בסוף שנת 1973 כאשר כמעט כל מדינות אפריקה נכנעו ללחצים של מדינות ערב וניתקו יחסיהם עם ישראל, בוטסוואנה הייתה בין האחרונות לעשות זאת יחד עם חוף השנהב.
אחרי מותו
קחאמה נבחר שוב ושוב לנשיא עד מותו מסרטן הלבלב ב-13 ביולי 1980 בגאבורון הבירה. נודע לו על מחלתו האנושה במהלך השנה 1980. את משרתו ירש סגן הנשיא ושותפו העיקרי לרעיונותיו, קווט מסירה. ארבעה עשר אלף אזרחים באו לתת את הכבוד האחרון לפני ארון המתים שלו שהוצג בגאבורון. הוא נקבר באחוזת הקבר של משפחת קחאמה על גבעה בסרובה, מקום הולדתו במרכז הארץ. אלמנתו, רות, הייתה בשנים הבאות יושבת ראש הצלב האדום ונפטרה בשנת 2002. גם היא נקברה באחוזת הקבר המשפחתית על הגבעה בסרובה.
כמה שנים לאחר מותו של סרטסה קחאמה הוקם פסל שלו מול חזית בניין האספה הלאומית בגאבורון. שדה התעופה הבינלאומי של הבירה נושא את שמו. התאריך 1 ביולי, יום הולדתו של סרטסה קחאמה הוא אחד החגים הלאומים של בוטסוואנה.
28 שנים אחרי פטירתו, בנו, הגנרל לטננט סרטסה איאן קחאמה, נבחר בשנת 2009 לנשיא הרביעי של הרפובליקה. בן אחר, צעיר יותר, טסקחדי קחאמה (שנקרא כשמו של הדוד העוצר הידוע) נבחר כחבר בפרלמנט מטעם מחוז סרוואה צפון – מערב.
לקריאה נוספת
- אדווין ס. נונגר בצ'ואנלנד - מאחז של הפאואפריקניזם או בית לאומי באנטו? - 1965 - הוצאת אוניברסיטת אוקספורד והמכון ליחסי גזע* Edwin S.Nunger – Bechuanaland panafrican outpost or Bantu homeland? Oxford University Press,Institute of Race Relations 1965
- Mungazi, Dickson (2004). We Shall Not Fail: Values In The National Leadership Of Seretse Khama, Nelson Mandela and Julius Nyerere. Africa World Press. ISBN 1-59221-250-6.
(דיקסון מונגאזי - לא ניכשל: ערכים במנהיגותו הלאומית של סרטסה קחאמה, נלסון מנדלה וג'וליוס נייררה - הוצאת הספרים "אפריקה וורלד פרס" ,2004
- Dutfield, Michael (1990). A Marriage of Inconvenience: Persecution of Ruth and Seretse Khama. HarperCollins. ISBN 0-04-440793-9. סרט בעל אותו שם.
(מייקל דטפילד -נישואי אי נוחות - רדיפתם של רות וסרטסה קחאמה בהוצאת הספרים הארפר קולינס 1990.
- Williams, Susan. 2006. Colour Bar. Allen Lane. מסת"ב 0-7139-9811-3
(סוזן ויליאמס - מחסום הצבע - הוצאת הספרים אלן ליין, 2006)
- Seager, Alan. 2005. The Shadow of a Great Rock. Connah’s Quay, Flintshire, England: I & D Books/ the author
(אלן סיגר - צלו של הסלע הגדול - 2005
- "Seretse Khama" by Neil Parsons, Willie Henderson and Thomas Tlou in 1995
(ניל פארסונס, וילי הנדרסון ותומאס טלו - סטסה קחאמה, 1995)
קישורים חיצוניים
- נקרולוג של רות ויליאמס קחאמה בעיתון הבריטי "אינדפנדנט", 2002 (הקישור אינו פעיל, 20 במרץ 2014)
- קורות חייו באתר החוג להיסטוריה של אוניברסיטת בוטסוואנה
- קורות חייו
- קורות חיים ותמונות
- סרטסה קחאמה - הערכה אישית - מאמר מאת וילי הנדרסון, ב"אפריקן אפיירס", עמוד 27
- תולדות בוטסוואנה במדריך לונלי פלאנט 2007
- מדריך תיירות בראדט של בוטסוואנה 2003
הערות שוליים
- ^ וילי הנדרסון - סרטסה קחאמה
- ^ נקרולוג ב"אינדפנדנט"
- ^ הלונדון גאזט, מספר 42370, עמוד 4164, 2 ביוני 1961
- ^ הלונדון גאזט, מספר 44120, עמוד 10295, 23 בספטמבר 1966
- ^ לונלי פלאנט "אפריקה" (2007)
- ^ המדריך בראדט (2003) - היסטוריה וכלכלה
26512885סרטסה קחאמה